בשבע 357: הפוליטיקה של המשפט


אז מי באמת ניצח ומי הפסיד בקרב על מינוי השופטים החדשים לבית המשפט העליון?



עמנואל שילה , ז' באלול תשס"ט

 

 

 1.  במבט ראשון נראה שבקרב על מינוי השופטים החדשים לבית המשפט העליון שוב ניצח השמאל. לא בנוק-אאוט כמו תמיד, אבל בנקודות. לכאורה, הפרופיל האידיאולוגי המצטבר של קבוצת השופטים החדשה - עוזי פוגלמן, ניל הנדל ויצחק עמית - נותן עוד יתרון קטן לדורית בייניש וחבורתה.

 

2.  עוזי פוגלמן שייך באופן מובהק לקבוצת הרוב בביהמ"ש העליון, שהונהגה בעבר על ידי מנהיג האוליגרכיה השיפוטית אהרון ברק, וכיום מונהגת על ידי היורשת שהכתיר לעצמו, דורית בייניש. קבוצה זו מתאפיינת באידיאולוגיה חילונית-ליברלית קיצונית, בגישה הומניסטית-אוניברסלית שמנוכרת לערכים לאומיים, ובאקטיביזם שיפוטי שגורס כי שופטי בג"ץ רשאים ואף צריכים לקחת תחת סמכותם עוד ועוד הכרעות בסוגיות ציבוריות שאינן משפטיות מובהקות.

עוזי פוגלמן הוא מקורבה ובן-טיפוחיה של בייניש, אשר תמכה בבחירתו בשתי ידיים וקיבלה את מבוקשה. ניתן היה לצפות כי בוועדה שארבעה מתוך תשעת חבריה - השרים נאמן וארדן והח"כים רותם ואריאל - הם נציגים מובהקים של המחנה הלאומי, יימנע מינויו של עוד אחד מבני החבורה אשר כונתה בצדק בפי מבקריה החריפים 'כנופיית שלטון החוק'.

ואם לא למנוע את מינויו של פוגלמן, אזי לפחות ניתן היה לצפות שבתמורה למינויו של מקורבה תאלץ בייניש להסכים למינוי אחד ממועמדיו המובהקים של הצד השני - נועם סולברג למשל. בפועל, המחנה הלאומי-שמרני בוועדה קיבל את השופט הדתי ניל הנדל, שנטייתו המסוימת לימין איננה ידועה ומובהקת כמו נטייתו החילונית-שמאלנית החד-משמעית של פוגלמן.

לגבי הנבחר השלישי, השופט יצחק עמית, ממה שידוע עליו אי אפשר לשייך אותו אידיאולוגית לאחד מן המחנות. לכאורה, בחירתו אינה מהווה הצלחה של מחנה אחד יותר משל השני.

לסיכום, קיבלנו שלושה שופטים חדשים - אחד שמאלני מובהק, אחד לאומי פחות מובהק, ואחד בלתי מזוהה. הוא שאמרנו: לכאורה השמאל ניצח בנקודות.

 

 

3. ומדוע רק לכאורה? ראשית, משום שבבית משפט שהרכב שופטיו נוטה בחדות שמאלה, גם מינויו של שופט 'אובייקטיבי' שנמצא בין המחנות יכול להיחשב לשיפור לעומת המצב הקיים. מבחינה זאת, מינויו של יצחק עמית יכול להיחשב להישג מסוים של המחנה הלאומי-שמרני. ושנית, כי מלבד הפרופיל האידיאולוגי המצטבר של קבוצת הנבחרים החדשה, ישנם עוד פרמטרים לנתח את משמעות הבחירה. למשל, מלבד התוצאה של השופטים הספציפיים שנבחרו קיימת גם הפרוצדורה, שגם לה נודעת חשיבות מסוימת, בטווח הארוך וגם בטווח המיידי.

כך למשל, בין חברי הוועדה לבחירת שופטים יש הרואים הישג בכך שנשבר העיקרון לפיו שופטים מחוזיים נבחרים לעליון רק לאחר תקופה של שנת כהונה זמנית בערכאה הרמה. משמעותו המעשית של עיקרון מעוות זה היתה שרשימת השופטים המחוזיים המועמדים לכהונה בעליון נקבעה בלעדית על ידי שר המשפטים ונשיאת ביהמ"ש העליון. זאת משום שמינויים של שופטים מחוזיים לכהונה זמנית בביהמ"ש העליון נתון לסמכותם הבלעדית של השניים, ללא צורך באישור שאר חברי הוועדה לבחירת שופטים. וכך, על פי אותו נוהג, לחברי הוועדה לא נותר אלא הכבוד לבחור מי מבין השופטים שאותם כבר מינו השר והנשיאה לכהונה זמנית יזכה למינוי של קבע.

אם אכן תבוטל לצמיתות תקופת המבחן של הכהונה הזמנית, יגבר הסיכוי שבעתיד ייבחרו לעליון עוד שופטים מחוזיים כמו הנדל ועמית, שאינם בדיוק מהפרופיל האידיאולוגי של בייניש וחבריה. יתרה מזאת: החזרת הסמכות לקידומם של שופטים מחוזיים מידי השר והנשיאה לידי הוועדה, עשויה להקרין כבר מעתה על התנהלותם ופסקיהם של כלל השופטים המחוזיים מבקשי הקידום. עד היום ידע שופט מחוזי כי כדי להתקדם לעליון צריכים הפסקים שלו למצוא חן בעיקר בעיני נשיאת העליון ושר המשפטים, שבידם השליטה על המינויים לכהונה זמנית בעליון. כעת הוא יודע שלא פחות מכך עליו לשאת חן בעיני כלל חברי הוועדה לבחירת שופטים, אשר יכולים להקפיץ אותו לעליון גם ללא כהונה זמנית.

דא עקא, שלא ברור אם אכן נוהג הכהונה הזמנית כתנאי מקדים למינוי קבע לביהמ"ש העליון בוטל גם מכאן ולהבא, או שמדובר בהישג חד-פעמי. אם בעתיד ישתנו יחסי הכוחות בין המחנות האידיאולוגיים הקיימים כעת בוועדה, ייתכן בהחלט שהשופטים חברי הוועדה יקימו לתחייה את דרישתם שלא להעלות למינוי של קבע בעליון שופטים שלא כיהנו בו בכהונה זמנית.

את עוזי פוגלמן קיבלנו לכהונה של 16 שנה בעליון. את שינוי הנוהג הקלוקל הזה, לא ברור כלל לכמה זמן קיבלנו.

 

4.  יש המציינים כהישג גם את חסימת מינויו של השופט ספי אלון. אלון נחשב למועמד בעל סיכויים טובים, ומסיבות לא ברורות גם נתמך בעוז על ידי שר המשפטים יעקב נאמן. מינויו נחסם על ידי הגוש הלאומי בוועדה בעקבות קמפיין שנערך על ידי גופי ימין, שבשיאו יצא גם מכתב רבנים נגד המינוי.

לחובתו של אלון נרשמו כמה פסקי דין שנתפשו כשמאלניים, ובראשם החלטתו מפרת זכויות האדם להאריך באופן קבוצתי את מעצרם של עשרות צעירים כתומים שנעצרו בכפר דרום, מבלי שעמד כמתבקש על זיהויו הפרטני של כל אחד מהעצירים. יש להדגיש כי אלון, שומר מצוות למרות שאינו חובש כיפה, הוא בוודאי לא שמאלני כמו פוגלמן. אבל כוונתם המקוממת של בייניש ונאמן להציג את מינויו כתמורה הולמת למינוי פוגלמן, נתפשה בצדק במחנה היהודי-לאומי כמעשה מופרך ואולי אף נכלולי. התוצאה האבסורדית היתה שהגוש הלאומי בוועדה הצטרף להצבעה פה אחד שבה נכלל מינויו של פוגלמן, אך נשכב על הגדר כדי למנוע את מינויו של אלון.

ככלות הכול, מניעת קידומו של אלון בגלל טענות על זלזול בזכויות יסוד של מפגינים כתומים עשויה גם היא להקרין כבר מהיום על פסיקתם של שופטים חפצי קידום בערכאות השונות. כעת הם יידעו כי בוועדה לבחירת שופטים, לפחות בהרכבה הנוכחי, עלול להיות יום דין על עיוותי דין מהסוג הזה. הדברים נכונים במיוחד לגבי שופטים מחוזיים, שבמצב החוקי של היום יכולה קבוצת מיעוט עיקשת של שלושה מחברי הוועדה למנוע את קידומם לעליון.

 

5. אז מה היה לנו? למרות שניתן היה לצפות ליותר, מסתבר שתוצאות הליכי הבחירה הפעם מזיזים ולו במעט את יחסי הכוחות במערכת המשפט אל הכיוון היהודי-לאומי. לעומת מפחי הנפש שאליהם הורגלנו מדובר בהתקדמות, אך לא כזאת שיש בה כדי לשנות את פניו של בג"ץ ואת אופי הכרעותיו, אלא אם יצטרפו אליה בעתיד מינויים טובים נוספים וצעדים משלימים אחרים. אסור גם לשכוח כי שופטים שנחשבו כטובים יותר מחבריהם עלולים בעתיד להפוך את עורם וליישר קו עם הרוב השמאלני. עיינו ערך כבוד השופט אליקים רובינשטיין, שקשה לראות מתי בשנות כהונתו עד כה תרם תרומה של ממש לקידום ערכיהם של מי שהוא נחשב לנציגם.

חברי הגוש היהודי-לאומי בוועדה נתנו פייט רציני מאוד לגוש האחר, ולא נרתעו ממאבק מר מול נשיאת ביהמ"ש העליון גם כאשר עמדתו של שר המשפטים התגלתה כמאכזבת. גם אם ניתן היה להשיג יותר, יש לברך את השר גלעד ארדן והח"כים אורי אריאל ודודו רותם על ההישג החלקי. ובעיקר יש לעודדם ולהמריצם להיערך להישגים נוספים שיחזירו את בג"ץ אל דרך האיזון והשפיות.