בשבע 359:מפריטים את עצמנו לדעת

מי שמסתגר בבתי הספר הפרטיים עושה לעצמו חיים קלים על חשבון החלשים, וממשיך את מגמת הפילוג המסכנת את המשך קיומה של הציונות-הדתית . תגובה לטור העורך 'החינוך הפרטי על הכוונת' משבוע שעבר

יוחנן בן יעקב , כ"א באלול תשס"ט

 

 לפני כמה שנים החלו בכירי המחנה המכונה "אמוני" להכות על-חטא שלא התנחלו בלבבות כלל הציבור. דומה שעתה אנו דוהרים לשלב הבא, מחנה זה הולך ומתפצל ומצטמצם ומתפלג.עוד מעט נידרש למבצע "פנים אל פנים" בתוך הציבור הציוני-דתי

דבריו של עמנואל שילה בגיליון 'בשבע', פר' כי תבוא, בעניין הפרטת החינוך, מצערים ומטרידים.

אפתח דווקא בסייפא; 'קולך', 'נאמני תורה ועבודה' ו'מרכז יעקב הרצוג', נכללים לדעתו ב"רשימה מפוקפקת של ארגונים נתמכי הקרן (הקרן החדשה לישראל)". האם כל ארגון שחרת על דגלו ערכים שונים משל עורך 'בשבע' ראוי לתואר מפוקפק זה? האומנם: "כל ארגון שנתמך בידי הקרן הזאת, גם אם כוונת אנשיו טהורות, משרת בצורה זו או אחרת את היעד הכולל של הקרן - הפיכת ישראל למדינה חילונית-ליבראלית וביטול האקטיביזם הציוני בכל שטח אפשרי"? תמהני תמיהה גדולה! יש מקום למחלוקת, לוויכוח, לערעור על תפישות העולם של גופים אלו וכל מחלוקת לשם שמיים - תבורך. השתלחות כנגד ארגונים ואנשים יראי שמים ציוניים-דתיים לעילא ולעילא, היא בלתי ראויה, גם מצד מי שחולק על דרכם בתוקף. לא די לשיר בהתלהבות: "אדרבה, שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם...", ראוי גם להפנים את התוכן.  

שילה טוען שהפרטת מערכת החינוך הינה ערך חיובי;  האומנם נכון וראוי לגזור גזירה שווה מעולם העסקים הכלכלי לעולם החינוך הערכי? האומנם מותר להתעלם מכך שהפרטה, בכל צורה ובכל תחום, בסופו של דבר פוגעת בחלשים ומחזקת את החזקים? כיצד מתעלם ציבור רחב מהפער הבלתי נתפש בין רוממות "יחד יחד, כולם ביחד" – שבוודאי שרים בהתרגשות ובדבקות רבה תלמידי בתי ספר פרטיים ומחנכיהם, בשעה שהם פועלים במלוא העוצמה: "לחוד לחוד, פיצול ופירוד"!  הפרטת החינוך גוררת הפקרת השכבות החלשות והתרכזות השכבות החזקות בתוך עצמן. כמה טרחו ראשי החסידות מיסודו של הבעש"ט לנפץ את התווית האליטיסטית של בית המדרש ולהוציא את התורה, התפילה והחוויה הדתית לרחובה של עיר, להמון העם, אותם הכתירה כבני מלכים. כמה שמחה היתה "בו ביום" בו נפתחו שערי בית המדרש, עם הורדת הנשיא המתנשא מכהונתו והחלפתו, עת הוסרו המחיצות ונכנסו כל התלמידים לבית המדרש. האם אין בעורך רתיעה לאמץ מודל כה פוסט-מודרניסטי, רוממות ה"אני" על חשבון "הלאומי", "הכללי". כיצד מלמדים המפריטים: "דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו" והפרשנות הידועה? מי שבא מעולם החינוך יודע כי יש פתרונות לחינוך ברמה גבוהה, עשיר ומלא, תורני וכללי, למגוון אוכלוסיות, תחת קורת גג אחת – אכן זה קשה, תובעני ומחייב הרבה יותר ויש מי שמצליחים בכך מאוד. זה אתגר יהודי-תורני ממדרגה ראשונה, מי שנמלט ממנו עושה לעצמו חיים קלים על חשבון האחרים.

כמה מצער ועצוב שאין בנו הכוח לשחזר את יסוד אחדות האומה, ואפילו לא אחדות המחנה, אותו למדנו ממעמד הר-סיני: "כאיש אחד בלב אחד". מסתבר שערכים אלו אינם מנחים את ציבור המפריטים עצמם לדעת. לפני כמה שנים החלו בכירי המחנה המכונה "אמוני" להכות על-חטא שלא התנחלו בלבבות כלל הציבור, אלא רק בלב הארץ. דומה שעתה אנו דוהרים לשלב הבא, מחנה זה הולך ומתפצל ומצטמצם ומתפלג ואינו מצליח עוד להתנחל בלב הציבור הציוני-דתי. עוד מעט נידרש למבצע "פנים אל פנים" בתוך הציבור הציוני-דתי. עדיין לא מאוחר ל"חדש ימינו כקדם" ולשוב אל הראשונות, בחודש הסליחות!