בשבע 359:מסע ציד אמריקני בעברית עדכנית

התרגום החדש לרומן האמריקני 'מובי דיק' מצליח לסחוף את הקורא העברי בן זמננו אל מסע הפלגה הרפתקני שסופו הטרגי הוא בלתי נמנע

עדי גרסיאל , כ"א באלול תשס"ט

 

מובי דיק; מחבר: הרמן מלוויל; הוצאת ידיעות ספרים; תרגום: גרשון גירון; 653 עמ' בכריכה רכה

עם לא פחות מאלפיים כותרים ב'אמזון' שכוללים גרסאות שונות שלו, ניתוחים ספרותיים, פרשנויות, איורים, קומיקס וסרטים, הייתם מצפים שאחד הרומנים האמריקנים הגדולים ביותר בכל הזמנים יימצא כמעט בכל ספרייה ביתית ולא יעלה בה אבק.

אבל עם יד על הלב, מתי, אם בכלל, קראתם את 'מובי דיק', ספרו של הרמן מלוויל שנכתב לפני כ-150 שנה, ומגולל את עלילת המרדף של רב החובל אחאב אחרי הלווייתן הלבן הגדול על פני האוקיינוסים?

לא מצליחים להיזכר? הסיבה לכך פרוזאית למדי: התרגום. לפני כמעט 30 שנה תרגם אהרון אמיר את היצירה הגדולה והארוכה הזו בלשון מדויקת ויפהפייה. אלא שכאשר מדובר בשפה העברית המתחדשת במהירות, פרק זמן כה ארוך הופך את לשון הספר לארכאית, כמעט שייקספיריאנית. לא משהו שימשוך קוראים בעידן ה-סמ"ס.

זו כנראה הסיבה שגרמה ל'ידיעות ספרים' להוציא לאור את הספר מחדש לאחרונה, בתרגומו של גרשון גירון, ולהוסיף לו הערות מאירות. מבלי לזלזל בלשונו הרהוטה של אמיר, התרגום החדש קולח ומצליח להנגיש את הקלאסיקה הוותיקה הזו לדור חדש של קוראים.

אז במה בעצם עוסק 'מובי דיק'? ברמת ה'פשט' מגולל מלוויל סיפור הרפתקאות רחב היקף שנפרש על פני יבשות וימים רבים. המספר, מלח ששמו ישמעאל, מצטרף כאיש צוות של ספינה לציד לווייתנים, שמפקד עליה אחאב, הקפטן בעל הרגל האחת. עד מהרה מתגלה כי זה אינו מסע תמים כפי שנדמה. אחאב רותם את הספינה לאובססיה הנקמנית שלו: חיפוש אחר הלווייתן המפלצתי הלבן, מובי דיק, שאחראי לנכותו. והתוצאה: למרות התנגדות הצוות, מפליגה הספינה לעבר גורלה הטרגי הבלתי נמנע. מלוויל, שאכן עבד זמן מה כצייד לווייתנים, מצליח להעביר את תחושת מרחבי הים, את הווי המלחים, ואת רגעי האימה במאבק מול חיות הים הגדולות, בעזרת כלי הנשק הפרימיטיביים של אותם ימים.

מבקרי הספרות רואים ביצירה משל העוסק בשאלות פילוסופיות גבוהות של אמונה, מנהיגות, גורל ומהות הטוב והרע. אין צורך להיבהל, מעבר לכל זה 'מובי דיק' הוא קודם כל, ואולי בעיקר, סיפור עלילה סוחף. וגם אם יש בו כמה פרקים טרחניים שעוסקים בזואולוגיה של עולם הלווייתנים, אפשר פשוט - ואת העצה הזו לא קיבלתם ממני - לדלג עליהם.

ולמי שלא יכול בלי הנקודה היהודית: אחאב וישמעאל אינם האזכורים התנ"כיים היחידים שכלל המחבר הנוצרי ברומן. לצד ציטוטים מאיוב, תהילים וספרים נוספים, מופיעים ברומן גם ירבעם, רחל אמנו (כשמות הרי משמעות של ספינות) ואליהו (כנביא זעם, כמובן). גם את יורד הים התנ"כי המפורסם ביותר - יונה בן אמיתי, לא שכח מלוויל לכלול במסע הספרותי הימי המרתק שלו.