בשבע 360: בדרך לאכיפה שיוויונית

דרושים כמה דרור אטקס משלנו כדי לרסן את פריקת עול חוקי התכנון והבנייה במגזר הערבי . אם שופטי בג"צ קובעים שהערבים ישרתו כשיבוא השלום, מה לנו כי נלין על חוק טל שדוחה את גיוס החרדים לימות המשיח

יאיר שפירא , כ"ח באלול תשס"ט

 

בשבוע שעבר דיווחנו כי צו של הרכב שופטים בראשות עדנה ארבל הורה למדינה להגיש בתוך 45 יום דיווח על התקדמות ההליכים להריסת מספר מבנים באזור היישוב רחלים, ולוח זמנים ברור ומחייב לסיומם. הערך החדשותי של ההחלטה נעוץ בעיקרו בכך שהבנייה שנגדה הוצא הצו לא היתה בנייה יהודית. השופטים, שנדהמו לשמוע כי הרשויות הצליחו להביא את עצמן לממש ארבעה צווי הריסה בלבד במגזר הערבי ביו"ש בתוך 14 שנה, ביקרו את הרשויות ואף הביאו את המדינה להודות בסדרי עדיפויות פוליטיים באכיפה כנגד היהודים באזור.

שעת הרצון בה בית המשפט העליון קשוב לטענה לשוויון בפני החוק ולהפקרות שבאכיפת חוקי הבנייה על ערביי ארץ ישראל חייבת להיות מנוצלת עד תום. שהרי הנתון של אכיפת ארבעה צווי הריסה נגד בנייה ערבית מתוך חמישים שהוצאו במשך העשור וחצי האחרונים הוא לא סביר, כפי שקבעו השופטים. אך הוצאת חמישים צוויי הריסה בלבד נגד עשרות אלפי בתים שנבנו באופן לא חוקי במגזר הערבי ביו"ש, אך גם בשאר חלקי הארץ, סבירה הרבה פחות. בכפרי הערבים בגליל, ביישובי הבדואים בנגב ובשכונות מזרח ירושלים, נדמה לא פעם כי כמות הבנייה הלא חוקית עולה על זו שנעשתה על פי חוק. הרשויות מתערבות רק במקרים הבודדים בהם כלו כל הקיצים, כאשר משפחה מחליטה לבנות את ביתה על שטח שהוקצה זה לא מכבר לבית ספר, או בתוואי בו עומד להיסלל כביש. ממשלות ישראל לא מעיזות לכפות את המדיניות התכנונית הארצית של הגבלת הבנייה צמודת הקרקע והתרכזות בעיבוי יישובים קיימים ע"י בניה רוויה בכל הנוגע למגזר הערבי. זה ממשיך להתנהל כאילו הוא בונה את כפריו תחת השלטון העותומאני. פסיקת בג"ץ היא תקדים המאפשר לתבוע מהרשויות את אותה אכיפה דקדקנית שהיא אוכפת במגזר היהודי, ובעיקר ביו"ש.

המאבק על אדמות הלאום אינו מתחיל בחומש ואינו מסתיים בהרי חברון. דרושים לנו כמה וכמה דרור אטקס משלנו כדי לרסן את פריקת העול התכנונית של ערביי ישראל. ולו רק בעבור זה נבנו המאחזים (נהרסו ושוב נבנו), דיינו.

 

 שגם הערבים יתגייסו

לא רק בנושא הבנייה הבלתי חוקית תאלץ המדינה להתגבר על הסטנדרטים של הציבור הערבי בטרם תוכל לאכוף את החוק במגזרים אחרים. נושא נוסף מעניין הוא עניין השרות הצבאי והשרות הלאומי.

הרכב מורכב של שופטי בג"ץ פרסם החלטה בעתירה של עו"ד יהודה רסלר יחד עם פוליטיקאים לשעבר של מרצ ושינוי נגד יישום חוק טל. החוק שנחקק בראשית העשור כבר גרר אחריו מספר עתירות שביקשו לפסול אותו כמפלה וכלא חוקתי. בעת שנחקק הגדיר החוק תקופת ביניים של חמש שנים, בה יגויסו החרדים מרצון ובצורה סלקטיבית למסגרות שיוקמו להם במיוחד במסגרת הצבא והשירות הלאומי. לפני שלוש שנים חלפו להם חמש השנים עם הישגים דלים מאוד לחוק, שהיה אמור לשלב את המגזר בצה"ל ובשוק העבודה. הכנסת מיהרה להאריך את התקופה בחמש שנים נוספות, והתנועה לאיכות השלטון מיהרה ועתרה לבג"ץ.

האמת הראויה להישמע היא כי השופטים יודעים כי פסילת החוק לא תוסיף כבוד לכנסת, אך גם לא לבית המשפט. אי אפשר לגייס את החרדים בכוח, בין אם הדבר צודק ובין אם לאו. על כן הסתפקו השופטים בהבטחת המדינה לעשות מאמצים גדולים יותר ליישום מוצלח של החוק. המדינה אכן עשתה מאמצים מסוימים ומספר המשרתים, בעיקר בשירות הלאומי, עלה פלאים - כמעט פי עשר. זה היה יכול להיחשב להישג מרשים של המדינה אילו לא עלתה כמות המשרתים מכמעט אף אחד עד לכדי מתי מעט. בפועל, בעוד לצה"ל מתגייסים מדי שנה במסגרת החוק עשרות בודדות של חרדים, ולשירות הלאומי מתגייסים כמאתיים וחמישים צעירים, הרי שמספר מקבלי הפטור בכלל, ובפרט אלו שתורתם אומנותם, רק הולך ועולה בכל שנה. אשר על כן ביקשו העותרים מהשופטים לקבוע כי החוק אינו מקדם את שוויון החובות, אלא דווקא מנציח את ההשתמטות ברישיון של החרדים.

כל שבעת השופטים היו תמימי דעים כי כרגע חוק טל אינו אפקטיבי, ולכן ייתכן וראוי הוא להיפסל. אך גם הפעם העדיפו השופטים שלא להתערב. הם שיגרו איום כלפי הכנסת והממשלה שלא לעד הם יחשו לנוכח חוסר האונים של החוק, והצהירו כי אם לא יחול שינוי מהותי בקרוב הם לא ימתינו לשנת 2012 בה ייתמו חמש השנים הנוספות, אלא ישקלו לבטל את החוק עוד קודם לכן.

השופט אליקים רובינשטיין לא הסתפק בזאת, אלא גם התפנה כדי להטעים מוסר לציבור החרדי ולשאול האם דמם סמוק יותר. "אכן אין לכחד כי גם בציבורים אחרים יש המשתמטים מן השירות הצבאי, והטוענים זאת בצדק טוענים" כתב השופט "אך כאן המדובר בחברה שלמה שכמעט שאינה ממלאת חובה שבחוק וגם במוסר". אלא שמהשופט הנכבד נשמטה כמובן חברה שלמה אחרת המסרבת לשרת את המדינה ולו בשרות לאומי.

לפני כשבע שנים עתר עו"ד שמואל סעדיה כנגד אי גיוס ערבים. השופטים אז מסמסו את העתירה במשך כמעט שנתיים, ובסוף פטרו אותו בשפה רפה כי העתירה שוב תהיה רלוונטית כשיבוא שלום. לו ירצו החרדים להקדים תרופה לפסיקת בג"ץ, אין להם אלא להחיות את עתירתו הנידחת של עו"ד סעדיה. כך יבוא תיקון קטן של אי השוויון אליו טוען בג"ץ. הרי אין לנו שוויון גדול מזה שבין השופטים שקבעו שערבים ישרתו לכשיבוא שלום לבין חוק טל הקובע כי החרדים ישרתו לכשיבוא משיח.

 

לא חוקי ולא מוסרי

יגאל עמיר אינו הכוס תה שלכם. גם שלי לא. אתם לא רוצים להיות מזוהים איתו, גם אני לא. אך נרצה או לא, הוא מזוהה בעיני ציבור רחב ומשפיע כפושע הימני הדתי האולטימטיבי. המגמה לגזור עליו בנוסף למאסר עולם גם שיגעון ע"י בידוד היא לא חוקית ולא מוסרית, אך בעיקר משדרת כי זכויותיו האזרחיות של הימין בישראל וזכויות האדם שלו אינן ברורות מאליהן.

השבוע נשלח עמיר, בפסק דין מביך של בית המשפט המחוזי בנצרת, לעוד חצי שנת בידוד. אל תשתקו. לא למען עמיר, למעננו.