בשבע 360: שאלת השבוע

אלו ליקויים התגלו השנה בתחומי העשייה הציבורית השונים וכיצד ניתן לתקנם בשנה הקרובה?



אנשים שהמערכת בחרה , כ"ח באלול תשס"ט

 

 

תקשורת: שהעיתונות תזדהה עם המדינה/ אראל סג"ל/ עיתונאי, 'מעריב'

 

הליקויים בתחום התקשורת הם אותם הליקויים מימים ימימה: חטא שחטאנו בהטיה פוליטית, חטא שחטאנו בהתנשאות, חטא שחטאנו בפופוליזם, חטא שחטאנו בדמגוגיה, חטא שחטאנו בצהבהבות.

השנה אפשר לציין לטובה שבבחירות האחרונות הרפלקס של השמאל התקשורתי לסייע למפלגה שמתנגדת לליכוד לא פעל מהר כמו שהורגלנו בבחירות העבר. ברור שהתקשורת סייעה למפלגת 'קדימה', אבל לקח לה זמן לעשות זאת, וכמו כן הסיוע שניתן לה לא היה באותה העוצמה שאליה התרגלנו בימים עברו.

שיא הבעייתיות בתקשורת הגיע לקראת סוף השנה, עם פרסום הספר של סולימן א-שאפעי מבית הוצאת ידיעות אחרונות והאמירה שנוצרה ממנו. הספר הזה באיזשהו מקום מסייע לחמאס, גם אם אין לכך כוונת מכוון. הספר עוזר ללוחמה הפסיכולוגית של חמאס ולא לגלעד שליט, בכך שהוא מציג תפישה שלפי הקו המרכזי שלה - אליו הצטרפה גם התקשורת - גלעד שליט הוא מין ילד שצריך להחזיר, ולא לוחם שנפל בשבי. הספר הזה מביא את התפישה הזו לכדי קיצוניות, ובעיניי זו קיצוניות בעייתית. גם התיאורים בספר הם סוג של פיגולים עיתונאיים, בעיקר כשהמטרה היא להרוויח כסף.

התקשורת יכולה לתקן את דרכיה בכך שהיא תתחיל לקחת אחריות על עצמה ותהיה רצינית יותר. שתרגיש שותפות גורל. עיתונאי השמאל צריכים להבין שהאינדיבידואל אינו מעל הכול. גם עיתון ימין כמו 'בשבע' צריך לזכור שלא הכול יוצא מהפריזמה של ארץ ישראל השלמה, ושאפשר להיות ציוני אוהב ישראל גם בלי כיפה וגם אם האדם תומך בפשרות.

 

 מים: להפסיק לזהם ולהתחיל להתפיל/ פרופ' דן זסלבסקי - לשעבר נציב המים

 

תקוותיי לשנת תש"ע במשק המים הן:

1. שנפסיק לזהם את אוצרות המים שלנו על ידי 7 תהליכים שונים (קולחים, פסולת, שאיבת יתר, מי הכנרת, תעשייה, דליפות נפט וכימיקלים חקלאיים). חיסלנו כבר קרוב ל-20 אחוז מהמים הטבעיים, שהם כ-300 מיליון קוב לשנה.

2. בניגוד למשרד הבריאות, נשאב את המים שזוהמו או הומלחו ונתפיל. כמו כן נתפיל את מי הקולחים ונביא אותם לאיכות מי שתייה. את התרכיזים נוביל לים, בניגוד לעמדת המשרד להגנת הסביבה.

3. נבטל את כל מאגרי הקולחים שמאיידים ללא צורך כ-150 מיליון קוב לשנה. יחד נוכל להפיק כ-450 מיליון קוב לשנה מי שתייה בחצי המחיר של התפלת מי ים, ובמחיר הובלה שהוא פחות מחמישית. הבונוס הנוסף יהיה תיקון איכות המים וניצול הולך ורב של מי הגשם הטבעיים, בחינם.

4. נתגבר על האטימות של המערכת ונגייס מאמץ להשלמה של שיטה חדשה להתפלת מי ים, בעלות שבין עשירית לחמישית העלות כיום. ניישם טכנולוגיה לאספקת כל החשמל במחירים נמוכים יותר מחשמל המופק כיום על ידי שימוש בדלק. בשני פיתוחים אלה יש מהפכה עולמית בעלת פוטנציאל ענקי לייצור ויצוא. כל אלה ניתנים לביצוע תוך 5-3 שנים. הם יביאו למניעת רעב ומלחמות על מים, ויעזרו לתרבות המערב לגבור על סוחרי הנפט.

תקוותי שמערכת מקבלי ההחלטות תפסיק לחבל בעשייה ותרכוש משקפיים חדישים שיאפשרו לה להסתכל בזווית ראייה רחבה יותר ולטווח ארוך יותר. תקוותי שנתגבר על אלה שלא מסוגלים לוותר על סמכות, על אלה שעסוקים בהתנשאות אישית ושאינם מסוגלים להקשיב לזולת ולשתף פעולה עם מומחים. אולי יתחילו לראות כמטרת-על את הסיוע לישראל ולאנושות ולא את פרסומם האישי.  

 

התיישבות: לגייס את ההמונים למאבק בגזירות / בני קצובר

 

הביטוי החיצוני לליקויים השנה היה מערכת גזירות שהעם היהודי לא ידע כמותן מאות בשנים. מערכת גזירות זו הופעלה על ידי ממשלת ישראל הקודמת, והוחרפה דווקא על ידי הממשלה הנוכחית. במסגרת הגזירות ראוי לציין את איסור הקמת יישובים חדשים, איסור בנייה ביישובים קיימים, איסור להוביל קראוונים, איסור השלמת שכונות ותשתיות לשכונות, וכן המשך הריסה של כל דבר חדש שנבנה.

מערך גזירות זה נועד לבלום את האחיזה היהודית ביהודה ובשומרון, ומנגד עוצם עין אל מול בנייה ערבית פרועה.

כמו כן, הופקרו אדמות מדינה לחסדי פורעים ערבים, וברגע שיהודים מנסים להגן ולקבוע חזקה על שטחים אלה, מיד כוחות הביטחון מגויסים, כביכול בשם החוק, כדי לסלק אותם משם.

הגזירות הללו מייצגות משמעות עמוקה יותר: המשך המהלך שבו מדינת ישראל נכנעת ללחצי ארה"ב ואירופה, המעוניינות להקים בלב המולדת היהודית מדינה פלשתינית. ברור שמעייניהן של מדינות אלו נתונים להחלשת ישראל, ובכך הן שותפות אסטרטגית לאינטרס של מדינות ערב. קצת מוזר שחלק מהציבור בישראל אינו קורא את המפה הזו, ולא שם אל לבו שכל אתר שבו החלשנו את נוכחותנו ואחיזתנו הפך בידי ארגוני המחבלים לבסיס טרור.

כדי לתקן זאת, יש לעורר את הציבור ואת הפטריוטיות היהודית. גם באמצעות הסברה, גם באמצעות פעילות פוליטית, גם באמצעות סיורים וטיולים המוניים בשטח, וגם באמצעות הפגנות ומאבקים. החזית הפרלמנטרית חשובה ויש להרחיב ולהעמיק אותה, אם כי חזית זו היא פועל יוצא מדעת קהל, ורמת המוכנות של חברי הכנסת מושפעת מהאווירה בשטח. לנוכח המגעים המתקדמים עם השליח האמריקני מיטשל, יש להגיע למצב שהמונים יגיעו למאבקים בשטח, במאחזים. בלי הוכחה שהציבור איתנו, המערכת הפרלמנטרית לא תפעל כראוי.

 

חינוך: לקחת אחריות על כולם / אברהם ליפשיץ- ראש אולפנית טבריה

 

הליקויים של השנה החולפת אינם בהכרח מערכתיים המקיפים את המערכת כולה. ציבור המורים והמחנכים בבתי הספר הוא ציבור יקר הרואה שליחות בתפקידו החינוכי. המורים מנסים להשתלם, להתחנך ולחנך את התלמידים באהבה ובמסירות נפש.

יש בהחלט מקום לציין מה עוד ניתן לחזק, ולמה עוד ראוי לשאוף:

א. לבדוק כיצד החינוך הממלכתי דתי מסוגל להכניס תחת כנפיו את הציבור הרואה בלימוד תורה את עיקר חינוכו, וגם את מי ש'מסתפק' בחינוך מסורתי. צריך להרחיב את השיח הפנימי בין כולנו מתוך כבוד, אהבה והקשבה, ולעשות הכול כדי לחזק ולהתחזק בתפישה התורנית לאומית שלנו, המסוגלת  להכיל את כולם, ורואה באור חיובי  גדול את ההכלה הזו.

ב. הרב קוק זצ"ל כתב בערב ר"ה תרצ"ג את 'מסע המחנות'. דומה שהדברים מתאימים לערב ראש השנה תש"ע. "ההבלטה של שני השמות הללו... שכל אחד אומר - אני הנני ממחנה זה, השני אומר גם הוא: אני הנני ממחנה זה... הרי הוא סותם את הדרך של התיקון ושל ההשתלמות משני הצדדים". ההגדרות ו"הבלטת השמות" - אני שייך לזרם א' ולא לזרם ב', דורשות תיקון, בירור ומחשבה. אנו צריכים לשמוח לקבל מזולתנו, כמאמרו של ר' אלימלך מליז'נסק: "שנראה כל אחד מעלת חברנו".

ג. לזכור היטב שיש לכולנו, בענווה, אחריות על החינוך היהודי במדינת ישראל. לזכור  שסולם ערכים בריא וטהור מושתת על הקשר בין כל חלקי העם. תודעת שליחות זו חייבת להיות חלק אינטגרלי מהחשיבה החינוכית של כולנו. חשיבה זו מובילה לרגישות חברתית  ולעשייה קהילתית.

ד. עלינו לחזק את תפישת העולם של התורה כתורת חיים. את שיבת עם ישראל לארצו יש לראות מעבר לקיבוץ גלויות ושיבה ארצה. השיבה הגאולית לארץ משפיעה על כל היקף הקיום היהודי. ראייה זו תוביל אותנו להשתכללות ולמצוינות.