חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 360ראשיהפצה

זאת נעמי - בגליון השבוע

נעמי שמר סייעה לאברהם זיגמן להתגבר על בעיה מוסיקלית בשירו 'אלעד ירד אל הירדן', ובאותה הזדמנות שינתה קצת גם את המילים .
17/09/09, 09:59
עפרה לקס

חדרו צפוף הדיסקים של אברהם זיגמן, ברשת ג' של 'קול ישראל', מעלה על הלשון בלי משים את השאלה המתבקשת: "אפשר לבחון אותך איפה נמצאים כאן שירים מסוימים?" דקות לא רבות יעברו עד שהשאלה תתכווץ מאליה מרוב בושה. זיגמן, שמאחוריו עריכת תכניות אינספור, כולל 'עוד חוזר הניגון' הכיפית, יודע לא רק היכן נמצא כל שיר, אלא גם איפה כל שריטה, הערה או צחוק של הזמר.  

זיגמן עובד כאן כבר כמעט 40 שנה. הוא עצמו שלח ידו בגיטרה, בעט ובתווים, וחיבר מספר שירים מוכרים. האיש המזוקן, חבוש הכיפה השחורה ("יש כאן ברדיו עוד כאלה, בעיקר טכנאים"), ממשיך לחיות מוסיקה ישראלית, גם עכשווית, ולחיות בהרמוניה עם חבריו העורכים, בלי לחפש איפה קיימת הדרה של ציבור מסוים. הוא בכלל לא היה מתראיין אלמלא 'מדרש נעמי' - הספר החדש שהוציא לאור לאחרונה על המקורות היהודיים בשירתה של נעמי שמר.  

 פנומן בלתי רגיל

זיגמן, כך קוראים לו כולם, הכיר את נעמי שמר לראשונה בהקלטה של אחת מתכניות 'מועדון הזמר' - "אחת התכניות היפות שהיו לקול ישראל", הוא מעיר. זו היתה תכנית שהוקדשה להתיישבות העובדת, ובמסגרתה הופיעו חיילי הנח"ל שישבו אז בשניר, ובהם זיגמן. מאוחר יותר הוא עבר בדרכים עקלקלות לצוות ההווי של פיקוד מרכז, כך שהיו הופעות משותפות עם שמר, שהרבתה להופיע בפני חיילים.

זיגמן מעריך מאוד את מקצועיותה של שמר ומכנה אותה "פנומן בלתי רגיל". על אישיותה הוא מספר שהיתה מאוד דומיננטית: "לא היו שום פשרות, בפרט במה שנוגע לשירים שלה". מצד שני, הוא מסביר, הפרפקציוניזם לא הביא אותה לעבוד רק עם הטובים והמפורסמים שבזמרים, כפי שניתן ללמוד מהמקרה של המבצעת שבחרה שמר לשירה המפורסם 'ירושלים של זהב': "את שולי נתן למשל, היא שמעה במסגרת 'תשואות ראשונות' (תכנית רדיו שנתנה חשיפה לזמרים צעירים. ע"ל). שולי היתה אז זמרת אלמונית, ונעמי ביקשה מהבת שלה שתרשום את הפרטים שלה. כמה שהיא היתה גדולה ומפורסמת ועבדה עם אנשים גדולים, היתה לה גם פתיחות לאנשים חדשים".

בין האנשים החדשים היה גם זיגמן עצמו, שאמנם כבר לא היה כל כך אלמוני לפני 39 שנים, אך עדיין נחשב בתחילת דרכו. יום אחד הוא הגיע אל שמר עם כמה שירים שכתב, ובהם 'אלעד ירד אל הירדן' (מילים ומנגינה).

אלעד - אנחנו עושים אתנחתא קלה כדי לשמוע את הסיפור שמאחורי השיר - הוא אלעד אופיר, בנו של שייקה אופיר. "אלעד הלך לצנחנים כי הוא רצה להשתחרר מהתדמית של אביו ומכל קשר עם אומנות, אבל הצד הקרבי שלו לא היה חזק. הוא הספיק לצנוח ולעבור איזה קורס, אבל לא הרבה יותר". באותה תקופה הוקמה להקת הצנחנים. "התמזל מזלו והוא הגיע לשם, ואני קיבלתי אותו". אופיר נקשר מאוד אל זיגמן, שניגן בלהקה וכבר עמד לפני שחרור, אבל לו עצמו נשאר עוד פרק משמעותי בצבא.

בספטמבר 70', המוכר כ'ספטמבר השחור' בו פרצו קרבות בין צבא ירדן למחבלי אש"ף, הוכרז גיוס כללי, וצה"ל מילא בהמוניו את אזור הירדן. זיגמן היה אז משוחרר טרי, ולמרות היותו זמר לא הצליח לחמוק מצו 8 שהגיע גם אליו. הוא היה אמור להופיע בפני חיילים עם שייקה אופיר. כשפגש בשייקה ודרש בשלום בנו קיבל את התשובה: 'מה, אתה לא יודע? אלעד ירד אל היר-דן' במלעיל. "המשפט תפס אותי מוסיקלית. הוא ממש מסודר בצורה של לשון נופל על לשון". הרבה שנים אחר כך הסתבר לזיגמן שכבר חז"ל חידדו את שמו של הנהר המזרחי ואמרו בילקוט שמעוני "למה נקרא ירדן? שיורד מדן".

כך או אחרת, אצל זיגמן פנימה התחיל להתרחש שיר, והתיקונים והעיבודים שלו נעשו תוך כדי עבודה בחממות של קיבוץ נחשון. אחרי חודשים של עבודה הוא החליט להגיע אל נעמי שמר עם 'אלעד' ושירים נוספים שכתב. "עם 'אלעד' היתה לי בעיה. בין השורה השנייה לשלישית לא היה לי מקום לנשום. כשהגעתי אליה ובדף היה כתוב 'למלוח אותו הריח ממש כמו בראשונה', היא אמרה: 'יש לך עוד בעיה. המילה מלוח היא שלי ("וריח המלוח על המים", מתוך 'חורשת האקליפטוס'. ע"ל). תיקח אתה את ההרדוף'". זיגמן הסכים, והשינוי הסתדר לו מצוין מבחינת ההברות. "דבר שני, היא אמרה 'תכניס סינקופה', ופתרה לי בשבריר שנייה מה שניסיתי וניסיתי לפתור חודשים. ככה, כזה כישרון ענק היא היתה. אחר כך השיר יצא מבית הסוהר".

אחרי המפגש הזה שמרו השניים על קשר, וזיגמן והבחורה שהופיעה איתו היו ל'להקת החימום' של שמר בהופעותיה.

 'מראי מקומות' לחורשת האקליפטוס

הספר 'מדרש נעמי' יצא לדרך בתום דיון מסדרון קטן שקיימו העורכים המוסיקליים של רשת ג' באחד הימים, לפני 6 או 7 שנים. "דיברנו על ספרות עברית עכשווית, ואני ציינתי שבחורים צעירים מתיכון ממלכתי לא יכולים להבין היום את עגנון, ומצד שני, הילדים שלי שלמדו בתלמוד תורה ירגישו בבית בגלל השפה והמדרשים". השיחה הזאת נטעה בזיגמן רעיון של כתיבת 'מראי מקומות' לעגנון, אתגר שבעצם לא מומש. "זה היה רעיון מגלומני. לקחתי את אחד הסיפורים שלו והתחלתי לכתוב מראי מקומות לעצמי. ראיתי שכמעט אחרי כל מילה יש לי מה לומר, ואם כך זה יימשך, אני לא אצא מזה בכלל".

אבל הרעיון לגבי עגנון זרק את זיגמן 30 שנה אחורה, לתקופת קיבוץ נחשון בה רכש את הספר הראשון של שמר, במטרה ללמוד איך כותבים שיר. אז הוא נהג לסמן לעצמו את המקומות שבהם השתמשה במקורות. "חזרתי לספר וראיתי שסימנתי דברים נכונים, ואז תוך כדי עבודה כאן המשכתי וסימנתי עד שהצטבר לי חומר". העבודה על הספר צברה תאוצה כששמר נפטרה. "אז החלטתי שאני מוציא את זה לא רק לעצמי אלא החוצה, לכולם".

למה להיכנס למקומות האלה? למה לא להשאיר את השיר סתם כך?

"מסיבה פשוטה: כדי לקרב לדור הצעיר את המקורות. זו דרך של לימוד".

אלפי אנשים שרים את השירים שלה ולא יודעים בכלל מה טמון בהם, ובכל זאת הם נהנים.

"כי גם בלי להבין את העומק היא שנונה ופקחית מאוד: גם קלה וגם כבדה, יש לה גם לשון מאוד גבוהה וגם סלנג מהרחוב".

מניין הבקיאות הרבה של שמר במקורות?

"אף על פי שההורים שלה זנחו את המצוות שקיימו בבית הוריהם, הם היו בקיאים במקורות והביאו איתם מטען. זה היה הדור הראשון של אלה שהגיעו מחו"ל. נעמי מספרת בעצמה ששני המורים שלה היו שושנה ועמינדב ישראלי, זוג מורים ידוע מאוד בעמק הירדן, שעמד על כך שהילדים ילמדו תנ"ך ואגדות ומדרשים ורש"י. בהיותה תלמידה טובה ובעלת זיכרון בלתי רגיל, הדברים נשארו אצלה. היא עצמה מעידה שחלק מהדברים היא כתבה במודע, ואחרים שלא במודע."אני מעריך שכמו כל יוצר שכותב טיוטה ראשונית ואחר כך מתחיל לתקן, גם היא היתה מודעת למה שהופיע לה בטיוטה הראשונית, ואחר כך היא התחילה לשייף וכו'. תראי את היקף החומר שטמון בספר".

אין היום חיות כאלה.

"מהיוצרים הצעירים העכשוויים? אין כאלה בכלל. הם גדלים על 'כזה' ו'כאילו'. וזו אחת המגמות של הספר: להראות שיש גם עומק של מקורות. מהדור הקודם יש כאלה: יורם טהרלב, מאיר אריאל ועוד כמה".

כשאתה מדבר על שירה עכשווית, אולי בדברים המבעבעים היום בציונות הדתית ניתן למצוא שירים מצטטי מקורות?

"זה בסדר, אבל זו לא חכמה. הם גדלים וחיים על זה. חוקרת אחת אמרה לי שהיא מצאה מקורות גם בכתביו של שלונסקי. זו לא חכמה, שלונסקי בא מבית חב"די, הוא היה הבן-דוד של הרבי מלובביץ', אז זה נמצא אצלו בדם, זה מוכרח להתבטא. החכמה היא למצוא את זה אצל אנשים שלא חיו כך".

 שירים ראשונים בקיבוץ

גם אברהם זיגמן, ארוך-זקן וחבוש בכיפה שחורה גדולה וסרוגה, לא תמיד "חי כך". זיגמן מערער על המושג 'חזרה בתשובה' המצטייר כמעשה עוצמתי, אבל חד פעמי וסטטי. "חזרה בתשובה" הוא אומר "זו עבודה כל החיים".

זיגמן, בן 60, גדל בחיפה האדומה, והיה חניך מתמיד בשומר הצעיר. יום אחד פגש עם חבריו פרולטר אמיתי: פועל רוכב על D-9 ענק, חוזר מעבודה במחצבה הסמוכה. אבל מה? על ראשו של הפועל היתה כיפה, וזה היה "אנטיתזה לחלוטין לחלוטין לחלוטין מכל מה שלמדנו בתנועה על דתיים". הטרקטוריסט החב"דניק האיר פנים לנערים הצעירים, ולא אחת בדרך לפעולה בקן, או ממנה, הם סרו לביתו והתווכחו בטונים מרקיעי שחקים. "זה היה אחד התמרורים בדרך", אומר זיגמן. מלבד המפגש הזה הרבה זיגמן לקרוא, להתעניין ולשאול שאלות.

בינתיים הסתיים חוק לימודיו, וכחניך נאמן התגייס לנח"ל ואיתו הגיע לקיבוץ נחשון. זיגמן מתאר את התקופה ההיא כפורייה במיוחד. "הרבינו להאזין למוסיקה, שמענו הכל, כל מה שהיה, ואהבנו לשיר". זיגמן, שחלם ללמוד מוסיקה, החליט לממן לעצמו את הלימודים והלך לעבוד ברדיו. במקביל, הוא החל לכתוב שירים עם מירה מאיר, ממקימי הקיבוץ, שמאחוריה שירים וסיפורים רבים, בעיקר לילדים.

השיר הראשון של זיגמן שהגיע לאוזנו של הציבור הרחב היה 'גשם ראשון'. "כתבנו את השיר הזה לטקס חנוכת חדר האוכל, שהתקיים בראש השנה של שנת 67'. בינתיים חדר האוכל הופרט, הוא היום כשר למהדרין ואפילו מוציא קייטרינג, אבל אז אכלו בו דברים אחרים ועוד לא היתה ריצפה".

 זיגמן ביצע את השיר עם מישהי מנחשון, והרגיש שיש להם שיר טוב ביד. באותה תקופה בני אמדורסקי היה הסוכן של מירה מאיר, וזיגמן החליט ליצור איתו קשר. כשנסע באחד הימים לתל אביב זיגמן ראה לפתע, כמו משמים, את בני אמדורסקי: "פתאום אני רואה אותו בא מולי, ככה צועד בלועזית, כמו שאומרים. אמרתי לו 'שמע, כתבתי שיר עם מירה'. הוא אמר 'אין בעיה, אני נוסע בשבת לירושלים, אקפוץ אליכם, נשתה משהו, אתם גרים ליד לטרון". אמדורסקי רמז ליין שמגדלים במנזר ליד נחשון, וזיגמן צוחק: "יין נסך למהדרין". קיבוצניק הוא קיבוצניק, ובשבת הבאה היה זיגמן בתורנות כלים. כשהודיעו לו ש'מישהו מפורסם' מחפש אותו, הוא ניגב ידיים בהתרגשות ובא להשמיע לאמדורסקי המפורסם את השיר שכתב. אמדורסקי התלהב וקבע עם זיגמן ביום שישי ב'קליפורניה', בית הקפה של אייבי נתן, שהיה מקום הכינוס של כל המוסיקאים. "הגעתי עם הגיטרה, קיבוצניק, זרוק לגמרי" הוא צוחק, "ומשם הלכנו לאלכס וייס המעבד". השיר יצא לדרך והושר בפי אמדורסקי וגם בביצוע להקת הנח"ל. זיגמן כתב או הלחין עוד רבים: 'דרך ארץ השקד', 'מדרום תיפתח הטובה', 'שתי אחיות' 'נחל נערן' המקפיץ ועוד ועוד.   

 לשיר תחת אש

כשהגיע עת הפרק הצבאי של הגרעין החליטה הלהקה הבלתי רשמית שלו, ששרה בכל הטקסים ובכל כינוסי הגרעינים, החתונות והאירועים, שכל החבר'ה יגיעו יחד ללהקת הנח"ל. הניסיון החביב לא עלה יפה, משום שפיקוד הנח"ל והגרעינים חשש שהצעד הזה יפרק את הגרעין. ואולם זיגמן, שהרצון להופיע בלהקה צבאית בער בו, לא ויתר. הוא יצר קשר עם איצ'ה גולן, קצין החינוך של הנח"ל, שהיה מזוהה ביותר עם הלהקה. איצ'ה האזין, אך לא יצא מכך דבר. מספר חודשים אחר כך, מייד לאחר שהאלוף רחבעם זאבי משך את איצ'ה לפיקוד מרכז, נערך בין השניים מפגש חטוף, בו הספיק גולן לומר לזיגמן 'תכתוב לי', וזיגמן הצליח רק לראות שהתג על הדש של איצ'ה היה עכשיו של פיקוד מרכז. השניים נפגשו.

"כשגנדי הגיע לפיקוד המרכז הוא פירק את להקת הפיקוד והשאיר רק את איתן שפירא, דודו זכאי וגידי עמיר. עכשיו הוא היה מוכרח לגבש צוות כדי שיהיה לו עם מה להופיע". זיגמן, שנאלץ לעבור "מסלול חתחתים" כדי להגיע לפיקוד מרכז, עשה בעצם הכל כדי להגשים את חלומו, ונטל חלק בהקמת להקה זמנית עד שתיבנה להקת קבע. עם זיגמן הופיעו גם איריס לביא, שלומית אהרון, אסתי קוסוביצקי, דודו זכאי ועוד.

גם לאחר שחרורו המשיך זיגמן לעבוד עם להקות כמעבד ומנגן.

הלהקות הצבאיות הן חממת גידול לזמרים ישראלים ולשירים יפים, אבל אתה חושב שיש להן מקום כשלעצמן?

"ודאי, לפחות אז. את יודעת איזה ערך היה לזה בזמן ההתשה, כשהיינו מגיעים למעוזים הכי מסוכנים? אנשים ישבו אז חצי שנה במעוזים ולא רצו לצאת, כי כל שיירה שהיתה נכנסת או יוצאת היתה מופגזת. היה מישהו שנידון ל-40-50 יום מחבוש ויכול היה להחליף את העונש בשבוע של שירות בשיירות. זה היה גזר דין מוות. כשמגיעה להקה למוצבים ועושה שמח ומוציאה לשעה קלה את האנשים מהמצב שלהם, זה פנטסטי.

"אני לא מדבר על אלה שבגללם גנדי פירק את הלהקה, אלה שאומרים הגבול הצפוני זה נתניה, הדרומי זה באר שבע ויותר אני לא נוסע. היו כאלה, ועליהם אמרו 'לא צריך, לכו תהיו אפסנאים'".

 הרבי אמר להישאר

לא הרבה אחרי, וגם תוך כדי השנים הללו בהן כתב, עיבד והופיע, המשיך זיגמן לשאול ולהתעניין. הוא ערך תכניות דוקומנטריות על אישים ועדות בישראל, מה שלימד וקירב אותו למסורת היהודית. "היה נהג אחד ברדיו שקראו לו יוסף כהן, בנו של המקובל הרב אברהם הכהן מבית הכנסת בית א-ל. הוא היה עוד אחד מאלה שהבהיר וסיפר ותרם לי לתהליך". בסופו של דבר, אומר זיגמן, הצעידה שלו אל היהדות היתה בתהליך איטי מאוד, מושכל, הכרתי ולא רגשי ופתאומי.  

בשנת תשל"ה כבר היה זיגמן אצל הרבי מלובביץ' ב'יחידות' - שש דקות של שיחה אישית, חוויה שאף חב"דניק, ואפילו אדם מן השורה, לא שוכח. שאלתי אם להמשיך לעבוד ברדיו והוא אמר לי במפורש 'כן'. הרבי דיבר איתי על מעלת הרדיו ואמר לי להקפיד על שני דברים - לא ניבול פה ולא פגיעה בזולת".

היית בשלב שבו כבר התחלת להריח את ההצלחה ובכל זאת חזרת בתשובה.

"כנראה שיש משהו מעבר ל'הצלחה' הזאת".

לא חששת שתיאלץ לוותר על אהבותיך?

"ברגע שידעתי שזו האמת שלי, לא חששתי".

היום יותר מקובל שאנשים עושים שינוי בחייהם אך ממשיכים בעיסוקם הקודם. פעם זו היתה שבירה. ראה פופיק ארנון או אורי זוהר.

"לכן לא הלכתי לאור שמח", הוא מחייך. "הלכתי לחב"ד, ואחד הדברים המפורשים שהרבי אמר לי היה לא לעזוב".

גם אחרי הצעד הענק שעשה זיגמן, הוא ממשיך לכתוב שירה, סיפורים ועוד. חלקם התפרסמו, אחרים ממתינים במגירה. צניעותו השותקת כשהדברים מגיעים אל הישגיו מטילה איפול כבד על היבול הזה. נצטרך להמתין.

ילדיו של זיגמן קיבלו חינוך חרדי, אבל הוא מביא את המוסיקה של העבודה הביתה. "אני לא עושה מחיצה בין הבית לעבודה ואני לא משקר. הם יודעים שיש דברים לא צנועים שאסור לראות ולשמוע".

אתה חושב שהדברים האלה שייכים גם למי ששומר תורה ומצוות?

"מוסיקה בלי מילים זו לא בעיה בכלל, אפילו הגמרא אומרת שמוסיקה לא מקבלת טומאה. הבעיה היא במילים, בתוכן. אז אם הוא לא טוב, אני בעצמי משתדל לא להיחשף אליו. לפעמים מגיעים לכאן דיסקים שהם פורנוגרפיה, ואני זורק אותם לפח. חוץ מזה תמיד אני פועל לפי ההנחיה של הרבי. אם דברים נכנסים לקטגוריה של ניבול פה או פגיעה במישהו אחר, אני לא משדר".

זיגמן, כאמור, נמצא שנים ברדיו. זה שלא נמאס לו זה ברור - כשהוא מתאר סיפור שעומד מאחורי שיר, עיניו בורקות. "זה כל הזמן מתחדש, הכל מאוד חי, תראי כמה דיסקים מגיעים לכאן מידי יום".

הוא אמנם משתתף בקיטורים שלנו על כך שהרדיו לא מוציא החוצה למכירה את האוצרות המצויים אצלו בסרטיה, או לפחות את התכניות המקסימות שזיגמן ערך. יש ביניהן הקלטות נדירות של זמרים, 'הלהקות חוזרות' עם ביצועים מדהימים של להקות צבאיות ושברי להקות, 'עוד חוזר הניגון' ועוד. וכאילו כדי לחזק את שיחתנו, מתקשר מאזין אלמוני לשאול היכן מוכרים את התוכניות.

הטענה היחידה האמיתית של זיגמן, שגם עורך לנו סיור בביתו השני, היא על מצוקת הדיור הקשה, "שיש כאן עוד משנת 70".עם כל השאר, כולל הצורך לצאת לחופשה בתשעת הימים, הוא מסתדר. לא, הוא לא חושב שהציבור הדתי מודר מהרדיו. ריבוי התחנות מבורך בעיניו, כי אדם חרדי לא יכול לשמוע כל מה שמשמיע הרדיו הממלכתי.

בסוף אתה חב"דניק. מה השליחות שלך בעבודתך כאן?

"אין פה מקום לחינוך, זה ברור. אבל יש מקום - וזה כתוב בגמרא וכך גם אמר הרבי - 'להנות', כלומר לגרום הנאה לבני אדם. פעם מרדכי בן דוד הלך לרבי שאמר לו 'אתה יודע שיש לך עולם הבא'. מרדכי בן דוד נדהם, והרבי סיפר לו סיפור מהגמרא, שאליהו הנביא סייר עם רב אחד והראה לו שני אנשים שהם בני העולם הבא. השניים היו בדחנים. אז לגרום לאנשים קורת רוח של שעה קלה, זה דבר גדול".  

ofralax@gmail.com