בשבע 360: דין וחשבון

עודד מזרחי , כ"ח באלול תשס"ט

 

הרבי המשיך להיות מוטל על צידי הדרך כשהוא מפרכס מכאב, מבלי שאיש יגיש לו עזרה. מצבו הלך והידרדר וקיצו נראה קרוב. לפתע חלף במקום קצין נאצי רם דרג, שהופקד על שמירת המחנה כולו. הוא העיף מבט ביהודי השרוע על הקרקע, והרעים בקולו על החיילים הגרמנים: "מי אחראי לאדם הזה? מי יגיש לי דין וחשבון אם הוא ימות?"

 

מאות פועלים יהודים עמדו בראש ההר, כשלצידם נערמים מצבורי חצץ שנחצבו זה עתה. בראשם של הפועלים חלפו מחשבות נוגות על בני משפחותיהם שהושמדו בתאי הגזים של הנאצים הארורים, אשר מוצצים עתה את לשד עצמותיהם ומעבידים אותם בפרך.

בין הפועלים שניצבו על ראש ההר בלטה דמותו המאירה של הרבי מסטראפקוב, שלא איבד את זיו פניו גם תחת נגישות הנאצים. הרבי בחר לעסוק במלאכה קשה במיוחד, כיוון שבמלאכות האחרות, אף שהיו קלות יותר, היה חייב לחלל את השבת.

מדי פעם חלף איש אס-אס עם פרגול בידו, והצליף ללא סיבה על גבם של העובדים. הרבי קיבל על עצמו את הייסורים באהבה, ומה ששימח את ליבו יותר מכל, היתה העובדה שבזכות עבודת הפרך הזו לא יצטרך לחלל שבת.

אנשי האס-אס המפטרלים במקום האיצו ביהודים שיעמיסו את אבני החצץ על המריצות. כל מי שכוחו לא עמד לו נורה מיד למוות. רבים מהכורים שחצבו את האבנים נלאו מלהמשיך במלאכה המפרכת ונרצחו בראש ההר. הגרמנים לא ביקשו הסברים או תירוצים כלשהם. כאשר ראו יהודי שהפסיק לעבוד, מייד הוציאו אותו להורג. לעתים אף התעללו בו לפני כן עם פרגוליהם. הכורים נרצחו זה אחר זה כזבובים. הנאצים דחפו ברגליהם את הגוויות אל צידי הדרך, והאיצו בעובדים שנותרו בחיים שיובילו את מריצות החצץ במדרון התלול המוביל לתחתית ההר, כדי להעמידן באתרי הבנייה במחנה.

הרבי העמיס בדומיה את החצץ לתוך המריצה, ירד אל תחתית ההר כשהוא מתנשם ומתנשף חליפות ושוב חזר אל ערימות החצץ. למרות הכול הצליח לשמור על אנושיותו, ואף מלמל ברצף פרקי משניות שזכר בעל פה.

באחד הימים, בעודו מוביל את המריצה על המדרון התלול והחלקלק, צנח הרבי על הקרקע באפיסת כוחות מוחלטת, בעוד המריצה הכבדה מתהפכת על צידה. הרבי ניסה להשיב את המריצה אל המסלול, אך חש שכוחותיו אזלו לחלוטין. הוא ניצב על מקומו חסר אונים מבלי שיצליח להעמיד את המריצה מחדש, וכך עיכב את העובדים שהשתרכו מאחור, שנאלצו לעמוד בדרכם מפני שלא יכלו לעוקפו במסלול הצר. לבסוף נפל ארצה מבלי שיוכל לקום.

אנשי האס-אס הבחינו בעיכוב שאירע במהלך העבודה, ומיהרו למקום כדי לראות מי גרם לעצירה הפתאומית. כאשר הבחינו בדמותו של הרבי שרועה על הארץ בחוסר אונים, עטו עליו ארבעה קלגסים. אחד מהם הצמיד את גוו של הרבי אל הקרקע במגפיו המסומרים, השני החזיק בראשו של הרבי לבל יזוז ממקומו, בעוד שני הנותרים מצליפים בו לסירוגין בפרגולי עור. בכל צליפה וצליפה שהצליפו בו הפורעים, מלמל את תיבות הווידוי 'אשמנו', 'בגדנו', 'גזלנו'... כאשר סברו כי היהודי נפח את נשמתו ואין צורך לירות בו, דחפוהו במגפיהם לצידי הדרך.

היהודים שהיו איתו לא יכלו להושיט לו עזרה. מי שהיה עושה זאת היה נורה מיד. הרבי המשיך להיות מוטל על צידי הדרך כשהוא מפרכס מכאב, מבלי שאיש יגיש לו עזרה. מצבו הלך והידרדר וקיצו נראה קרוב.

לפתע חלף במקום קצין נאצי רם דרג, שהופקד על שמירת המחנה כולו. הוא העיף מבט ביהודי השרוע על הקרקע, והרעים בקולו על החיילים הגרמנים: "מי אחראי לאדם הזה? מי יגיש לי דין וחשבון אם הוא ימות?"

אנשי האס-אס היו המומים והביטו על מפקדם כמי שיצא מדעתו. חיי היהודים היו הפקר גמור בידיהם. על איזה דין וחשבון הוא מדבר?! ואם לא די בכך, הקצין ציווה עליהם לשאת את הרבי, לחבוש את פצעיו, ולאחר מכן להעבירו למטבח המחנה, שם תינתן לו, לאחר שיחלים, עבודה קלה בהכנת האוכל.

אף אחד לא הבין מה שאירע כעת, לא היהודים שהחזיקו את מריצות הברזל ולא הקלגסים הנאצים הרודים בהם. הרי קצינים גרמנים נתקלים מדי יום ביומו ביהודים שתשש כוחם, שולפים את אקדחם ויורים בהם להנאתם. והנה כאן מחליט הקצין הנאצי הבכיר לשמור על חיי יהודי, ועוד להעניק לו עבודה קלה במטבח.

כך ניצלו חייו של הרבי מסטראפקוב.

לאחר השואה סיפר הרבי כי כאשר פקח את עיניו, ידע בבירור כי היה זה מלאך משמים בדמות קצין נאצי שבא להצילו ממוות, מפני שבראש אותה שנה נכתב ונחתם שייצא מימי התופת הללו כשהוא בחיים.

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il