בשבע 361: עיר דוד תיבנה ותיכונן

מרבית העתירות נגד פיתוח עיר דוד נדחו, אבל את הזמן שאבד בשל ההליך המשפטי אף אחד לא יחזיר, שופט דתי דחה נימוקים מהרמב"ם נגד עונש מאסר שהציג פרקליט ערבי .

יאיר שפירא , ו' בתשרי תש"ע

לא פחות משלושה תיקים גדולים שהוגשו במסגרת המתקפה המשפטית נגד פיתוחה של עיר דוד הגיעו לסיומם בשבועיים האחרונים. מיעוט מערביי המקום, בעידודם ובסיועם של ארגוני שמאל פרו-פלשתינים, מפעילים בשנים האחרונות טרור משפטי כנגד הגופים העמלים על פיתוח המתחם ההיסטורי - עמותת אלע"ד, יזמים פרטיים ורשויות המדינה. הפעם אין מדובר על צווי מניעה נגד כניסת יהודים לבתים שנגאלו - הליך שנעשה כעניין שבשגרה במשך שנים רבות - אלא בהתקפה על החפירות הארכיאולוגיות החשובות הנעשות במקום בשנים האחרונות ועל עבודות השיקום והפיתוח של האזור.

העבודות אמורות לשפר בין השאר את איכות חייהם של ערביי המקום. אשר על כן, לא ברור מדוע בין המתייצבים נגדן אפשר למצוא ארגונים כמו האגודה לזכויות האזרח למשל. התמיהה בלטה במיוחד בעתירה מנהלית שהגישה האגודה יחד עם אחרים לבית המשפט המחוזי בירושלים. העתירה דרשה לעצור את עבודות הפיתוח המתוכננות בשכונת עיר דוד בבירה, שחלק נכבד מתושביה הם ערבים. בניית קירות תמך, חיפויים של אחרים באבן דקורטיבית, עבודות חשמל נרחבות, חידוש הכבישים והקמת מדרכות - כל אלו היו אמורות להיות פעולות שארגון זכויות אדם יתמוך בהן בכל מאודו. אלא שהאגודה לזכויות האזרח מבלבלת לא פעם בין זכויות אדם לבין לאומנות ערבית. אפילו שופט בית המשפט המחוזי נעם סולברג, שנדרש לנושא, רמז בפסק הדין שחלק מטיעוני העתירה נגועים במניעים פוליטיים. אלא שהשופט מצא גם דברי טעם בעתירה, ותושבי עיר דוד, יהודים כערבים, ייאלצו להמתין למתן אישורים על פי כל דין בטרם יזכו למדרכות חדשות בשכונתם ולמערכת חשמל חדשה.

העותרים ביקשו למנוע גם שיפוץ קירות תמך וחידוש כבישים ועמודי תיאורה בטרם הוצאו לעבודות הללו היתרים מיוחדים. אך השופט סולברג דחה את רוב סעיפי העתירה, והרשויות יוכלו להתחיל בשיפוץ השכונה, למגינת ליבה של האגודה ושל שאר החוששים מחיזוק מעמדה הציבורי של השכונה ההיסטוריות.

בכלל, נראה כי אהבה חדשה לאישורי בנייה התפשטה בקרב ערביי השכונה. במקום בו עבודות הרחבה של בתים ובנייתם של אחרים ללא כל רישוי והיתר הם עניין שבשגרה, החלו בבתי המשפט לדקדק בפרשנויות לחוקי התכנון כדי לנסות למצוא איזו חומרה שמפתחי השכונה לא עמדו בה. כך למשל, עותרים שבתיהם נבנו ללא היתר וללא פיקוח הנדסי, טענו כי הם חוששים שהחפירות מתבצעות ללא פיקוח הנדסי, ושבתיהם הלא מורשים עלולים להינזק. בבית המשפט העליון התברר כי העבודות דווקא נעשות בפיקוח הנדסי מלא, כולל סקר שהבטיח את שלומם של הנכסים הלא מורשים של העותרים. סדקים בכביש שמעל לחפירת הדרך הרומית העתיקה, התגלו כבלאי ותיק של כביש ותיק שנסלל במי המנדט, ושעתירה אחרת עיכבה כאמור את סלילתו מחדש. בעלות של ערבים על קרקע סמוך לחפירות לא נתמכה במסמכים. אנשים טענו כי לא ידעו על חפירות שבני משפחתם הועסקו בהן, והעלו תהיות על קיומו של ליווי הנדסי כשהם עצמם נפגשו עם המהנדסים המלווים.

בית המשפט העליון דחה אומנם את העתירות, אך גם החפירות התעכבו בשל ההליכים, והפשע השתלם. בדחייתם את העתירה נגד החפירות הנעשות בחניון גבעתי לא פסקו השופטים הוצאות. בדחיית העתירה על חפירת התעלה הרומית בלב עיר דוד, הסתפקו השופטים בהוצאות של עשרת אלפים שקלים.

 מורה נבוכים

צעיר מהגליל הזמין לביתו את יריבו על מנת לשוחח עמו לכאורה שיחת פיוס, בעקבות סכסוך ביניהם. משהגיע האיש סמוך לביתו של הצעיר, ירה בו הנאשם מספר יריות מאקדח שהוחזק אצלו ללא רישיון, וגרם לו פגיעות חמורות ברגליו. בחיפוש שנעשה בביתו של האיש התגלו בנוסף לאקדח שהחזיק ללא רישיון ולתחמושת, גם כדורי אקסטזי וחשיש.

האיש כפר בהאשמות שיוחסו לו, אך שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר קולה, הרשיע אותו בכולן. עורך דינו ראפי בסאלחה הבין כי עוד לא נברא הטיעון שיציל את לקוחו מישיבה ממושכת בכלא, אך לא אמר נואש. אפשר לנחש שהיתה זו הכיפה שעל ראשו של השופט ששלחה את הפרקליט הערבי להגן על לקוחו הערבי בעזרת המשפט העברי דווקא. כך הפנה הסנגור את השופט לרמב"ם במורה נבוכים, שם הוא מונה ארבעה שיקולים שאינם אמוציונאליים להחמרה בעונש. "דומה ששיקולים אלו מגמת כולם אחת היא - ההרתעה למען תיקון המדינה והבטחת הסדר החברתי", כתב הסנגור שביקש לא להחמיר עם מרשו. הוא גם ציין שהמשפט העברי אינו מצדד במאסר.

נראה כי השופט קולה, שחבש שנים ארוכות את ספסלי בית המדרש בטרם החל בקריירה המשפטית, לא התרגש יותר מדי מטיעוני הסנגור. את שיקולי הענישה של הרמב"ם הוא דרש דווקא לחובתו של הנאשם. הוא הסכים אמנם כי התורה העדיפה עונשי גוף על עונשי מאסר. "בוודאי שאין הסנגור המלומד עותר לכך, שבמדינת ישראל דהיום יוחזרו עונשי גוף אלו", כתב השופט והעיר כי לא רק בחוק הישראלי בוטלו עונשי הגוף, אלא כבר בתקופת התלמוד נמנעה, דרך כלל, הענישה הגופנית.

 הפרקליטות דורשת מאסר

בימים אלו נמשכת הסאגה המשפטית בעניינם של מי שעמדו בראש תנועת 'הבית הלאומי', שי מלכה, אריאל ונגרובר ועדיאל שרעבי. השלושה זוכו בבית משפט השלום בירושלים מעבירה של חסימת כבישים, וסעיף האישום בגין המרדה בוטל בשל הגנה מהצדק. בהכרעת הדין שכתבה, לא הסתירה השופטת רחל שליו-גרטל את דעתה החיובית על נאשמיה.

לפני פחות משנה הפך בית המשפט המחוזי בירושלים את ההחלטה, והרשיע את השלושה בכל העברות שיוחסו להם בכתב האישום. שופטי המחוזי העבירו את התיק בחזרה אל שולחנה של שליו-גרטל, כדי שזו תסיים את המלאכה ותגזור את דינם של השלושה.

על החלטת המחוזי הוגש ערעור, שמשתהה כבר חודשים רבים על שולחנו של שופט בית המשפט העליון, סאלים ג'ובראן. אם יידחה הערעור, מעניין יהיה לראות מה תעשה שליו-גרטל אשר תידרש לגזור את דינם של הנאשמים הזכאים. מכל מקום, השבוע דחה ביהמ"ש את ההכרעה בחצי שנה, עד שיוגשו תסקירי מבחן בנוגע לחלק מהנאשמים. הפרקליטות מצידה עדיין דורשת להטיל על השניים מאסר בפועל.