חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 361ראשיהפצה

שאלת השבוע - דעות

מה ההסבר לטיפול המחמיר בבעיות מוסר לחימה כשמדובר בישראל, לעומת השתיקה לגבי מדינות אחרות?
24/09/09, 09:57
אנשים שהמערכת בחרה

 

האו"ם ניזון מהפרו-פלשתינים//פרופ' רוברט וסטרייך , מנהל המרכז הבין-לאומי לחקר האנטישמיות, האונ' העברית

 

לא הופתעתי ממה שנכתב בהמלצות ובהערות של דו"ח גולדסטון, אבל כן הופתעתי קצת מתגובתה של ישראל לדו"ח. הרי הדברים ידועים מראש, ודו"ח זה ממשיך את הקו שכבר ידוע לנו זה עשר שנים, אם לא יותר, בכל הקשור לשימוש בזכויות האדם והמשפט הבין לאומי כנשק נגד ישראל במערכה פוליטית ממושכת.

יש מערכה מאורגנת של הפלשתינים ושל הערבים נגד ישראל, והאו"ם משמש מערכה ראשית לניהול המאבק. עם השנים חלו באו"ם שני שינויים:

האחד – היום מוסדות האו"ם מוציאים החלטות שנתיות ואין-סופיות של גינוי ישראל, והכול ממוסד. שני שלישים מזמנה של מועצת זכויות האדם של האו"ם, המתמחה בגינוי ישראל, מוקדש לנושא הישראלי. כאילו אין הפרות של זכויות אדם באלף מקומות אחרים, ואף בצורה חמורה יותר.

השני – יש שינוי ב"שפה" של הגינוי. יש משפטיזציה של היחסים הבין-לאומיים וזה דבר חדש ומדאיג כי היום כבר מנסים בפועל לעצור אנשי צבא שהיו בחו"ל, כגון דורון אלמוג, ויש איומים בתביעות בהאג.

בדו"ח רואים את ההשפעה של הארגונים שאינם ממשלתיים, ואשר כולם פרו-פלשתיניים, כמו 'בצלם' וכמו המרכז הפלשתיני לזכויות האדם. דו"חות של הארגונים הללו מופיעים בדו"ח הרשמי של האו"ם, כך שמקורות הוועדה הבלתי-תלויה כביכול מאוד חד-מגמתיים. ידוע מראש מה הם יכתבו, וידוע מראש שהם לא יכתבו על מוסר הלחימה הירוד של חמאס.

אחת הסיבות שהפעולות הצבאיות של ישראל מוצגות בצורה של פשעי מלחמה ונגד האנושות היא שכל הגופים השייכים לאו"ם לא רוצים לדבר על מה גרם לתגובה הצבאית של ישראל. הדבר משול למי שרואה ברחוב שתי קבוצות מתקוטטות, והוא מתאר רק את התגובה של הצד השני ומתעלם מההתנפלות או מהגירוי של הקבוצה הראשונה. בכך יש תפיסת עמדה והצגת הקבוצה השנייה כפושעת וכמי שעוסקת באלימות גרידא. זה בדיוק מה שקרה בדו"ח גולדסטון, שלא הציג את מתקפת הקסאמים והרקטות על ישראל, או שבחר להציג אותה בשולי השוליים. לכן אין זה פלא שהתגובה של ישראל מצטיירת כפעילות נגד אזרחים חפים מפשע. כמו כן, יש התעלמות משיטות של חמאס המשתמשים באנשים כמגן.

 

אנטישמיות פוליטיקלי-קורקט/ בן דרור ימיני עיתונאי, 'מעריב'

 

אין תשובה אחת לשאלה החשובה הזאת, אלא יש הרבה תשובות. אחת מהן היא שישראל היא הדמוקרטיה היחידה מבין מדינות המזרח התיכון, ולכן הסטנדרטים הנדרשים ממנה גבוהים יותר.

במחשבה נוספת, זו למעשה תשובה גזענית. גזענית משום שהיא כוללת הנחה מובלעת שהערבים הם ילדים מפגרים. שלהם מותר להרוג, לרצוח, לגזול, לדכא נשים, ועל כן הנאורים לא יבקרו אותם יותר מדי. אמנם זו תשובה גזענית, אבל היא גם נכונה משום שהשמאל-סמול העולמי לוקה בגזענות. הוא עושה הנחות לערבים. מותר להם. בעיניו, הם קצת מפגרים.

התשובה השנייה נעוצה בהמשך היסטורי לאנטישמיות. לא מדובר בשום דרישה למוסר לחימה. הרי השפיטה הייחודית והמחמירה כלפי ישראל אינה נובעת ממניעים מוסריים. להפך. הטיפול הייחודי בישראל נובע מהרצון לפגוע פוליטית במדינת ישראל. לכל העמים יש זכות להגדרה עצמית, אבל לא ליהודים. לכן הטיפול המחמיר נועד לשלול מהיהודים את הזכות שיש לכולם.

פעם טענו שהיהודים הם המקור לצרות העולם. היום טוענים שזו ישראל. פעם היה ברור שמדובר באנטישמים. היום הם מתחזים לנאורים. כך שהאנטי-ציונות, למעשה, היא אנטישמיות פוליטיקלי-קורקט.

יש עוד סיבות רבות לטיפול המיוחד בישראל. דבר אחד ברור: אין שום דבר מוסרי בטיפול המיוחד הזה.

 

הנרטיב האנטי-ישראלי של האיחוד האירופי/ צבי מזאל, לשעבר שגריר ישראל בשבדיה

 

אין לצמצם את הנושא לבעיות של מוסר לחימה. מדובר בסוגיה רחבה הרבה יותר, המקיפה את יחסה החד-צדדי של הקהילייה הבין-לאומית לישראל. הכוונה בעיקר למדינות האיחוד האירופי שבמידה רבה הן מכתיבות את כיווני דעת הקהל בעולם, בהיותן מדינות דמוקרטיות נאורות שחופש הביטוי וזכויות האדם חרותים על דִגלן. ישראל, בהיותה מדינה דמוקרטית האמונה על חופש הביטוי וזכויות האדם, ראתה במדינות אירופה את בנות בריתה הטבעיות מול מדינות ערב הנשלטות ע"י משטרים דיקטטוריים, שם אין מקום לערכי הדמוקרטיה. אלא שהמציאות טפחה על פנינו. אירופה מתנכרת לישראל והאנטישמיות, המעוגנת היטב בתרבות האירופית, משמשת כר נוח להעמקת השנאה.

 

באירופה של היום, ובמידה גוברת גם בארה"ב (ובעיקר עם עלייתו של אובמה לשלטון), שולט הנרטיב הפוליטי והתרבותי של השמאל הקיצוני. נרטיב זה סיווג את ארה"ב וישראל כנאו-קולוניאליסטיות, דהיינו כצד הרע בעולם, לאחר שאירופה שחררה בשנות השישים את מושבותיה באפריקה ובאסיה. ע"פ ראייה זו, ארה"ב שולטת בעולם ומנצלת את העולם השלישי העני והמדוכא באמצעות כוחה הכלכלי וישראל כובשת שטחים פלשתיניים לא לה ופוגעת בעולם הערבי והאסלמי, השייך כמובן לעולם השלישי הנרדף והמסכן. ראייה זו חדרה לשמאל המתון הסוציאל-דמוקרטי ואף לימין.

הראייה האירופית הזו קיבלה את ממדיה החריפים מול ישראל במהלך האינתיפאדה השנייה בתחילת שנות ה-2000. הפרסומים הערביים על רצח פלשתינים, נשים וטף ללא הבחנה ע"י הישראלים נתקבלו באירופה ללא ערעור והגבירו את שיתוף הפעולה בין המוסלמים לשמאל.

אנו גם ניסינו להתעלם מכך שבאירופה צמחה והתפתחה האנטישמיות של הכנסייה במשך למעלה מאלף שנים והפכה לחלק אינטגרלי של תרבותה. אומנם אלה עכשיו מדינות חילוניות בהן הופרדה הדת מן המדינה, אך לא ניתן לעקור את הלכי המחשבה שנתקבעו במשך תקופה ארוכה ושניתן לראותם היטב הן בספרות ובאמנות של אירופה והן בזירה הפוליטית, בה מוסיפות להתפשט מפלגות פשיסטיות ונאו-נאציות.

 

בתנאים אלה אין לצפות שמדינות אירופה יבחנו בנייטרליות את מוסר הלחימה של צה"ל. להפך, זו הזדמנות להשחיר את פניה של ישראל עוד יותר ואולי אף לנסות להטיל עליה סנקציות.