בשבע 361: מקרוסקופ

ע.גרסיאל,ח.לוז , ו' בתשרי תש"ע

 

 

בלי ערך מוסף/ עדי גרסיאל

הנה מבחר מהפרויקטים המיוחדים לראש השנה שהפיקה העיתונות המודפסת: "500 השירים הגדולים של המוסיקה הישראלית", "שיחות עם אנשים שטוב להם בארץ הזאת", "המיטב של תשס"ט: מבחר התירוצים שהושמעו, במקום לקחת אחריות או סתם להודות", וגם - ותודו שזה באמת גירוד של תחתית החבית: "אנשי תרבות חוזרים לראיונות ערב ראש השנה שנתנו ל'מעריב' במהלך השנים ובודקים מה השתנה".

אין ספק, חגי תשרי מציבים דילמה שהתקשורת הישראלית לא מצליחה להתמודד איתה כראוי - כיצד מציינים חגים דתיים בצורה שלא תיחשד חלילה ב'החזרה בתשובה'. הפתרון, קצת כמו טקס הביכורים וסדר הפסח בקיבוצים של פעם, הוא לנסות להלביש עליהם תכנים כלליים, לפעמים אפילו אוניברסליים. ראש השנה - סיכומי שנה והתחלות חדשות. כשזה יצא מהאופנה הגענו לפרויקטים התלושים שהזכרנו קודם. פסח - ענייני שבויים ואנשים שיצאו לחופשי (למשל מהכלא התאילנדי). שבועות - סוגיית הגיור ומתכונים לעוגות גבינה. ויום כיפור? זה הכי קל - סקירת דגמים חדשים לקראת 'חג האופניים' ו'גילויים חדשים מהמלחמה ההיא'. איזה מזל שלפחות למצרים היה כבוד ללוח העברי. הם הרי היו יכולים להחליט לתקוף באמצע מרחשוון.    

 

פתאום אובמה נגד הבלוגרים/ ישראל מידד

בנושא היחס לו הם זוכים בתקשורת, יש הבדל גדול בין נשיא ארצות הברית לראש ממשלת ישראל. נתניהו עדיין נאבק כדי לזכות בשברירים של אהדה או לפחות נייטרליות הוגנת, בעוד אובמה עדיין גולש על גלי סגידה. רק בסוף השבוע שעבר הופיע נשיא ארה"ב בארבע תוכניות ראיונות מרכזיות בלי להיתקל בלחצים או בשאלות קשות מדי, וגם התארח בתוכנית של דייוויד לטרמן, שם נהנה מאווירה נינוחה והומוריסטית. אך דווקא הצהרה שמסר אובמה לעיתון באוהיו עוררה הד עצום, כאשר הנשיא הכריז: "אני מודאג שאם הכיוון של החדשות הוא עולם הבלוגרים, שכולו דעות ללא בדיקה רצינית של עובדות וללא ניסיונות רציניים למקם סיפורים בתוך הקשרם, אז אתה תגיע למצב בו אנשים סתם צועקים אחד לשני ועל השני מעבר לאיזה תהום מלאכותי, אולם הבנה הדדית לא תהיה שם".

מוזר. הרי אחד מסודות נצחונו של אובמה בבחירות היה ניצולו הגאוני של 'המדיה החדשה', זו שמכונה 'החברתית'. הוא יצר קואליציות באינטרנט, קידם את הקמתן של קבוצות תמיכה דרך 'פייסבוק' ועוד. כאשר הגיע לבית הלבן, אובמה שינה את האתר הנשיאותי והתעקש, בניגוד להמלצת יחידת האבטחה שלו, להמשיך להחזיק בבלקברי שלו. בנוסף, יש החוששים שחלק מהכספים שאובמה מחלק כעת בניסיון לשקם את כלכלת ארה"ב מהמשבר יגיעו אל העיתונות הכתובה, מה שיגדיר מחדש את המושג הון-שלטון מהכיוון ההפוך.

אצלנו לעומת זאת, בכנס הבינלאומי השני של בלוגרים יהודיים שנערך ביוזמת ארגון 'נפש בנפש', שמענו את יועץ ראש הממשלה, רון דרמר, מודיע שהוא ישתדל במהלך השנה הבאה למצוא את הדרך להעניק לבלוגרים נבחרים תעודת עיתונאי, מהלך שיקל עליהם את מלאכת אימות העובדות. בזכות התעודה הם יורשו להשתתף באירועים מדיניים ובמסיבות עיתונאים, ולא ייאלצו לסמוך על "מקורות יודעי דבר". בהנחה ובתקווה שדרמר מתכוון לפתוח את הדרך לתקשורת שהיא באמת המונית, יהיה זה צעד חשוב ומאתגר במציאות התקשורתית הישראלית, ואני מניח שכולנו נרגיש את ההבדל.

 

לידיעת מועצת העיתונות/  חני לוז

בשבוע שעבר פורסמה כתבה בחדשות 'וואלה' תחת הכותרת: "מתנחלים שחטו כבשים וירו ברועה פלסטיני", תוך קביעת עובדה. גם  כותרת המשנה מספרת רק את הסיפור הפלשתיני, כולל האשמה קולקטיבית על עלייה באלימות "המתנחלים". הכתבה עצמה מתחילה בתיאור עובדתי יבש: "מתנחלים מההתנחלות יצהר שחטו הלילה (שלישי) עשר כבשים השייכות לפלסטינים". גם המשך הכתבה מנוסח בלשון זו: "כאשר הגיע למקום בו נשחטו הכבשים, נורה על ידי אחד המתנחלים בכתפו...". לא הובאה תגובה של תושבי יצהר המואשמים באישומים חמורים, או של דובר כלשהו מטעם ה"מתנחלים".

דובר היישוב יצהר, יגאל אמיתי, דחה את הטענות הקשות בכתבה. תגובתו אף הופיעה באתר המתחרה 'ynet' וכן ב'הארץ'. 'וואלה' בחר להציג סיפור גוזמה, ללא צילום מתבקש (לא חסרות מצלמות המכוונות לעין שמאל ביו"ש) וללא שהדברים סויגו כטענות צד אחד, כנהוג בעיתונות מקצועית.

לאחרונה הצטרפה מערכת החדשות של 'וואלה' למועצת העיתונות, ובכך קיבלה על עצמה לנהוג על פי תקנון האתיקה של המועצה בו כתוב, בין השאר: "לפני פרסום ידיעה כלשהי, יבדקו העיתון והעיתונאי את נכונותה במקור המהימן ביותר ובזהירות הראויה לפי נסיבות העניין", "דחיפות הפרסום לא תפטור מבדיקת נכונות הידיעה כאמור", "פרסום ידיעות יהיה הוגן וללא הטייה. הכותרת לא תהיה מטעה".

 עורך תוכן החדשותי בוואלה, רועי כ"ץ, מסר בתגובה כי הוא בודק את התלונה.

 

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

'חדשות 10' והכתב רביב דרוקר הגישו לבית המשפט תצהירים של דניאל דורון ודיאנה זקס, וחשפו אותם כמקורות של כתבה על יו"ר ארגון המורים, רן ארז. בעקבות הכתבה הגיש ארז תביעת דיבה על סך מיליון שקלים. דורון וזקס טוענים כי שמעו את ארז אומר בבית קפה שהוא מתכנן להביא להחלפתה של שרת החינוך דאז, יולי תמיר.

 

אריאנה הפינגטון, שהקימה את אתר הבלוגים המצליח בעולם 'הפינגטון פוסט', התארחה השבוע בישראל והשיבה לשאלות של 'גיקים'. הבלוגרית דבורית שרגל דיווחה שהפינגטון אמרה בין השאר שבעידן הבלוגים ל'שומרי הסף' "יש פחות כוח מאשר היה להם בעבר. אבל - היום אנחנו צריכים עורכים יותר מאי פעם, כי יש כל כך הרבה חומרים".  

 

ביקורת הנקרא

"אשמח בהזדמנות להכיר פמיניסטית נחמדה וטובת לב. איכשהו עוד לא יצא לי. ולא שלא ניסיתי."

יעל משאלי פספסה כמה שיעורים בקורס 'כתיבה פוליטיקלי-קורקטית' (ווינט)

 

אם הגעתם לנמל התעופה בן גוריון בוודאי הבחנתי בנחיל החסידים השוטף את השדה

אז עכשיו מותר להשתמש במילה 'נחיל' לטובת תיאור מתנחלים וחרדים בלבד? (אתר גל"צ)

 

כבר נכתב כאן על הזחיחות, החובבנות והיהירות שאפפו את רם עמנואל ולהקתו בטרם ניגשו, באדנות של מנצחים, ללמד את הילידים בלבנט מי זה הדוד סם

עניין "הזחיחות, החובבנות והיהירות" נכון גם לגבי פרשנים בעיתונים? (בן כספית, אנרג'י-מעריב)

 

סליחה, נוסעים

כותרת ברוח הימים הנוראים על מבצעי אופניים לקראת יום כיפור (ווינט)