בשבע 362: אומץ לב שיפוטי

המבחן האמיתי לאומץ ליבם של שופטים הוא בעמידה מול הגורמים הקובעים את עתידם. כמו שעושה למשל השופטת מלכה אביב ,כבר לפני 17 שנה התריע מבקר המדינה על ניגוד אינטרסים בעבודת משגיחי הכשרות.

יאיר שפירא , י"ג בתשרי תש"ע

 

זעיר פה זעיר שם פזורים להם במערכת המשפט שופטים אמיצים. רובם דחוקים להם באולמות הקטנים של בתי משפט השלום, ולא במקרה. שופט אמיץ אינו נדרש לגלות אומץ אל מול העדים, מול בעלי הדין או עורכי דינם - אלה בדרך כלל אינם מהווים איום ממשי על מעמדו הרם. שופטים אמיצים הם אלה היודעים להתעמת אל מול הגורמים הקובעים את עתידם: התקשורת, משרד המשפטים ומערכת השפיטה עצמה. הללו אינם ששים לקדם שופטים שאינם ממושמעים דיים.

דוגמה יוצאת דופן היא השופטת מיכל אגמון-גונן, מי שסומנה עוד בשבתה בבית משפט השלום בירושלים כשופטת שלא מהססת לצאת נגד המשטרה, הפרקליטות וערכאות משפטיות בכירות ממנה. לאחר שנים כשופטת שלום הצליחה להתקדם למחוזי בתל אביב, שם היא מטעימה את רשויות המדינה בגלולות מרות של צדק עת היא דנה בעתירות מנהליות המוגשות לבית המשפט המחוזי.

סביר להניח שאנשי המערכת לא ימהרו לשנות באיוולתם ולקדם גם את השופטת מלכה אביב, חברתה של אגמון-גונן לכס השיפוט בבית משפט השלום בירושלים. אביב, שופטת מוכשרת ובעלת רקע אקדמי מגוון, גילתה עצמאות יתר כבר בראשית דרכה, כשכיהנה כשופטת בהנהלת בתי המשפט. אביב יסדה את מחלקת המחקר של ההנהלה ועמדה בראשה. היו אלו ימים בהם מנהל בתי המשפט לשעבר, השופט דן ארבל, ונשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, חנכו בקול תרועה רמה את מנ"ת - המערכת לניהול תיקים, שהיתה אמורה לייעל מאוד את ההספקים בבתי המשפט. אלא שבעלון של לשכת עורכי הדין הופיע מאמר שגילה כי נתוני מחלקת המחקר שבראשה עמדה אביב העלו שאין הבדלים משמעותיים ברמת היעילות בין בתי המשפט בהם פעלה אז המנ"ת ובין בתי המשפט שאליהם לא הגיעה עדיין המערכת החדשנית. אביב נשלחה אחר כבוד מהנהלת בתי המשפט אל בית משפט השלום, כאשר דוברות בתי המשפט מדגישה כי אין קשר בין סיום תפקידה ובין פרסום הממצאים המביכים.

מטבע הדברים, מהלכים אמיצים של שופטי שלום אינם מגיעים לכותרות, אשר מחפשות סנסציות גדולות. כך גם השופטת אביב לא זכתה לפרסום רב, למרות שלא חששה להתעמת עם אנשי משטרה, או עם חברות סלולריות רבות עוצמה. אביב עלתה לכותרות רק לפני פחות משנה, כאשר שחררה ממעצר את זאב בראודה, יהודי לא צעיר שירה במהלך עימות עם מספר צעירים ערבים בחברון, אליו נקלע לאחר פינוי 'בית השלום' בעיר. השופטת מתחה ביקורת חריפה על המשטרה, שדרשה להאריך את מעצרו של בראודה ולא טרחה לעצור איש מהערבים שהיו מעורבים בתקרית. השופטת לא נרתעה גם מהערתו המאלפת של התובע, שביקש ממנה לשקול שנית את ההחלטה, שהרי התקשורת המקומית והעולמית נושאות עיניהם לבית המשפט ומצפות לפסיקה מסוימת מאוד.

מספר שבועות מאוחר יותר, ללא אור זרקורים, היא סירבה להרחיק את גואל הקרקעות אריה קינג ממזרח ירושלים. המשטרה מחתה על שקינג נכנס ללא אישורה לשכונות ערביות בהן רכש בתים. השופטת הבהירה למשטרה כי אזרח לא נדרש לאישורה כדי לבקר בקנייניו בתוך עיר הבירה.

אך כאמור, גבורתם של שופטי שלום לא נמדדת בדרך כלל בפרשות פוליטיות מתוקשרות, אלא דווקא בתיקים קטנים ואפורים העושים את דרכם אל בתי משפט השלום. את טבילת האש האמיתית עומדת אביב לעבור בתיק פשוט של מריבה בין שתי משפחות, אשר קנו יחד נכס בירושלים כדי לחלוק אותו ביניהן ולשפצו. המשפחות הסתכסכו, והגיעו הדברים אל שולחנה של אביב. השופטת פסקה נגד אחת המשפחות וקבעה כי היא התנהלה בכוחניות ובחוסר תום לב. פסק הדין נכתב בקיצור יחסי, וערעור עליו הוגש אל בית המשפט המחוזי, שם קיבלו השופטים את ערעור המשפחה לגבי חלק מהקביעות של שופטת השלום, והחזירו אליה את התיק כדי שתפסוק את הדין.

שופטי שלום, רובם ככולם מישרים קו עם בית המשפט המחוזי. הם מתעלמים ממה שראו עיניהם במהלך הדיון, ופוסקים כאילו קביעתו של בית המשפט המחוזי היא אמת מוחלטת. אביב, שלא יכלה לחשות אל מול מה שנראה לה כטעויות של המחוזי המוציאות דין שאינו דין אמת, בחרה בדרך אחרת. "יאמר כבר עכשיו כי אני מרכינה את ראשי בפני בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת ועם כל הכבוד הראוי, אומר את דברי בקול ברור ורם", כתבה השופטת בהחלטה שהתפרסמה השבוע. "הממצאים העובדתיים אליהם הגעתי בתיק זה אינם עולים בקנה אחד עם קביעותיו של בית המשפט המחוזי, כפי שהן באות לידי ביטוי בפסק הערעור. גם לאחר הערעור חזרתי והעמקתי בממצאים העובדתיים ואיני רואה כי שגיתי. נהפוך הוא. מן הממצאים העובדתיים אליהם הגעתי נגזרות גם המסקנות והתוצאות המשפטיות. לפיכך, אינני רואה מקום לשנות את תוצאותיו של פסק הדין המקורי".

 

 שום דבר לא בוער

ערב יום הכיפורים שעבר סקרנו כאן את המאמצים הנואשים להסדיר את העסקתם של משגיחי הכשרות. הביקורת על העסקת משגיחי הכשרות בידי בעלי העסקים עצמם תוך ניגוד עניינים, תחילתה לפני 17 שנה, בדו"ח מיוחד שחיבר מבקר המדינה על מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל. לפני 16 שנה הוציא המבקר דו"ח נוסף ומפורט, וגם בו כיכבו משגיחי הכשרות. לפני 15 שנה עסקה בנושא ועדה ציבורית בראשותו של שר המשפטים לשעבר, חיים צדוק ז"ל. לפני 11 שנה שוב נדרש מבקר המדינה לנושא הכשרות, תוך ציון הנאמר בדוחו"ת הקודמים ועובדת אי ישום ההמלצות שניתנו בהם. לפני שבע שנים הוקמה ועדה נוספת. הפעם היתה זו הממשלה שהחליטה כי צוות בין משרדי יכין הצעה לתוכנית מפורטת.

לפני חמש שנים הגישה התנועה להגינות שלטונית בראשותו של עו"ד מרדכי אייזנברג עתירה לבג"ץ ודרשה כי המדינה תסיים סוף סוף את הסדרת הנושא. שופטי בג"ץ לא הוציא צו על תנאי, אך ביקשו מהמדינה להגיב על העתירה בתוך 60 יום.

בעבור 60 הימים הצהירה המדינה כי העניין חזר לעיון משרד המשפטים, ודרושים לה שישה חודשים לקביעת נהלים. שבעה חודשים עברו, והמדינה הודיעה כי הקימה ועדה חדשה לבחינת הנושא וקיבלה דחייה של מאה וארבעים יום נוספים. חלפו מאה וארבעים יום ובג"ץ התבקש להעניק עוד חודשיים להשלמת דו"ח הוועדה, ועוד שלושה חודשים להעברת הדו"ח לרבנות הראשית.

שנה וחודשיים מיום הקמתה אכן פרסמה הועדה דו"ח מקיף, והמליצה לקבל את המלצת צוות ההיגוי, שהמליץ לקבל את מסקנות הוועדה הבין-משרדית. העותרים ובג"ץ המתינו בסבלנות אחד עשר חודש לסיום דיוני ועדה חדשה שהוקמה ליישום מסקנות הוועדה הקודמת. עוד שלושה חודשים עברו, והמדינה ביקשה מבג"ץ עוד ארבעה חודשים לבחון חלופה נוספת. החלופה נבחנה, והוחלט לחזור לרעיון המקורי של הוועדה הראשונה ולאמץ את המלצת צוות ההיגוי ליישום תוכניתה של הוועדה הבין משרדית. השופטים רק התבקשו לתת אורכה של שישים יום. השופטים בנדיבותם העניקו אורכה של  מאה ימים, אך בסיומם התבקשו לתת אורכה נוספת. הארכה הסתימה לה בדיון בערב יום הכיפורים בשנה שעברה, שבסופו הוציאו השופטים צו על תנאי המאפשר למדינה להגיש לבית המשפט תגובה בתוך ששים יום.

ששים הימים חלפו לפני עשרה חודשים, אך בג"ץ התפנה רק בימים אלו להמשיך ולטפל בעניין. המדינה בקשה ארכה של עוד שישה חודשים כדי לעדכן. השבוע נתן לה בג"ץ שלושה חודשים נוספים. שלושת שופטי ההרכב, ג'ובראן, רובינשטיין ולוי, התהדרו בהחלטה כי בג"ץ עוקב כבר שנים אחרי הפרשה. גם אנחנו.