בשבע 362: שאלת השבוע

האם ריבוי החקירות, האישומים וההרשעות של פוליטיקאים נובע מהחמרה במצב השחיתות או מהידוק האכיפה?

אנשים שהמערכת בחרה , י"ג בתשרי תש"ע

 

 

 עתניאל שנלר/ הרמה המוסרית עולה/ ח"כ, קדימה

בעיניי, פוליטיקאי הוא איש ציבור ושליח ציבור. על שליח הציבור חלה אחריות עצומה. כשקראנו בשבת שחלפה על כך שמשה רואה את הארץ מרחוק, קראנו על שליח ציבור שנענש בחומרה על כל עביֵרה. הוא הדין לכל שליח ציבור שחש בתפילות יום הכיפורים את נטל ועומס האחריות על כתפיו. כשהטלית על הראש ואנו, אנשי הציבור, מתוודים על לשון הרע ורכילות, על טומאת שפתיים, על אמירת כזב, בעצם אנו מדברים עלינו לא כאנשים פרטיים אלא כשליחיו של הציבור. לכן טוב מאוד שמרבים בחקירות, "וחקרת ודרשת היטב", וטוב מאוד וראוי שאם איש ציבור חטא הוא ישא באחריות המלאה ובעונש הראוי.

אני חושב שהחקירות בתקופה האחרונה מעודדות מאוד. אני זוכר שעבדתי במשרד התחבורה ובמנגנון הממשלתי בכלל, והמינוי הפוליטי היה כמעט הכרח. היום עומדים על כך לדין. אז נבחר המקורב, והיום ע"י עדות איתור נבחר המתאים. אז המנכ"ל היה האיש החזק במרכז המפלגה, היום האיש העונה על הקריטריונים. פעם דוח מבקר המדינה היה המלצה, היום הוא דוח מחייב. ואני אומר זאת כחבר בוועדה לביקורת המדינה וכיו"ר ועדת הכנסת לביקורת על מערכת הביטחון.

כאשר המערכת האוכפת מקפידה על קלה כבחמורה, כל הציבור רק מרוויח מכך, כי הרמה המוסרית עולה ולא יורדת. כרגע אנו רואים את המוגלה – את ריבוי החקירות, האישומים וההרשעות – וזוהי עדות לכך שהגוף מבריא.

ביום הכיפורים אמרתי "על חטא שחטאנו לפניך בחילול השם", וחשבתי לעצמי מה הציבור חושב כאשר פוליטיקאי עובר עבירה: האם זו דרכם של כל נציגיו או שאולי מדובר באדם פרטי שחטא? אני חושב שכל פעולה של פוליטיקאי נעה בציר שבין קידוש השם לחילול השם. כשנוהגים בדרך ונותנים זכות קדימה – קידוש השם. אם צופרים ומבהילים – חילול השם. אם משקרים – חילול השם. דוברים אמת – קידוש השם.

כאשר הקב"ה נותן לפתחנו את המערכת השופטת והמענישה יש בכך משום מערכת והגנה לקדושה ולקידוש השם. 

 

 

אריה אבנרי / יו"ר עמותת אומ"ץ / בזכות העמותות נגד השחיתות

טועה מי שחושב שהתעוררותם המאוחרת של גופי אכיפת החוק והעומדים בראש מערכת התביעה הכללית היא זו שמונעת בפועל את השחיתות הציבורית הגואה. התעוררות מאוחרת זו גרמה לכך שבמרוצת השנים פשתה השחיתות במרבית הגופים הציבוריים במדינה, ברמה כזו או אחרת, והטיפול של גופי אכיפת החוק היום הוא בבחינת לעג לרשעים.

לפי מיטב הכרתי, הטיפול האינטנסיבי של גופי אכיפת החוק באישי ציבור שסרחו נובע בראש וראשונה מהתעצמותה של השחיתות האישית של נבחרי ציבור מהמישור הממלכתי והמוניציפאלי שהגיעה בשנים האחרונות לממדים מפלצתיים.

החידוש העיקרי בשחיתות  הציבורית בא לידי ביטוי מדאיג בכך שחלק מהאישים הללו לא בחלו לחלוב את הקופה הציבורית ואף לגנוב ממנה לתועלתם הפרטית.

עובדה זו הרעידה את אמות הסיפים של גופי אכיפת החוק שלא היו יכולים לעמוד עוד מנגד, והצמיחה אומץ לב אצל האישים הקובעים במערכת מסוגם של מבקר המדינה שהיה החלוץ בתחום זה, ואחריו היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה ומפכ"ל המשטרה.

למרבה הצער, ראוי להדגיש את הזלזול בחוק והעדר הבושה שהביאו לכך ששרים, חברי כנסת וראשי ערים התעשרו במהלך שירותם הציבורי בדרכים עקלקלות.

אי אפשר לשכוח את חלקם המכריע של הגופים הנאבקים בשחיתות השלטונית ובראשם אומ"ץ שתרמו רבות הן בחשיפת פרשות שחיתות אישיות והן בתמיכה בגופי איכפת החוק ובגיוס תמיכה מאסיבית של דעת הקהל. אין לזלזל גם בתרומתם של עיתונאים חוקרים שהצליחו להעלות את נושא השחיתות הציבורית על סדר היום.

 

יעקב בורובסקי /ניצב בדימוס, לשעבר יועץ בכיר למבקר המדינה/ קצה קרחון השחיתות

כלל נקוט הוא שחוקרים טובים ככל שיהיו אינם יכולים "להפוך יום ללילה", או אפילו לא להוציא מים מן הסלע. כלל נוסף הוא שגופי אכיפה ,בניגוד לדעה הרווחת, אינם ששים להתמודד עם פוליטיקאים, בוודאי שלא עם הבכירים שביניהם.

השאלה החשובה היא האם רצף החקירות שאנו עדים לו בשנים האחרונות הוא מקרי או מענה מערכתי לשחיתות הציבורית? והתשובה לדעתי נעוצה בהגדרה של היקפה של תופעת השחיתות השלטונית. לעניות דעתי, במדינת ישראל השחיתות השלטונית מובנת מוסדית וממוקדת בכל ממשק של הון: במכרזים, בוועדות הסטטוטוריות, במינויים, ולפיכך כמות החקירות האחרונה אינה אלא קצה הקרחון הכמותי.

בתנאים אלו, בפני מבקר המדינה הפרקליטות והמשטרה עמדו שתי חלופות: לעצום עין, או להתמודד חזיתית מול התופעה ההרסנית שאוכלת בכל חלקה טובה של השירות הציבורי.

ההחלטה במשרד המבקר ובגופי האכיפה להציב את הטיפול בשחיתות בראש סולם העדיפויות מקבלת ביטויה המעשי במספר גדול יותר של נאשמים ונידונים. אבל האם די בכך? בהחלט לא. השחיתות בישראל מחייבת מאבק מערכתי, הקצאת משאבים מיוחדת, רוח גבית של הציבור ושל התקשורת, שכן ממול עומדים מנגנונים עצומים של כוח ואינטרסים שמוכנים לדרוס כל מי שניצב מולם.

רבים סבורים ששחיתות היא חלק בלתי נפרד מן הממשל. שהיא עתיקת יומין. שאולי קצת הגזמנו בהצפתה לקדמת הדיון הציבורי כי למי היא באמת מזיקה. אבל השחיתות, למי שלא הבחין, קובעת ומעורבת בכל תחומי חיינו ומכאן באיכותם. לכן חשוב ביותר ליצור מענה מרתיע יעיל שיבלום התופעה ויבער הרע מקרבנו, פשוטו כמשמעו.