חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מים שיש להם סוף - בגליון השבוע

דוד זייטון הגיע ארצה עם תואר שני כפול מאוניברסיטאות נחשבות בצרפת: במתמטיקה ובהנדסת מים הוא שימש יועץ לרשות המים, כשהתחום היה רק בחיתוליו, ועיריות שזלזלו באזהרותיו מצאו את עצמן נאלצות לסגור קידוחים שהזדהמו.
01/10/09, 10:09
עפרה לקס

 

 "ישראל היא מומחית לקידוחים! הרי זה דבר תנ"כי. מה עשה יצחק אבינו? חפר בארות! מדינת ישראל היא מדינה שקודחת הכי הרבה בעולם, ביחס לגודלה. הידע הוא בינלאומי ואנחנו מוכרים אותו בכל העולם"

 

 כשמדברים עם ד"ר זייטון על אקוויפר ההר הוא נחרץ בכל הנוגע להכרח בשליטה על מקורות המים: " אם נאבד את הגישה למקומות הללו זה יגרום בצורה ברורה לאיבוד מים באזור כפר סבא ורעננה"

 

 זייטון החליט להעביר את המסר שגם תלמידי חכמים גדולים עסקו במקצוע המתמטיקה, שלדידו הוא הכרחי כדי לקיים מצוות. "הכי פשוט. את עומדת ליד סיר בשרי עם תינוקת על הידיים, והיא פולטת דייסה לתוך הסיר. הנה לך 'בטל ב-60'".

 

 

ספורות הן הפעמים בהן אתה פוגש אנשים שנולדו לתוך מקצוע והם מזדהים עימו בכל רמ"ח ושס"ה. כזה הוא המתמטיקאי ד"ר דוד זייטון. פרסומת מהלכת ל'מלכת המדעים', כפי שקוראים לה אוהביה בחיבה. מי שמתכוון להפוך עכשיו את הדף, זכר למפגשי העבר עם המקצוע, נוסחאותיו ושרטוטיו, יכול להירגע. חישובים לא יהיו כאן, כמעט. ולמרות שד"ר זייטון הוא ראש החוג למתמטיקה ב'אורות' ופיתח שיטה ללימוד המקצוע על פי הגמרא, הרי שרוב עיסוקו בשנים האחרונות הוא סביב נושא המים: זיהום ושאיבות, קידוחים ומקורות.

בחג, אמרה המשנה, נידונין על המים, ומי שמחפש עוד דירבון להתפלל בימים הקרובים למען שנה גשומה, מוזמן להכיר קצת יותר מקרוב את סוגיות המים של ישראל ובכלל.  

 

חזרה לשורשים בטכניון

המפגש הרציני הראשון של ד"ר זייטון (50) עם המתמטיקה התקיים ב'לה גרנד א'קול' הצרפתי, שזה, בתרגום חופשי, 'בית הספר הגדול', ובתרגום מעשי, רשת של בתי ספר יוקרתיים, המהווים מכינה לבוגרי תיכון מצטיינים. שנתיים אינטנסיביות של מתמטיקה ופיזיקה עברו עליו עד שסיים והגיע לאוניברסיטה יוקרתית בצרפת, כדי להמשיך וללמוד מדעים מדויקים עוד שלוש שנים. בסופן אחז בתואר שני כפול: אחד במתמטיקה, השני בהנדסת מים - עיסוק במקורות מים ובניתוח פני הקרקע כדי לדעת כמה מים יש בהם. לוח השנה הורה אז על תחילת שנות ה-80, ו'איכות הסביבה' היתה מושג אזוטרי. ובכל זאת החליט זייטון העירוניסט, שגדל בפריז, ללכת על התחום. "אהבתי מתמטיקה ורציתי להשתמש בה", הוא מסביר במבטא צרפתי חביב, "והפריע לי שאנשים משתמשים בטבע בצורה לא מבוקרת. הקדוש ברוך הוא עשה את הטבע בשבילנו, אז אנחנו צריכים למצוא את המידה הנכונה להשתמש בו". מתמטיקה מסביר זייטון היא תורת המידות,המלמדת את האדם איך, בעצם לנתב את דרכו בין 'יותר' מזיק ל'פחות' לא מועיל, או להיפך.

בשנות לימודי הנדסת המים לא שקט זייטון על לימודיו בלבד. הוא השתתף במשלחת של 'מהנדסים ללא גבולות' לפתירת בעיות מים באזורים נידחים בעולם. "פעם אחת נשלחנו לבורקינה פאסו, מדינה באפריקה, לבדוק למה אין מים לצאן. אלה היו מקומות בהם לא ראו מעולם אדם לבן. הילדים היו בוכים כשהיו רואים אותנו".

עם תום הלימודים החליט זייטון, שמגיע מבית ציוני, שהגיע הזמן לעלות ארצה. מה שכמעט עיכב אותו היה נוהל גיוס חובה שהתקיים אז בצרפת. אבל גם לזה הוא מצא פתרון: "חיפשתי ומצאתי שיש קרן של שיתוף פעולה מחקרי בין ישראל לצרפת. אז הגשתי מועמדות ועם כל התארים שהיו לי, התקבלתי". כתוצאה, עשה זייטון את שירותו בצבא הצרפתי - בטכניון. "הצבא שילם לי בצורה טובה את כל הנסיעה, ובעצם הייתי שייך לשגרירות הצרפתית כאן. בסוף התואר הם ביקשו ד"וח קטן וזהו".

זייטון עשה בטכניון את הדוקטורט, אבל נראה שהמפגש היותר משמעותי עבורו התרחש דווקא מחוץ למעבדות המחקר.

 

החדר שבו הוא התגורר בראשית ימיו במוסד האקדמי הנחשב, היה יכול להישמע כמו התחלה של בדיחה טובה: 'יהודי, בן של כומר ובנו של שגריר מוסלמי התגוררו בדירה אחת...' רק שההמשך לא היה כל כך מצחיק, במיוחד לא עבור זייטון. 

"כעבור זמן קצר, התחיל הבן של הכומר לזרוק באוויר כל מיני פסוקים מהתנ"ך. הבחור הזה הגיע כדי לעשות תיזה, אבל המטרה שלו הייתה 'לגייר' את כל הטכניון. אני הגעתי ממשפחה מסורתית, ולא יכולתי לשמוע אותו. התרגזתי בעיקר על עצמי, כי לא הכרתי את הפסוקים". הפתרון המתין לו באותו קמפוס. "אז מה עושה יהודי טוב? הולך לרב! הלכתי לרב זיני (רב הטכניון, ע"ל), סיפרתי לו מה היה ואמרתי שאני לא יכול לסבול את זה ואין לי מה לענות. אמרתי לו: 'תן לי את כל הספרים שאתה רוצה, אני אקרא ואדע מה להגיד'. הוא צחק ונתן לי ספר ראשון. אני אוהב ללמוד, אז למדתי הרבה וגם הלכתי לשיעורים". את הטכניון סיים זייטון עם דוקטורט בהנדסת קרקע, כיפה על הראש, אישה ובת.

השלב הבא היה של 'פוסט דוקטורט' בארצות הברית, מה שהניב בסופו הצעות עבודה לרוב, "אבל אמרנו שאנחנו חוזרים לארץ". אלא שכאן לא חיכה לו אף מקום עבודה.

 

 רשלנות מתמשכת

ובכל זאת השתלב זייטון בהדרגה בכמה פרויקטים של רשות המים (שנקראה אז 'נציבות המים'), בייעוץ ופיתוח מודלים מתמטיים עבור תה"ל - תכנון המים לישראל, בעבודה עם פרופ' גדעון דגן שזכה מאוחר יותר בפרס בתחרות המים בשטוקהולם, ועוד. לא הרבה אחר כך החלו לעסוק בישראל בנושא זיהום המים, וזייטון שלח את עטו ומחשבו גם לתחום הזה, עבור המשרד לאיכות הסביבה וגורמים נוספים. "הנושא התעורר בארצות הברית אחרי שבמקום מסוים, שתי אימהות השתמשו במי ברז כדי להכין אוכל לילדיהן הקטנים, והם נפטרו. בנתיחה גילו שילדים מתו בגלל רמות גבוהות של מרכיב רעיל מאוד במים".

אני מביטה בבעתה בקנקן המים שמונח על השולחן וקוטעת את המרואיין הנכבד "אלו מי ברז?" הוא מהנהן בנון שלנטיות וממשיך: "המקרה ההוא עשה פאניקה בארצות הברית, וזה השפיע אחר כך על מדינת ישראל. הרשלנות שיש בארץ - אפשר לבכות".

 

כשאני שומעת על רשלנות וזיהום מים, אני מניחה שזה לא יפה ופוגע בטבע, אבל לא חשבתי שזה מגיע לקנקן המים שלי.

"זה לא נכון. הזיהום לא פוגע בך, כי יש אנשים שדואגים לזה יומם ולילה. היום אני עובד על איזור גדול בארץ, שמדינת ישראל עלולה לסגור חלק מאספקת המים אליו, בגלל רשלנות של קבלן בשנות ה-70". זייטון מספר שבשנות ה-70 אחד המפעלים שכר את האיש כדי לפנות את הפסולת הרעילה שהוא מייצר לרמת חובב. הקבלן רימה את מעסיקיו, והשליך את הפסולת לא רחוק מהמפעל. "היום אנחנו בבעיה  רצינית".

 

זייטון מסביר שבאזור החוף, איכות המים מידרדרת בכל יום. "צריך לברך את משרד הבריאות שבוחן יום יום את הקידוחים, וסוגר את מה שצריך". אבל לא תמיד מקשיבים למי שמפקח על איכות הקידוחים. ובידיו של זייטון נמצאת דוגמה מוחשית: "ב-94' עשיתי עבודה על זיהומים ביולוגיים בקידוח שהיה באזור יבנה. הצגתי את התוצאות והצעתי הצעות שימנעו את זיהום מקור המים. אמרתי להם, אם לא תעשו כך וכך, ב-2002 תהיו חייבים לסגור את הקידוח. מזל שאני קצת גדול, כי אם הם רק היו יכולים, הם היו זורקים אותי מהחלון". האחראים אולי לא זרקו את זייטון, אבל בהחלט דחפו את הדו"ח שלו למגירה נסתרת, ולא פעלו לפיו. יום הפקודה הגיע תשע שנים מאוחר יותר: "אני לא אשכח את היום הזה, שבו פתחתי את הרדיו ושמעתי 'סגרנו את הקידוחים ביבנה'".

 

בתחום המים, מסביר זייטון, ההשפעה של הרשלנות היא לא מיידית. "הבעיה היא שהפוליטיקאים רואים לטווח קצר. כשאתה רוצה לדבר על טווח רחוק אף אחד לא מוכן לעשות את זה. הנה הדוגמה של הקבלן, לפני 30 שנה זה היה נראה משהו קטן ולא נורא".

 

זייטון פועל כבר שנים בתחום קידוחי המים ומניעת זיהומים, וסקר את כל הארץ במאמריו, כך גם את איזור יו"ש ואפילו עזה. "30 אחוזים ממי השתייה שלנו הם מהכנרת. השאר מגיעים מאקוויפר ההר  ומקידוחים. המים הטובים ביותר הם אלה שמגיעים מן ההר".

דובר על כך שהפלשתינים מזהמים את מי ההר.

"יש מקומות שהפלשתינים מזהמים, יש שלא, לפעמים הם עושים את זה בכוונה אבל לרוב לא. זה קורה בגלל רשלנות, ומחוסר בקרה על המזהמים. החברה הפלשתינית בנויה משכבה דקה של משכילים מאוד, והמון פשוטים. רמת הביניים של המהנדסים לא נמצאת כמעט. אז אין מי שיטפל ברשלנות הטבעית של האנשים".

את אוזלת היד של הרשות הפלשתינית חש זייטון היטב בכנס בינלאומי בנושא זיהומי מים, שהתקיים לפני 14 שנים אצל מלך מרוקו. זייטון נשא דברים על איזור החוף, אשקלון ודרומה, "והיה שם גם מי שאחראי על בעיות המים בעזה, הוא ייצג את מדינת 'פלשתין'. בהפסקה ניגש אלי האיש ושאל בעברית שוטפת לשלומי. הוא אמר 'או, ד"ר זייטון, עשית הרבה עבודות על עזה'. וזה נכון, הייתי ההידרולוג האחרון שעשה עבודות על עזה. האיש ביקש את הנתונים שעלו במחקר שלי, שעשיתי בשנת 93'. אמרתי לו 'זה ישן, עכשיו 95', זה בטח השתנה ולא רלוונטי'. הוא ענה: 'לא עשינו שום דבר מאז, אין לנו נתונים'".

עד כאן השיחה היתה צפויה. ההמשך היה כואב "שאלתי אותו: אתה זוכר את המסקנות של הדו"ח, שאם לא תטפלו בדברים א', ב' ו-ג', יהיו מחלות ועוד נזקים? הוא אמר כן, זה מה שקרה!".

 

כשמדברים עם ד"ר זייטון על אקוויפר ההר הוא נחרץ בכל הנוגע להכרח בשליטה על מקורות המים ועל האפשרות לחקור את גב ההר. "חקרתי את התחום והראיתי את המסקנות לכל הנוגעים בדבר. אם נאבד את הגישה למקומות הללו זה יגרום בצורה ברורה לאיבוד מים באזור כפר סבא ורעננה, וכל האזורים שלוקחים את המים משם. הודות ליישובים היהודים שיש היום ביהודה ושומרון, אנחנו יכולים לערוך באזור בדיקות. הבדיקות האלה הן שמאפשרות לנו לשלוט על יותר מ-40 אחוז מהמים של מדינת ישראל המיועדים לאזור מיושב. כך אנו יודעים מאיפה לשאוב וכמה".

"אם מחר נוריד חס וחלילה את כל היישובים האלה, נאבד את השליטה על כמויות המים וזה דבר מסוכן ביותר".

 

בעיה לאומית

בוא נחזור לרגע לקנקן המים שמונח כאן על שולחן. מה אתה ממליץ לשתות, מי ברז? מים מינרליים? לשים מסנן?

ד"ר זייטון משתהה, ומחלט לרדת לעומק העניין. הוא מברר באיזו עיר אני גרה ובאיזה אזור, וממליץ מה שהוא ממליץ, מסקנתו לא תוסגר על גבי העיתון, כדי שלא להבריח את האורחים לחג.

"יש מקומות שבהם איכות מי הברז היא מצוינת. זה לא קשור לפריפריה או מרכז אלא למקור הקידוח, מה מקור הסלע מהיכן מגיעים המים ועוד, ואחר כך מה התשתית שבה זורמים המים, כלומר איכות הצנרת".

בדיקות איכות המים נערכות תדיר, שב ואומר ד"ר זייטון, אבל אם אדם פותח ברז ושם לב לצבע או ריח לא תקינים "שיתקשר מיד למשרד הבריאות, ואנשיו יסגרו מיד את הקידוח, עד שיתקיימו בדיקות".

 

דיברת על חוסר תכנון לטווח ארוך של המים. קיימות טענות על כך שהיטל המים הוא גלגול אחריות של השלטון על האזרח, ומי שאשם במחסור במים הוא השלטון שלא התכונן כראוי.

"יש אחריות על השלטון, שמאחר בתכנית שלו להתפלה. מטרתה של התכנית היתה לשחרר אותנו מתלות בגשם. כמות המים הגלובאלית שמדינת ישראל זקוקה לה היא מיליארד ו-400 מיליון קוב. לאורך תקופה של 30 שנה בממוצע כמויות המים שיש לנו ללא תיפול עומדות על 900 מיליון לשנה. זה כשיש שנה ממוצעת, אבל אם מדובר בשנת בצורת, כמו בשלושת השנים האחרונות, מקבלים 20 אחוזים פחות מן הממוצע. את כל המים האלה צריך לספק".

תכנית ההתפלה, מסביר זייטון, היתה צריכה לספק 200 מיליון קוב לשנה, ותכניות נוספות עוד 300 מיליון, אבל אלו אינן קיימות. "בפועל, אנחנו שואבים יותר, ונכנסים למצב מאוד מסוכן ולא יודעים אם אנחנו לא גורמים להמלחה. כיום אנחנו נמצאים באחד המצבים הקשים שיש. שלושת השנים האחרונות הוגדרו כבצורת, כל הרזרבות אינן והמצב קריטי. הממשלה צודקת שכל טיפה חשובה, אבל אני לא הייתי מאשים את הצריכה של משקי הבית, כי זה כמו להאשים את הש"ג. הבעיה היא לאומית! מצד שני צריך  שכל אחד יעשה מאמץ לחסוך במים".

 

במסגרת הרצון לחיסכון במים, רבים מדברים על מיחזור מים ברמה הביתית, כלומר 'מים אפורים'.

"יש בזה שתי בעיות עיקריות", לא שש הדוקטור על הפיתרון, "ראשית: המים עלולים לגרום לזיהום של המקורות. אם את משקה במים האלה את הגינה שלך, הם עלולים לחלחל. שנית, אין לנו היום מספיק מפעלי תיפול. בגלל זה עוצרים את האישור לסבסוד של מים אפורים. משרדי הבריאות והגנת הסביבה

מפחדים ללכת על הפיתרון הזה. יש צורך במסנן חדש שלא קיים, שיגרום לתיפול המים ברמה גבוהה, כדי להבטיח שהאיכות המים היוצאים לא מסוכנת".

 

תכלס', לו היית גר בבית פרטי, היית מכין אצלך תשתית של מים אפורים?

"עם מסנן שאני הייתי מפתח, כן". 

היום, מספר זייטון, עברו המפעלים המזהמים לשלב חדש בו הם מחפשים פתרונות. המהנדסים האחראים על רמת הקידוחים עובדים כבר מספר שנים על מענה לכך ועל אפשרויות שיקום של זיהומים. ויש הצלחות בארץ ובחו"ל. הידע הישראלי שנאגר בתחום הוא רב, ומי שחושב שהביטוי 'הוא קודח' התלבש על העברית סתם כך, שיסכית למילים הבאות של זייטון: "ישראל היא מומחית לקידוחים! הרי זה דבר תנ"כי. מה עשה יצחק אבינו? חפר בארות! מדינת ישראל היא מדינה שקודחת הכי הרבה בעולם, ביחס לגודלה. הידע הוא בינלאומי ואנחנו מוכרים אותו בכל העולם".

ד"ר זייטון הגיע למקומות רבים בחו"ל כדי לייצא את הידע הישראלי. כך למשל הגיע לבנגקוק, ובכנס גדול מאוד מול דוקטורנטים ומומחים מהתחום, פגש אישה אחראית על קידוחים באזור חשוב בתאילנד ששוחחה איתו על מכר משותף באוניברסיטה בארצות הברית. בשלב מסוים הזכירה הגברת שהפרופסור המדובר הוא יהודי, וסיפרה שבמהלך הדוקטורט שלה באותה אוניברסיטה אמריקנית, היא שלחה את בנה הצעיר ללמוד בבית חב"ד בעיר. "היא אמרה שזה בית הספר היחיד שבו מספרים סיפורים בני אלפי שנים. בכל מקום אחר בארצות הברית מדברים על שנה אחת או שתיים אחורה. 'זה היה המקום הכי קרוב לתרבות שלנו', כך היא אמרה לי".

הסיפור הזה חשוב לד"ר זייטון. "אני מספר אותו, כי הרבה פעמים הקשר עם הגויים הוא נדרש. אמנם הגעתי לשם על רקע מקצועי, אבל לאט לאט הם התחילו להתעניין בקשר שלי ליהדות. המדע הוא דבר מאוד חשוב גם בהקשר הזה".

 

 מתמטיקה של תלמידי חכמים

השיחה עם ד"ר זייטון קולחת, אך מדי פעם הוא עושה הפסקה ומדבר בשבח המתמטיקה. "את כל החישובים אנחנו עושים דרכה, היא מאפשרת לדעת איך וכמה לשאוב. זה כלי נפלא!". ד"ר זייטון משמש כבר שנתיים ראש החוג ללימודי מתמטיקה במכללת 'אורות ישראל'. הוא הגיע לפני חמש שנים ללמד כמה קורסים, מאז החל ללוות את העבודה המעשית, וכאמור, כיום הוא ראש החוג.

ההוראה במכללה, חשפה בפני ד"ר זייטון אוכלוסיה שטרם הכיר. "הכרתי את הבנות של הציבור שלנו, בנות דתיות, רובן בנות רבנים, שבאו מתוך חוסר ברירה: 'אנחנו רוצות תורה אבל צריך גם מתמטיקה'. המצב היה שהן כמעט מתביישות ללמוד את המקצוע". ד"ר זייטון לא הסכין עם המצב והחליט לפתוח סמניריון לתורה ומתמטיקה. "התחלתי לפרסם כל מיני מאמרים על החשיבות של מתמטיקה, וגם את הדברים הפשוטים: לגאון מווילנה היה ספר מתמטיקה, הרלב"ג היה מוכר כמתמטיקאי גדול וכך גם האבן עזרא. למהר"ל מפראג היה  תלמיד, דוד גנץ, שלמד בישיבה שלו וגם אצל קופרניקוס, ואני לא מדבר על הגמרא עצמה ש'המאירי' והרי"ף מביאים נוסחאות, ועוד הרבה".

 

זייטון החליט להעביר לבנות את המסר שגם תלמידי חכמים גדולים עסקו במקצוע הזה, שלדידו הוא הכרחי כדי לדעת את ההלכה ולקיים מצוות. "הכי פשוט. את עומדת ליד סיר בשרי עם תינוקת על הידיים, והיא פולטת דייסה, שפוגעת בסיר. הנה לך 'בטל ב-60'. כל החיים זה מידה, קיומן של מצוות רבות קשור למתמטיקה".

 

קיימת כיום מגמה בחלק מבתי הספר הציוניים דתיים להחליש את לימודי החול.

"הרב קוק קרא לזה התפישה הברלינית, תפישה מאוד מצומצמת שכל דבר שהוא מחוץ לתחום שלי אני לא רוצה לשמוע. אבל לא ככה בונים את העולם. יתרה מזאת, מדינת ישראל חיה על מתמטיקה. היום כל החברות הגדולות בעולם בונות מכוני מחקר, ויש אלפי מהנדסים שכל העניין שלהם זה לפתח אלגוריתמים מתמטיים. אז מה, זה לא רצון ה'?

"המטרה של הגאולה היא לקדש את החומר, והיום מתמטיקה היא אחד הכלים הכי מפותחים של האנושות להבין את החומר".

 

זייטון מספר שלפני למעלה מ-20 שנה הוא היה שותף לקבוצת חוקרים שהכינה מודלים לבניית תחנת כוח בצרפת. הקבוצה התחרתה בקבוצה אחרת, "הם בנו את התחנה, שמו שנאים ומדדו. אנחנו עבדנו על מחשבים", ומי ניצח? "אנחנו היינו יותר מדויקים מהם! המתמטיקה היא תרגום של העולם הזה, ולכן זה לא פלא שכך כך הרבה אנשים עוסקים בזה היום". המדעים האחרים, אומר המתמטיקאי זייטון באופן כמעט צפוי, הם תוצאות של המתמטיקה.

טוב, את זה אומר כל מדען על המקצועות האחרים.

זייטון לא מוותר: "אבל אותו מדען, שכל הכבוד לו, כשירצה לפרסם את המאמר שלו במגזין כל שהוא, לא יוכל לעשות את זה אם לא יהיו לו תיאוריה ונוסחאות. זה לא שווה שום דבר".

 

זייטון, כאמור, החליט לקחת את החיבור בין מתמטיקה ותורה כמה צעדים קדימה. בנוסף על התכניות המאושרות על ידי משרד החינוך הוא בנה שלושה סמינריונים לתלמידותיו. הראשון עוסק בלוח העברי, לפי שיטת החישוב של הרמב"ם, "זה אחד המקורות להרבה תרגילי מתמטיקה". השני הוא סמינר שמרכז את כל הכתבים המתמטיים של חז"ל. "יש המון חומר, והתלמידות מנתחות מאמרים שנמצאים בעלונים שונים". השלישי הוא סמינר דידקטי, שמאחוריו עומדת שיטה שלמה. השיטה דווקא לא נולדה מתוך הכאב על ה'בדיעבד' של לימודי המתמטיקה, אלא מתוך המצב הקשה בו שרוי המקצוע.

 

 לא מלמדים לחשוב

בתום כמה שנות צפייה בשיעורי מתמטיקה תיכוניים, מעניק ד"ר זייטון לשיטת הלימוד הישראלית במקצוע את הכותרת 'קטסטרופה'. לא פחות. "אני יושב בשיעור והבטן שלי מתהפכת, כי אנחנו לא מלמדים את הילדים לחשוב. אנחנו משקרים להם. כל העניין של מתמטיקה הוא שאסור לתת משפט בלי להוכיח אותו. אבל היום כמעט אף מורה לא מוכיחה אף משפט שהיא זורקת לאוויר". לא צריך לספר לזייטון את האילוצים (בגרות, מספר ילדים בכיתה, הטרוגניות, מעמד המורה), הוא מכיר אותם היטב. ובכל זאת, הוא לוקח ספר לימוד צרפתי וספר של בני גורן ומניח אותם על המאזניים. "היחס של הדפים הוא 1 ל-4. בני גורן מאוד עבה, אבל הידע שלומדים בספר הצרפתי הוא פי שניים".

 

"השיטה הישראלית מייצרת ילדים שלא מסוגלים להשתמש במתמטיקה. אני, למשל, אף פעם לא למדתי בעל פה את הפיתרון של משוואות ריבועיות או את הנוסחאות של סינוס וקוסינוס. אני יודע להוכיח את המשוואות האלה וזה לוקח שתי דקות. ברגע שתלמיד יודע להוכיח, הוא מרגיש כל כך בטוח בעצמו, כי הנוסחה או המשפט הם תוצאה של החשיבה שלו". בנוסף, מסביר זייטון, ההאכלה של התלמיד הישראלי בכפית גורמת להעמסת יתר של משפטים. "בצרפת נתנו לך את המשפטים העיקריים וכל השאר בתרגילים. התלמיד הצרפתי יודע להציב בתוך המשוואה ולפתוח אותה וכך בעצם להוכיח את הנוסחה. גורן מפרק משפט לכל מיני מקרים פרטיים, והספר מעמיס על התלמיד ".

 

זייטון ניסה למצוא בשיטת הלימוד הישראלית מקום אחד בו מלמדים את התלמיד לחשוב. חיפש, ומצא את הגמרא.

"רק שם יש את התכונות החינוכיות שאני מדבר עליהן: צמצום הנקודות הפחות רלוונטיות, השוואה בין משפטים (משניות) ועוד. חשבתי שיש לנו מורות שרוצות ללמוד תורה. יפה, בוא נלמד תורה דרך המתמטיקה".

זייטון בנה מקבילות: משנה מקבילה למשפט מתמטי, ומתחתיה ניתוח הטקסט. מפתחים את המשפט במובן המילולי ואחר כך שואלים: 'מה ההבדל בין המשפט הקודם לזה הנוכחי', ואחר מוכיחים. "בתלמוד יש בדרך כלל עוד מחלוקת, ואז עוד דין שמגיע ממשפט אחר. והתוצאה מאוד מעניינת".

 

אתה מקווה שהמורות ילמדו את הכיתה בשיטה הזאת?

"אני טוען שלמורה צריכות להיות הרבה אפשרויות ללמד. אנחנו מצפים שמורות ייקחו את החומר הזה, והן יוצאות עם המון חומר שאפשר ממש ללמד, ויעבדו איתו בשטח. בעזרת ה' אנחנו מתכוונים להוציא  סדרת ספרים שילכו לפי השיטה הזאת וכך יעבירו את החומר של משרד החינוך".

השיטה הזאת נשמעת על פניה מקורית ומעניינת. דא עקא: גמרא היא מקצוע הנחשב מאתגר, ולא כולם יכולים להתמודד איתו בקלות. סיוע ללימודים במקצוע קשה ממקצוע אחר קשה, נשמע כדרך שלא מתאימה לכולם. זייטון איננו  מסכים עם הקביעה: "מה שעושה שילדים יבינו או לא - זה המורה. אם אני חושב שהילדים לא יבינו, אז הם לא יבינו. אם אני חושב שכל ילד יכול להבין, הם יבינו".

 

גם בכיתה חלשה אתה ממליץ להשתמש בשיטה הזאת?

"בוודאי, אבל בצורה שונה. אני אראה להם את הדרך עם מספרים ולא עם נעלמים, אני אספר סיפור, אביא שרטוטים. יש הרבה טכניקות. זה התפקיד הנפלא של המורה".

 

שיעור בחיבור

ד"ר זייטון ואשתו, כך מסתבר, לא טובים רק בחיבור מספרים, אלא גם בחיבור בין אנשים. השניים, הורים לשבעה ילדים, היו בין מייסדי בית הכנסת של הרב אורי שרקי בקרית משה בירושלים. הקהילה של הרב שרקי ביקשה לתרום במשהו לחברה וביחד הגיעו למסקנה שניתן לעשות יותר בתחום השידוכים. "יש הרבה בעיות בציבור שלנו בתחום הזה. הדבר נובע משבירת המערכת הקהילתית. בעבר היו קהילות. הכירו את הילדים מאז שהם נולדו, וההכרות היתה יותר טבעית.

הבעיה השנייה היא, שיש הפרדה מינית. ההפרדה היא נכונה, אבל אין הזדמנות להיפגש". בקהילה של הרב שרקי עורכים מדי כמה שבועות שיעור תורני, בישיבה נפרדת אך בלי מחיצה, ואחר כך יש כיבוד משותף, במהלכו מתאפשר מפגש, או יצירת קשר באמצעות מתווכות מתנדבות ומתנדבים מהקהילה. משפחת זייטון והקהילה כולה, כך נראה, לא מבקשים לשמור את ההמצאה לעצמם, להיפך, הם ישמחו אם קהילות נוספות יעתיקו את הקונספט. "נו, ותוצאות יש?" ישאלו הפולנים שבינינו. אז יש ויש! זוג אחד או-טו-טו מתחתן, בשעה טובה, ועוד כמה התארסו.

ofralax@gmail.com