בשבע 362: מיקרוסקופ

ע.גרסיאל,ח.לוז,י.מידד , י"ג בתשרי תש"ע

 

תמונה אימפרסיוניסטית/ עדי גרסיאל

בכל קלישאה יש גרעין של אמת, אומרת הקלישאה. זה נכון גם לגבי "תמונה אחת שווה אלף מילים". אם אין לכם כוח לקרוא כתבה של אלף מילה או יותר, תוכלו ברוב המקרים לקבל תמצית שלה מקריאת כותרת המשנה וגם, ולפעמים בעיקר, מהתבוננות בתמונה.

דוגמה יפה - או בעצם לא יפה - סיפק 'הארץ' בשישי שעבר. הפרשן המדיני יוסי ורטר ניתח את מהלכיו המדיניים האחרונים של ראש הממשלה ואת התסיסה בליכוד. לכתבה צורפה תמונה של בנימין נתניהו ורעייתו שרה, שצולמה מזווית נמוכה. כל צלם מקצועי יודע שהחל מגיל מסוים - נקרא לו בזהירות 'גיל העמידה' - מפתחים רוב בני האדם סנטר לא מחמיא, שלא לומר כפול. כשרוצים לצייר מישהו באור לעגני, כל שצריך לעשות הוא להתקרב אליו ולהנמיך את המצלמה. עורכי 'הארץ' דאגו לבחור תמונה כזו, כמעט 'חרצופית', של בני הזוג נתניהו. את הסיבה תוכלו לקרוא בכיתוב התמונה: "בדרך לצעד המדיני הגדול, יצטרך ראש הממשלה להתגבר על הבעיות מבית - הדעות הקיצוניות של אשתו".

עכשיו נסו להיזכר מתי ראיתם פעם בעיתון תמונה לא מחמיאה של נשיא ארה"ב, למשל. מתקשים? זה לא בגלל שהצלמים האמריקנים לא יודעים את מלאכתם, או משום שברק אובמה כה פוטוגני. הצלמים פשוט יודעים שכרגע אין ביקוש לתמונות מסוג זה במערכות התקשורת. אך אל דאגה, כשכוכבו של אובמה ידעך, והיום הזה מתקרב מהר משחושבים, אחד הסימנים הראשונים לכך יהיו התמונות המגחיכות.

 

הצל"שים שלי/ ישראל מידד

* כל הכבוד לתלמידים של ישיבת מעלה חבר, אשר דחו את הכסף שהוצע להם בידי גורמים תקשורתיים על מנת לרכוש מהם תמונות מנפילת מטוסו של אסף רמון.  הסירוב הזה שלהם שמר על צלם אנוש, על המוראל הלאומי על צנעת-הפרט - עקרונות שאנשי תקשורת כבר מתקשים ליישם.

 

* כל הכבוד למאדאם ולרי בוייר, חברת האספה הלאומית הצרפתית, אשר מובילה יוזמה פרלמנטרית לאסור בחוק ביצוע טיפול מלאכותי לתמונה אשר מופיעה בתקשורת (בז'רגון: ריטוש). העיקרון ביסוד החוק החדש, לדברי הגב' בוייר: "תמונות כאלה גורמות לאנשים להאמין במציאות מסוימת שכלל איננה קיימת, ויש בזה השפעה שלילית על בני-הנוער".  מאוד הייתי רוצה שחוק דומה יאפשר לנו לרסן כמה מהפרשנים הפוליטיים שלנו, שמכריזים מראש בנחרצות מה עומד להיות.

 

* כל הכבוד לעיתון מעריב. אילולא קראתי את מאיר שניצר בגליון ערב יוה"כ של העיתון, לא הייתי מקבל תימוכין לחשד שלי שגם עולם הבידור מתגייס באופן פוליטי. שניצר כתב על הסרט 'עג'מי', שיישלח לייצג את ישראל בתחרות פרס האוסקר. לטעמו, זהו "צעד משמעותי באימוץ ההשקפה הפוליטית הרדיקלית הגורסת שישראל הינה מדינת כל אזרחיה". 

 

זריקת מרצ / חני לוז

שוטטתי בכמה עיתונטים ישראליים במוצאי יום הכיפורים. בין שאר הידיעות צדה את עיני הכותרת: "יהודים יידו אבנים בירושלים, חמישה נעצרו". המבזק היה ב'וואלה', אתר שפעל במשך יום הכיפורים כרגיל (לתשומת ליבם של בעלי תאי דוא"ל ב'וואלה', אשר מפרסמים את האתר בכל שימוש בכתובתם). על פי המבזק, יהודים יידו אבנים בדרך חברון בירושלים, גרמו נזקים למכוניות ופצעו אדם באורח קל.

יידוי אבנים הוא מעשה מסוכן וחמור מאוד. לכן, כשעורך אתר כותב "יהודים יידו אבנים", הוא מתכוון להיגד שלילי על קבוצת אוכלוסייה שלמה, היהודים, שממנה יצאה קבוצת פורעים שעשו מעשה שלילי. החלטתי לבדוק כותרות נוספות. הצצתי באתר המבזקים של 'וואלה', וגיליתי שלפני ואחרי המבזק על היהודים, ישנם שני מבזקים נוספים העוסקים באלימות קשה לא פחות בירושלים. באחת הכותרת נכתב "סילוואן: בקבוקי תבערה יודו על בתי יהודים. אין נפגעים". בשנייה: "בקבוקי תבערה הושלכו בעיסאוויה, 5 שוטרים נפגעו קל". לא צריך יותר מהבנת הנקרא ברמה בסיסית כדי לתפוש את ההבדל בין הכותרות. רק באחת מבין השלוש הפועל מובא בבניין פעיל, ורק באותה כותרת מספרים לנו על הזהות הלאומית: "יהודים יידו". שתי הכותרות האחרות מספרות על אלימות של ערבים, אך באורח פלא נעלמה זהותם הלאומית, והמעשה קיבל נופך פחות דרמטי על ידי תיאורו באופן פסיבי: בקבוקי התבערה יודו או הושלכו. לשם השוואה, גלשתי לאתרים אחרים. ב-ynet דיווחה גם הכתבת אפרת וייס על יהודים שזרקו אבנים בירושלים תוך ציון שמדובר במכוניות ערביות, אך במקביל, הכותרת השנייה אינה פסיבית ומציינת את הזורקים: "ערבים יידו בקבוק תבערה לעבר בתי יהודים במזרח ירושלים". באתר 'הארץ' אין כלל אזכור להשלכת בקבוקי התבערה, והידיעה על זריקת אבנים בירושלים מופיעה בלי אזכור הזהות הקבוצתית. יש מסקנות? האם ייתכן ש'וואלה' מנסה למנוע דימוי אלים לערבים?

 

הבנת הנקרא

 

"פינוי גוש קטיף היה הומני, מתחשב, רחב לב ורחב יד"

נחמיה שטרסלר, ועדת חקירה של איש אחד, כותב מחדש את ההיסטוריה ('הארץ')

 

 

"ציפי לבני נמצאת כבר שבועיים בחו"ל והדבר מורגש היטב"

הסיסמוגרפים הפוליטיים של סימה קדמון מכוילים כנראה על מקסימום רגישות (ידיעות אחרונות)

 

"זה גורם לי להרגיש נועזת, פורצת דרך וחתרנית"

תשובתה המוחצת של אושרת קוטלר-בנגל לשאלה מדוע לא התחתנה עם בן זוגה מזה כעשור (ידיעות אחרונות)

 

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

חאפז אל-ברגותי, עורך יומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, טען כי ישראל פעלה למניעת בחירתו של שר התרבות המצרי, פארוק חוסני, לראשות אונסק"ו. במאמר שפירסם בעיתונו כתב ברגותי כי רוב הספרים הישראליים שרצה חוסני לשרוף, אכן ראויים לשריפה. כך דיווח אתר ערוץ 7.

העיתונאי והפרשן היהודי-אמריקני, ויליאם ספייר, נפטר השבוע בגיל 79. ספייר, זוכה פרס פוליצר, היה בעל טור בניו-יורק טיימס במשך שנים רבות והביע בקביעות עמדות התומכות בישראל.

 

מנחם אביצור, מנכ"ל מקור ראשון מזה כחצי שנה, התפטר מתפקידו. יחליף אותו דוד שריקי, סמנכ"ל התפעול של העיתון.