בשבע 362: קצוות לא מפוצלים

אביגייל מייזליק מפגישה בין קיבוצניק קרבי לנער ממאה שערים ומגלה שהמרחקים אינם כה גדולים

עפרה לקס , י"ג בתשרי תש"ע

 

פרשת דרכים/ אביגיל מייזליק, מייזליק ספרים, כריכה רכה, 308 ע'.

 

חברו הטוב של ירון הקיבוצניק, שהוא מפקד צוות בסיירת גולני, נהרג במלחמת לבנון השנייה. אימו בת שבע שרויה בתרדמת, והוא עצמו מהלך אנה ואנה בלי למצוא טעם לחייו.

בקצה השני נמצא שמיל, הנער ממאה שערים, שנזרק מהישיבה על לא עוול בכפו, וראשי הישיבה לא יורדים לחקר האמת כדי לכסות על משפחה חרדית מיוחסת. שני הבחורים האלה עתידים לעבור מהפכים רבים בין דפי הספר 'פרשת דרכים' של אביגיל מייזליק. הם יעשו כברת דרך, ייפגשו באופן אלים במיוחד ויגיעו אל סופו הטוב של הספר, תוך פרישת עלילות משנה על סבים וסבתות, הורים ואחים, ומתיחת זרועות לשוויץ וללבנון, לירושלים ולרעננה, לכפר ערבי ולקיבוץ.

מייזליק כותבת מתוך מציאות חיים חרדית על כל המשתמע: שידוכים, ישיבות, חליפות וכובעים, סמכות בלתי מעורערת של ראשי הישיבות, לימוד ביידיש ועוד. העובדה שהיא עשתה בעצמה את הדרך אל היהדות מאפשרת לה לכתוב על העולם החילוני באופן לא מדי סטיגמטי, כמו סופרים אחרים במגזרה. אמנם קיימות בעיות אמינות קלות בתחום הזה (קבלת דרגת 'סרן' תוך 3 שנים וחצי מהגיוס, לדוגמה), ובנוסף לכך, לא נעדרות מן הספר כמה אמיתות 'טרוויאליות' כמו למשל שהמשפחה החילונית היא זו שמתפרקת, ושהחילוני מגיע לקבל מן הדתיים, והם מצידם לא מקבלים ממנו דבר, ואף מילת הערכה לחיילים ולשב"כניקים המוסרים את נפשם. כל אלה מקשים מעט על הקריאה, אבל מי שיעבור את המשוכות האלה ירוויח ספר מלא אמונה, כזה שגורם לך לחשוב אחרת כשאתה מסיים אותו.

הדמויות של מייזליק מתאמנות שוב ושוב בחיפוש אחר פשר, בראיית הטוב, בצורך בהשלמה עם הנהגת ה' בעולם, והן מעלות על נס את ההתבודדות, את הדיבור הישיר עם בורא העולם. כל אלה נשזרים מפה ומשם בעלילת הספר, והקורא קונה לפחות משהו מהם.

בנוסף, מייזליק אמיצה. היא מבקרת בחריפות פנים מסוימות בחברה החרדית: היחס לחוזרים בתשובה, חוסר היכולת 'לגעת' במשפחה מיוחסת גם כשמדובר בעוולות אמיתיות, הלחץ המשפחתי-חברתי להיות עילוי, והעדפת השקר על פני האמת כדי שלא לקלקל 'שידוכים' משפחתיים. אם ספר הוא מראה, מייזליק מציבה אותה בלי בושה בפני בני מגזרה.

ואם נשיל לרגע את חומות המנהגים, העגות והחליפות, נראה על נקלה שכל אלה הן בעצם סוגיות כלל אנושיות: היחס לשונה בחברה, העדפת המיוחס, הלחץ של משפחות 'מצוינות' על ילדיהן להמשיך בדרכן והתוצאה ההרסנית של זה ועוד. בהחלט חומר למחשבה.

 

ofralax@gmail.com