בשבע 362: שרים משבת לשבת

'לכה דודי' בקצב דיסקו, 'שמור וזכור' בסגנון הפאנק ו'אשת חיל' ב'קאנטרי' -

אמציה האיתן , י"ג בתשרי תש"ע

 

אהרן רזאל והחברותא שלו ירחמיאל זיגלר מרעננים את שירי שבת

רזא דשבת – אהרן רזאל וירחמיאל

 

הדבר האחרון שאפשר להגיד עליהם, זה שהם לא מקוריים. כל אחד לחוד, ובוודאי שניהם יחד. אז גם אם להיות מקורי זה מינוס בעיניכם - מינוס בריבוע כבר הופך לפלוס. אני מתכוון לאהרן רזאל וירחמיאל זיגלר. צמד חמד שהחליט להכניס לנו נשמה בתוך השבת, והדרך שהם מכירים באופן הכי עמוק, היא דרך המוסיקה. את אהרן רזאל ודאי כבר הספקתם להכיר ולשמוע מכל כיוון אפשרי. הוא שייך לאותם יוצרים שאפשר להגיד עליהם שיצרו סגנון משלהם - מוסיקה יהודית חדשה ומגניבה, הרמוניות מקוריות, שימוש בטקסטים פחות מקובלים בשירה החסידית הקלאסית, והמון שמחה יהודית.

ירחמיאל זיגלר, הצלע השנייה בדיסק, ידוע בכינויו 'רוקי'. אל תשאלו אותי מדוע, ולפי התמונה בדיסק, הוא גם לא דומה לסילבסטר סטלונה. ירחמיאל הגיע אלינו מארה"ב, ומשום מה (השגחה פרטית, כבר אמרנו?) החליט ללמוד תורה בחברותא עם אהרן רזאל. מסתבר שבין רש"י לתוספות, היה רוקי מזמזמם לעצמו שירים שרזאל לא הכיר. "מאיפה המנגינה הזו? זה נשמע מעניין", "אה, עזוב זה לחן לא מוכר ששמעתי", "אבל של מי?" – רזאל לא מרפה – "מי הלחין את זה?", "נו טוב, אם אתה כל כך רוצה לדעת, זה הלחן שלי". דיאלוג מעין זה הוביל, בסופה של דרך ארוכה, להוצאת האלבום 'רזא דשבת'.

עבודה משותפת של השניים על הלחנים, ועל העיבודים, הולידה יצירה מקורית ומרעננת של זמירות לשבת. החל מ'לכו נרננה' של קבלת שבת, דרך 'לכה דודי', ועד ל'המבדיל בין קודש לחול'.

לא צריך להיות מומחה גדול בכדי לשמוע את ההשפעה האמריקנית על הביצועים. חובבי שנות השמונים במוסיקה האמריקנית ימצאו כאן מגוון סגנונות, שהופך את הטקסט לחוויה מוסיקלית מרתקת. תנסו לדמיין את 'לכה דודי' בקצב דיסקו, יחסית רגוע, 'שמור וזכור' בקצב הפאנק, 'אשת חיל' בסגנון הבלוגראס (אחד הענפים הארוכים של הקאנטרי), וגם שיר באנגלית, שקצב הרוק שלו יכול להזכיר את להקת בנזין הישראלית. כפי שכבר הבנתם, הם לא מנסים להיכנס למסגרת, אלא דווקא להרחיב אותה, וכשעושים זאת בצורה מקצועית, זה יכול להביא רק ברכה.

שילוב הקולות של השניים נשמע נהדר, הקצב מדליק, ולא קשה להבחין שהם לא הסכימו לחפף בכל הקשור למוסיקה ולרמה המקצועית.

הייתי מוותר בשמחה על קטעי הדיאלוג באנגלית, שהם מעבירים ביניהם (למרות שאת רוב המילים דווקא הבנתי), וגם המעבר בין הברה אשכנזית להברה ספרדית יכול לבלבל במקצת את המאזין התמים.

ובקיצור (בכל זאת, יום שישי היום), 'רזא דשבת' הוא אלבום מרענן ומקורי, שיכול להכניס אותנו לאווירת השבת, בשמחה ובכיף.

seret@etrog.tv