בשבע 362: יצפנני בסוכה

עודד מזרחי , י"ג בתשרי תש"ע

 

 

 

 מיכאל היה צמא ומזג לעצמו כוס מים במטבח, ואז נזכר כי לפי מנהג החסידים יש לשתותם בתוך הסוכה. הוא לא התעצל, לבש את מעילו ויצא בחשיכה אל סוכתו. לאחר מכן התנמנם מעט בגלל עייפותו הרבה, ואז שמע לפתע נקישות חזקות על דלת ביתו: "פתחו את הדלת. זו המשטרה!"

 

בתקופת שלטונו של הצורר סטאלין חי בעיירה קטנה ברוסיה יהודי בשם מיכאל עם אשתו ושתי בנותיהם. השלטון הקומוניסטי רדף באותם ימים את היהודים ללא רחם, ובפרט את שומרי התורה והמצוות. למרות זאת, מיכאל ניהל אורח חיים יהודי מלא ואף סייע לאחרים ללמוד תורה ולקיים מצוות. בשקט ובצנעה כינס ידידים ושכנים למנייני תפילה והעביר שיעורי תורה בסתר לכל מי שהעז להגיע אליו. מדי שנה, כשהתקרב חג סוכות, בנה בסתר סוכה קטנה בחצר האחורית של ביתו, שם קיים עם חבריו באין רואים את מצוות הישיבה והאכילה בסוכה.  

שנה אחת הוחמר מצב היהודים ביותר. המשטרה החשאית הגבירה את פשיטותיה על בתי היהודים ועצרה רבים מהם באשמת היותם "אויבי המדינה". אשתו של מיכאל חששה מאוד לשלום בעלה והתחננה בפניו שיעזוב את העיירה לזמן מה, עד שירד הלחץ מצד השלטון. מיכאל ידע כי הצדק עמה, אבל ביקש ממנה להמתין עד אחרי ראש השנה, שהרי מי ידאג למניין ביום הדין ומי יתקע בשופר אם לא הוא?!

ימי ראש השנה עברו בשלום, ומיכאל ניסה להשיג מאשתו ארכה נוספת. הוא פנה אליה וטען שאינו יכול לעזוב לפני יום כיפור, וגם הבטיח כי לאחר שיצום, יתפלל ויחזור בתשובה ביום הקדוש, ייצא מעיירתם וימצא מקום מקלט עד יעבור זעם.

יום הכיפורים עבר אף הוא בשלום. המשתתפים במניין הנסתר לא הפצירו במיכאל להישאר בעיירה, אבל ידעו היטב שחג סוכות ללא מיכאל, כלומר ללא הסוכה בחצרו, וללא האתרוג והלולב שהצליח תמיד להשיג, לא יהיה שמח כלל. אשתו טענה כלפיו שידידיו לא מונעים ממנו ללכת, ביודעם מהי הסכנה האורבת לו, אבל מיכאל אמר שהוא יודע כי רצונם הפנימי הוא שיישאר עמם. הוא אמר לה שיבנה בזהירות רבה את הסוכה בפינה נסתרת מאחורי המחסן, וגם הבטיח שלאחר שמיני עצרת ייסע מיד...

מיכאל בנה סוכה קטנה, הסתירה היטב וכיסה אותה בסכך. יהודי הסביבה קידשו ואכלו בסוכה בזהירות מופלגת ובשמחה רבה, אולם דאגת אשתו של מיכאל הלכה וגברה. היא לא היתה מסוגלת לתפקד בימי חול המועד, וממש התחננה בפניו שיסע עוד בימי החג לעירו המרוחקת של אחיה, שם ימצא מקלט בטוח. מיכאל לא יכול היה לעמוד בפני צערה ותחנוניה והבטיח לה שהערב, כאשר יעביר שיעור תורה בסוכה, יעדכן את המשתתפים על יציאתו, ולמחרת בבוקר יצא לדרכו.

לאחר השיעור בסוכה שב לביתו. הוא היה צמא ומזג לעצמו כוס מים במטבח, ואז נזכר כי לפי מנהג החסידים יש לשתותם בתוך הסוכה. הוא לא התעצל, לבש את מעילו ויצא בחשיכה אל סוכתו עם כוס המים שבידו. הוא ברך מתחת לסכך "שהכל נהיה בדברו" ולגם את הכוס עד תומה. לאחר מכן התנמנם מעט בגלל עייפותו הרבה, ואז שמע לפתע נקישות חזקות על דלת ביתו.  

"פתחו את הדלת. זו המשטרה!", נשמעה הצעקה היטב.

אשתו פתחה את הדלת. האורות נדלקו והשוטרים ערכו חיפוש יסודי בתוך ביתו, לקול בכיין של הילדות המבוהלות. הם נכנסו לכל החדרים, בדקו בכל מקום שבו היה ניתן להסתתר, ממש הפכו את הבית, אך לא מצאו את מיכאל בתוכו. לאחר כשעה ארוכה של חיפושים מדוקדקים, שמע מיכאל שהצטנף בסוכתו הנסתרת, שוטר אחד אומר לרעהו: "הייתי בטוח שנתפוס את הציפור הזאת, והנה, היא ברחה לנו מהידיים..."

אחד השוטרים האיר בפנסו הלוך ושוב על החצר החשוכה, אבל לא הבחין בדבר מה חשוד. הם הסתלקו בהבטיחם לאשתו כי יחזרו בקרוב. מיכאל לא איבד זמן. לאחר שווידא כי השוטרים עזבו, נכנס לביתו במהירות, ארז לעצמו כמה חפצים חיוניים והניחם במזוודה, ומבלי שיספיק כמעט להחליף מילה עם אשתו, נמלט מיד לתחנת הרכבת. הוא עלה על הרכבת הראשונה שנעצרה מבלי לדעת לאן היא נוסעת. העיקר להסתלק מהמקום.

לאחר כמה ימים הגיע לביתו של גיסו, אחיה של אשתו. אחרי שבועיים שלח גיסו מכתב לאחותו, ובו רמז לה שבעלה נמצא אצלם. רק לאחר כמה חודשים התאחדה משפחתו של מיכאל בעיר רחוקה. אז סיפר בנחת לאשתו ולבנותיו איך ניצלו חייו בזכות ההידור החסידי במצוות סוכה.

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם odedmiz@actcom.co.il