בשבע 362: אל מי נצעק?

נאומו של אובמה על 'המדינה היהודית', שזכה אצלנו לתשואות, מקבל בתוכו חזון מסוכן לישראל,אבל הנשיא האמריקני אינו הכתובת – כאשר ממשלת ישראל עצמה מקפיאה את הבנייה ותומכת במדינה פלשתינית.

אריה אלדד , י"ג בתשרי תש"ע

 

לפני כשבוע, יממה לאחר פגישת 'הפסגה' החלולה של אובמה, אבו מאזן ונתניהו, נשא הנשיא האמריקני נאום בעצרת האו"ם. יותר משהזדעזעתי מן הנאום עצמו, נחרדתי ממחיאות הכפיים שעלו אצלנו. "הוא אמר 'מדינה יהודית'" צהלו סובבי נתניהו, "ניצחנו". ולצהלתם הצטרפו הפרשנים, וכל נאמני ארץ ישראל, או אלו שנבחרו  בלובשם את האדרת הזו, ממשיכים לשתוק, גם כשהממשלה שהם יושבים בה הקפיאה הלכה למעשה את הבנייה ביהודה ובשומרון.

אבל בארה"ב יושבים מדינאים שאינם חברי ליכוד או מפלגות הלוויין בקואליציה של נתניהו. כאלו שאינם עושים חשבונות של 'אם נפיל את נתניהו נקבל את ציפי לבני', והם רואים דברים כהווייתם.

"נשיא ארה"ב, ברק חוסיין אובמה הטיל את ישראל על סדן הקצבים". לא דבריו של איש ימין ישראלי מתלהם הם אלו. כה אמר ג'ון בולטון, השגריר לשעבר של ארה"ב באו"ם. הוא האזין בקפידה לדברי נשיאו – ונחרד. גם הוא שמע את אובמה מדבר על "סיום הכיבוש שהחל ב-67'". גם הוא מבין מה משמעות "הכל על השולחן": גבולות, פליטים וירושלים, שמנה אובמה. אבל הוא מסב את תשומת לבו של המראיין, גלן בק, לשתי נקודות  נוספות: ארה"ב אינה מקבלת את חוקיות "התמשכות" ההתנחלויות. לא "מאחזים", לא "מחוץ לגושי ההתיישבות", לא "בנייה חדשה" -  ההתנחלויות. כל ההתנחלויות שהוקמו מאז 67', תוך התעלמות פומבית ממכתבו של הנשיא בוש - מכתב שאריאל שרון נפנף בהתלהבות כדי להצדיק את פשע ההתנתקות.

ועוד דבר היה בנאומו של אובמה: המדינה הפלשתינית שהוא מחויב להקמתה תהיה "רציפה". המראיין מבקש הסברים על גבי מפה והשגריר בולטון משרטט קווים מחברים בין עזה ליו"ש. אבל אם כך, מדינת ישראל לא תהיה רציפה, תוהה המראיין, והשגריר לשעבר מהנהן.

האם מכרנו את ישראל? שואל גלן בק. אנו מאוד קרובים לזה, עונה בולטון.

אבל כל הדברים הללו לא עוררו גל נורא של מחאות בישראל. להפך:

אנשי השמאל בישראל, מרבית יהדות ארה"ב ולאחרונה – גם  הכבשים שבממשלת נתניהו, מוחאים  כפיים ומריעים לנשיא שמוכן "לתמוך בקיומה של מדינה יהודית בישראל", גם בשעה שהוא מקים את המדינה הפלשתינית, זו שעליה אמר רבין: "מדינה כזו יכולה לקום רק על חורבותיה של מדינת ישראל".

במחזור יום הכיפורים שערך יונדב קפלון ('ממך אליך') הוא מצרף לתפילת נעילה את הפיוט 'אל מי מגואלי הדם אצעק' של אברהם בן שמואל:

"אל מי מגואלי הדם אצעק – וידי שפכו דמי?

בחנתי לבות משנאים – ואין שונא אותי כלבבי.

.... בפחים נלכדתי ובמצודות – ולא לכדני מוקש כלשוני...

אל מי אצעק ועל  מי – ומחריבי ממני יצאו...

רחמיך הפילה על לב נדהמים, אל מלך יושב על כסא רחמים!"

אין טעם לבוא בטרוניות על נשיא ארה"ב כאשר ראש ממשלת ישראל מן הליכוד תומך בהקמת מדינה פלשתינית. אין להאשים את  הממשל האמריקני  הגורס שההתנחלויות אינן חוקיות, אם ממשלת ישראל כולה מכירה בכך כשהיא מסכימה להקפיא את הבנייה בהן.

סלאם פיאד, ראש הממשלה הפלשתיני, פרסם בימים אלו פרוגרמה שכותרתה: "סיום הכיבוש, כינון המדינה": סיום הכיבוש מ-67', ירושלים  היא בירת המדינה הפלשתינית, הפליטים ישובו לבתיהם, המדינה תכונן עפ"י חוקי השריעא המוסלמיים ותזכה לרצף טריטוריאלי בין עזה ליו"ש. בכל אלו אין חדש, ישראל דחתה תוכניות כאלו מכל וכל בעבר. אך עתה מהדהדת תכניתו של פיאד מדברי  נשיא ארה"ב, ואצלנו – מוחאים כפיים.

 אכן, על ממשלת ישראל של נתניהו התפלל אברהם בן שמואל  לפני 750 שנה: "רחמיך הפילה על לב נדהמים".