בשבע 363: פתח רחב לדין תורה

ההיתר שנתן היועהמ"ש להעביר התדיינויות של רשויות המדינה לבוררות, יאפשר לנושאי תפקידים לפנות לבוררות בדין תורה .



יאיר שפירא , כ"ז בתשרי תש"ע

 

 

את השנה החדשה בחר היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בהנחיה מהפכנית, המאפשרת למדינה לפתור את סכסוכיה האזרחיים בבוררות. עד עתה אסרו על כך ההנחיות, בעיקר כדי למנוע שחיתות וזילות בהוצאת כספי ציבור. לבורר יכול להתמנות כמעט כל אדם בגיר. הוא אינו חייב לנמק את פסק הדין, או לפסוק דווקא על פי החוק הישראלי. עד לאחרונה גם אי אפשר היה להגיש ערעור בבית המשפט על פסק בורר.

החשש היה שבהעדר שקיפות יגלו הבוררים נטייה להיות נדיבים כלפי אזרחים על חשבון הקופה הציבורית, במיוחד בהתחשב בכך שבתיקים רבים דנה המדינה מול משפחות שכולות, נכים או סתם אזרחים במצוקה כלכלית קשה. אך קיים חשש גם לשחיתות של ממש. בשיטת ההתדיינות בפני בורר יוכלו בעלי תפקידים בשירות המדינה להעביר כספי מדינה למי שהם חפצים ביקרו. כל שיידרש לכך הוא עילת תביעה כלשהי, ובורר המקובל על שני הצדדים שייתן את הפסק הרצוי.

למרות כל זאת, המקרים הרבים בהם בוררות יכולה לסיים סכסוך בצורה מהירה ואלגנטית, יחד עם העומס הבלתי אפשרי על מערכת המשפט, הביאו את מזוז ליישם בעצמו את מה שהמערכת בראשותו מטיפה לאחרים: לנסות לסיים את סכסוכיהם מחוץ לכותלי בתי המשפט.

את סכנת השחיתות מנסה מזוז למנוע בעזרת הנחיה כי כל פניה לבוררות, או חתימת הסכם שהמדינה צד לו ובו סעיף בוררות, יותנו באישורו של משרד היועץ המשפטי לממשלה. הנחיה המעמיסה עומס גדול נוסף על גבו העמוס בלאו הכי של היועץ, ומעניקה קלף נוסף לשר המשפטים בדרישתו לפצל לשניים את התפקיד עתיר הסמכויות.

מזוז אסר להביא לבוררות עניינים שיש להם השלכה על הציבור הרחב, כל דבר שיש בו מן האכיפה השלטונית, או שפסיקה בו עשויה להשפיע על צד שלישי. אך על אף הניסיון לסגור את הפרצות הרבות של ההנחיה החדשה, הרי שהיועץ הותיר למחליפו פצצה פוליטית מתקתקת.

הקואליציה הנוכחית מונה כמה וכמה שרים שומרי תורה ומצוות, רובם חרדים. נבחרי ציבור דתיים וחרדים נושאים גם בתפקידי שלטוניים במועצות מקומיות ברחבי הארץ. עובדי ציבור בכירים מהמגזר החרדי הם עדיין לא מחזה נפרץ, אך הזמן והדמוגרפיה יעשו את שלהם. לציבור הדתי-לאומי יש כבר היום נציגות ניכרת בצמתים משמעותיים בשירות הציבורי. לחלק מאותם נבחרים ופקידים, מזוז פותח פתח לנתב תיקים אל פורומים של 'דין תורה'. עבור אחרים, מזוז ממש לא מותיר ברירה אלא לנסות בכל סכסוך, בפרט עם שומרי מצוות, להגיע אל בתי הדין לממונות.

כל החלטה של משרד היועץ המשפטי בעניין תזכה לעיניים בוחנות והד ציבורי. היועץ הנכנס יתקשה להפלות לרעה את בתי הדין לעומת בוררים אחרים. הוא יתקשה לפסול בית דין זה ולאשר בית דין אחר, כאשר בית דין זה קשור למפלגה פוליטית זו והאחר לאחרת. הוא ייאלץ להתמודד עם כתבי סירוב שיוצאו לפקידים ונבחרים שיסרבו להתדיין בדין תורה, ולהתחיל להבין ברזי הפוליטיקה הפנימית כדי לדעת מי מקורב למי ומי שומר למי.

אם הניסיון ייכשל, היועץ המשפטי הבא פשוט יחזיר הנחיה ליושנה, והמדינה תמשיך להתדיין עם אזרחיה רק בבתי משפט. אם יצליח, ייתכן ובתי הדין לממונות יזכו להזדמנות היסטורית להתגבר על מגרעותיהם, לשכלל את תפקודם ולתפוס את מקומם הראוי במדינת היהודים.

 

 יש מחיר לעיוות הדין

רק במדינתנו, בה כל גנרל בדימוס יכול לשאת איתו אל תוך לשכת השר את שם החיבה מימי ילדותו, יכול גם שופט רציני לחתום בשם מוקי. אל ביבי, בייגה, בוגי, פואד ושאר אנשים מכובדים הצטרף גם שופט בית משפט השלום בתל- אביב שמואל לנדמן, החותם אחר כבוד 'מוקי לנדמן' בפסקי דין רשמיים. אבל לא באנו כאן לדבר על האווירה הבלתי רשמית בארצנו הקטנה, אלא דווקא על פסק דין חשוב של כבוד השופט שהתפרסם השבוע.

מדובר במקרה שגרתי. אישה התלוננה כי בן זוגה השתולל, הכה בה והשחית רכוש בביתה. הגבר נעצר, הכחיש, וטען כי האישה היא שנהגה כלפיו באלימות. לראיה הציג שריטות על ידיו. האישה טענה ששרטה אותו כאשר נאלצה להתגונן. הנוהג הרגיל הוא כי במקרה בו עומדת גרסה מול גרסה ובידי התביעה אין עוד ראיות מרשיעות, אזי אין מעמידים אדם לדין. אך כאשר מדובר בתלונות על אלימות במשפחה, הנוהג המוזר שהנהיגה עדנה ארבל בעת כהונתה כפרקליטת המדינה הוא שמעדיפים את גרסת האישה, מעמידים לדין את הגבר, ומניחים לו להוכיח את חפותו בבית המשפט.

במקרה המדובר, הגבר תבע מהמדינה פיצוי, לאחר שזוגתו נאלצה בלחץ העובדות לחזור בה מתלונתה בבית המשפט ולהודות כי היא מעולם לא הוכתה על ידו. הוא תבע פיצוי על העמדתו לדין, ועל הימים הרבים שישב במעצר.

השופט לנדמן חייב את המדינה בפיצוי, וקבע כי סעיף 80 לחוק העונשין, המזכה נאשם בפיצוי אם בית המשפט נוכח כי "לא היה יסוד לאשמה", אינו מדבר רק על מקרים קיצוניים. השופט קבע כי בכל פעם שתובע מעמיד לדין אדם כאשר מדובר בגרסה מול גרסה והוא לא בחן ראיות נוספות, הרי שנעשה עוול לאזרח והמדינה צריכה לפצותו אם יצא זכאי.

פסק הדין החשוב הזה היה יכול להיות חשוב הרבה יותר אילו היה יוצא מעטו של שופט מחוזי או שופט בעליון. הוא היה, כאמור, יכול להיראות מכובד יותר לו לא היה נחתם בשם מוקי.

 

 דו"ח לא משכנע

אך לפני מספר חודשים יצאו משפטנים בכירים בקריאה להקים נציבות חיצונית לתלונות על פרקליטים בשירות המדינה. במשרד המשפטים התנגדו בשצף. בניסיון לבלום את הדרישה, התפרסם לא מזמן דו"ח תלונות ופניות הציבור של האגף לביקורת פנימית במשרד. הדו"ח, העשוי בחובבנות מכמירת לב, מספק מספר דוגמאות לתלונות שנבדקו ונמצאו מוצדקות. רוב התלונות שפורסמו מספרות על אנשים שלא קיבלו שובר תשלום בזמן, ובדיקת המשרד העלתה שאכן השובר לא נשלח. הדו"ח מבשר כי מיד עם בירורה של התלונה נשלח שובר מלווה בהתנצלות.

התעמרות פרקליטים בנאשמים, הצהרות כזב בבתי משפט, העלמת ראיות חשובות ושאר פשעים - כל אלה לא מופיעים בדו"ח. בשבילם צריך יהיה להקים נציבות תלונות חיצונית.