בשבע 363: שאלת השבוע

האם נכון לתת משקל מיוחד בשאלות מדיניות וציבוריות לעמדתו

אנשים שהמערכת בחרה , כ"ז בתשרי תש"ע

 

תלוי בתחום ההתמחות/ דפנה נתניהו משפטנית, עורכת המגזין 'מראה'

פרס נובל ניתן על הישגים מוגדרים במחקר או על המצאות מסוימות בתחומי הפיזיקה, הכימיה, הפיזיולוגיה, הרפואה והספרות בלבד. אמנם ההנחה היא כמובן שיש בהישגים אלה תרומה לכלל הציבור, אך זו אינה הופכת את הזוכה בפרס למבין דווקא בשאלות מדיניות וציבוריות שאינן בתחום התמחותו.

יתר על כן, אין להסיק כי מי שמצטיין בתחום מסוים, בהכרח ניחן גם בהבנה יתרה בתחומים נוספים – מדיניים או אחרים. לעתים הוא מבין אף פחות מהאדם מן השורה, בין השאר כיוון שמחקר מחייב לעתים קרובות השקעה גדולה מאוד של זמן ומאמץ, ואלה אינם מאפשרים לחוקר להתעמק בתחומים אחרים. לפיכך נראה כי יש לתת משקל מיוחד לעמדותיהם המדיניות והציבוריות של זוכי פרס נובל אך ורק כאשר אלו מתייחסות לתחום הצטיינותם המיוחד. 

מובן שאם תחום ההתמחות של הזוכים בפרס מתמקד בשאלות מדיניות וציבוריות, כמו למשל במדיניות כלכלית, בפילוסופיה כלכלית או בקבלת החלטות, מטבע הדברים הנגיעה של נושאי מחקר אלה לשאלות ציבוריות נוספות היא רבה יותר, והדבר מחייב אותנו לתת משקל מיוחד לדעותיהם ולעמדותיהם גם בנושאים שרק נושקים לתחומי התמחותם.   

אך יש פרס נובל אחד, הניתן ליחידי סגולה, וזהו כמובן פרס נובל לשלום. מעצם הגדרתו הוא חובק-כל, ועל כן הוא הופך מיד את מקבליו למבינים בכל נושא – מדיני, ציבורי ואחר. עלינו, בני התמותה מן השורה, נגזר להאזין להגיגיהם. אבל אחרי שנשמע אותם, רצוי מאוד שאת עמדותינו בשאלות המדיניות והציבוריות הנוגעות לנו ולעתידנו נגבש בהתאם למציאות, לאינטרסים שלנו, לניסיון העבר ולשכל הישר שלנו.

 

לא לנצל את הסמכות בתחומים לא רלוונטיים/ פרופ' אברהם הרשקו חתן פרס נובל לכימיה תשס"ד

לא נכון לתת משקל מיוחד או אחר לאדם שזכה בפרס נובל. משום מה אנשים מסוימים נוטים לחשוב שחתן פרס נובל הוא אדם חכם ונבון שידו בכל והוא מבין בכל תחום ועניין, אבל אין הדבר כך. העובדה שאדם זכה בפרס נובל אינה אומרת שמדובר באדם בעל חוכמה כללית ולאחד שיודע הכול. מדובר באדם שזכה בפרס על מחקר בתחום מסוים שבו הוא מתמצא.

פרופ' עדה יונת התבטאה והביעה דעה פוליטית, ואני חולק על מעשה זה. לא נכון שחתני פרס נובל או כלות פרס נובל משתמשים בסמכות שלהם כדי להשפיע בכל מיני נושאים שהם אינם מבינים בהם יותר מכל אזרח. וכשם שאני מבקר את דבריה של פרופ' עדה יונת כך אני מבקר את העובדה שפרופ' ישראל אומן מביע אף הוא בפומבי את דעותיו בנושאים שאינם קשורים לתחום המחקר שלו ובגינו קיבל פרס נובל. אני חושב שראוי לאדם בעל משקל ציבורי שלא ינסה להשפיע על הציבור בתחום שאינו בנושא התמחותו ושאינו מבין בו יותר מכל אדם אחר.

טבעו של עיתונאי להוציא כמה שיותר מהמרואיין, אבל המרואיין צריך לעמוד בלחץ. אליי פנו לא אחת בבקשה שאתבטא בכל מיני נושאים, כמו כלכלה, פוליטיקה, אסטרטגיה או שאשתתף בכל מיני פורומים, כמו פורום הרצליה, ותמיד סירבתי בנימוס.

 

 

ראוי למשקל מיוחד אך נתון לביקורת הציבור / פרופ' אלישע האס יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

משקל עמדתו של כל אדם בשאלות מדיניות וציבוריות תלוי בכמה גורמים עיקריים. הגורם הראשון הוא שימוש בשכל הישר ביושר, יכולת ניתוח של המציאות ויכולת לגבש דעה לפי מצב נתון, התמצאות בגוף הידע בתחום הנדון, תוצאות מחקרים קודמים, ניסיון היסטורי וייעוד לאומי. הגורם השני הוא השימוש במידע המשמש בסיס לדיון והמסקנות חייבות להתחשב בו. אנשי אקדמיה בדרך כלל עוסקים בחקירה, בניתוח נתונים ובהסקת מסקנות, ולכן יש לרובם מכלול של כלים אינטלקטואליים שניתן להפעילם לצורך שיקול דעת מעמיק יותר גם בבעיות שאינן בתחום עיסוקם הישיר.

פרס נובל למדעים ניתן לחוקרים שהצליחו באופן מיוחד בהליך החקירה הודות לאישיותם, לניסיונם, לנחישותם, לאומץ לבם ולחוכמתם, ולכן נכון לתת משקל מיוחד לחוות דעתם. אך מה לעשות שלעתים קורים מקרים שבהם יש חתני פרס נובל שלא מדברים בצורה שקולה, ואין הם מעידים על הכלל? כיצד אז יידע הציבור איזה משקל לתת לכל בעל פרס ודעה? אלא יאזין הציבור וישמע את הדברים, את השיקולים ואת הנימוקים ויידע להבחין בין עמדה שהיא תולדה של הליך חשיבה מלומד המסתייע במידע הרלוונטי והמציג עמדה הראויה למשקל מיוחד, לבין עמדה שלא גובשה בצורה אינטלקטואלית משכנעת.

וזאת לדעת, כשם שבבית המדרש לא היתה דעת ה"גדולים" מתקבלת בלי ביקורת תחת משקלה של "סמכות חכמים" כך גם באקדמיה ובציבור. בעל הפרס ובעל המעמד אינו פוסק הלכה אלא מביע עמדה שקולה, של מי שלרשותו כלים מוכחים, הראויה למשקל מיוחד אך העומדת לביקורת.