בשבע 363: בחזרה לתקופת האבן

כוחות הביטחון הצליחו לצמצם מאוד את פיגועי הטרור ביהודה ושומרון, אך מגלים אזלת יד מול החזרה לשיטה של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה.

חגי הוברמן , כ"ז בתשרי תש"ע

 

 ביום שישי לפני שבועיים חסמו פלשתינים באזור שילה את התנועה היהודית על כביש 60 - ציר התנועה הראשי על גב ההר. צה"ל לא עשה דבר למנוע מהם זאת. לבסוף הם התפללו על הכביש, ואז חזרו לכפרם כשהם שורפים כל מה שבדרך

 

 הפיקוד על תשתיות הטרור ביו"ש כיום הוא בידי המ"כים, או לכל היותר המ"מים. קבלת דרישות החמאס במסגרת עסקה לשחרור גלעד שליט, משמעותה החזרתם לשטח של האוגדונרים ואלופי הפיקוד של ארגוני הטרור. אין צורך בהרבה דמיון כדי לשער את התוצאה

 

בחול המועד סוכות צפיתי על העיר שכם מבסיס צה"ל בתל א-ראס, במרומי הר גריזים. העיר נראתה שוקקת חיים, פתוחה לכל עבר. בשבועות האחרונים הסיר צה"ל את כל המחסומים שהקיפו את שכם, כולל מחסום חווארה הגדול, וכעת מתנהלת הכניסה והיציאה של הפלשתינים לעיר באופן חופשי לחלוטין.

הסרת המחסומים הביאה מיידית להתגברות תופעת ידויי האבנים ובקבוקי התבערה בכל יהודה ושומרון. הצצה ליומן המבצעים ביו"ש רק ביום ראשון השבוע מלמדת שבאותו יום הפלשתינים ידו אבנים לעבר רכב ישראלי בצומת יקיר הקטנה, בלובן א-שרקייה שליד מעלה-לבונה, בעוקף זעתרה ( כביש ירושלים-תקוע החדש),  בין ג'בע לצוריף, לעבר אוטובוס סמוך לבית אומר, ובוואדי חרמייה דרומית לצומת המשטרה הבריטית. סיכום של יום אחד בלבד. ברוך ה', בכל המקרים לא היו נפגעים.

גם חוצפתם של הפלשתינים גוברת. ביום שישי לפני שבועיים חסמו פלשתינים באזור שילה, לראשונה מזה זמן רב, את התנועה היהודית על כביש 60 - ציר התנועה הראשי על גב ההר המחבר את כל היישובים היהודיים. צה"ל לא עשה דבר למנוע מהם זאת. לבסוף הם התפללו על הכביש, ואז חזרו לכפרם כשהם שורפים כל מה שבדרך. בנס לא נפגעו גדר הביטחון של היישוב שילה ותל שילה, וכן מטעי שילה שהאש התקרבה אליהם. כחלק מהיתרי התנועה החדשים מתאפשרת תנועה פלשתינית גם על הדרך הביטחונית של היישוב שילה.

 

 חזרנו לאינתיפאדה הראשונה

בניגוד לתחום של המלחמה בטרור, שם צה"ל פועל ונוחל הצלחות - מול האינתיפאדה של אבנים ובקבוקי תבערה הוא עומד חסר אונים. "חזרנו לאינתיפאדה הראשונה" - מגלה גורם ביטחוני בכיר ביו"ש. יותר מכך: לאחרונה חל שינוי בהוראות הפתיחה באש של צה"ל לעבר מיידי בקבוקי תבערה. אם עד לאחרונה ההנחיות התירו לירות במיידי בקת"ב כדי להרוג - כעת מותר לירות רק לעבר הרגליים עד גובה הברך ולא יותר. ואם הבקבוק כבר הושלך והזורק מפנה את גבו - אסור לירות כלל.

גם במחסום חווארה שמדרום לשכם התנועה מתנהלת באופן חופשי, למעט בדיקות מדגמיות, מה שלא מנע ביום שני השבוע שתי תקריות במחסום בתוך שעות ספורות. תחילה עצר צה"ל שני ערבים ובכליהם מטען מאולתר וסכין. השניים הועברו לחקירת כוחות הביטחון והמטען פוצץ באופן מבוקר. לא עבר זמן רב וערבים יידו מטען דמה לעבר מחסום חווארה. כוח צה"ל לכד את שלושת מיידי המטען.

בסוף השבוע שעבר גרמו ידויי האבנים לפגיעות בגופם של ישראלים. ערב שמחת תורה נפצעה תושבת בית-אל בראשה מיידוי אבנים בכפר תורמוס עיא סמוך לשילה. היא המשיכה בנסיעה עד לצומת תפוח, שם טופלה ואובחן אצלה שבר בגולגלת. היא הועברה לבית החולים בלינסון, ושוחררה לביתה לאחר שהתברר שלא נגרם לה נזק נוסף .במוצאי שבת נפצעה ישראלית נוספת באורח קל מיידוי אבנים של פורעים ערבים בחווארה, דרומית לשכם.

באותו ערב נרשם גם אירוע של יידוי אבנים ושני בקבוקי תבערה לעבר רכב צפונית לקרית ארבע, סמוך לבית ענון. בכפר עצירה א-שמלייה צפונית לשכם חשפו כוחות צה"ל מצבור של בקת"בים מוכנים ליידוי. סיכום של שמחת-תורה.

 

הטייקון מהר גריזים

העיר שכם, רוויית סתירות פנימיות, היא המיקרו המלמד על כל יו"ש. 181 אלף איש גרים בשכם, וסביבה עוד 55 כפרים שחלקם נשלטים בידי החמאס. בעיר גרים גם 700 נוצרים, שמספרם הולך ומתמעט. רובם עוזבים לרמאללה, או לחו"ל.

שני מבנים בולטים לעיני הצופה מתל א-ראס לעבר שכם. הראשון הוא הקניון החדש של העיר, מבנה ענק שאינו נופל במראהו מקניון מלחה או קניון איילון. השני - הארמון שבנה בראש הר גריזים איש העסקים הפלשתיני מוניב א-מסרי, מי שמניע כיום את הכלכלה הפלשתינית בשכם. הארמון הוא למעשה העתק מושלם של וילה שנמצאת ליד העיר ויצ'נצה שבחבל ונטו באיטליה, אותה בנה האדריכל האיטלקי אנדראה פלדיו, אבי האדריכלות הקלאסית. ההעתק הוא מושלם ושם דגש על הפרטים הקטנים. בחזית הבניין ישנה בריכת מים ענקית ועגולה ובאמצעה מזרקה - דבר המעיד על שיגעון הגדלות של בעליו.

שכם, בירת הטרור בעבר, היא כיום עיר שקטה. הכלכלה והלחימה בטרור עשו את שלהם. צה"ל ריסק את תשתיות הטרור בשכם, ועבר למימוש "השלום הכלכלי" מבית מדרשו של נתניהו. כאן בא לעזרתו מוניב א-מסרי, פלשתיני כבן שבעים, מעשירי העיר, בעל אמביציות פוליטיות (הוא שואף לרשת את סלאם פיאד כראש הממשלה הפלשתיני. פעמיים התמודד על התפקיד ונכשל). מוניב א-מסרי הוא יו"ר תאגיד 'פדיקו' החולש על שליש מעסקי הרשות הפלשתינית. בבעלות התאגיד נמצאים בין היתר עסקים בתחום המזון, התעשייה, המלונאות והתקשורת, וכן חברת הסלולר של הרשות - 'ג'אוול'. אבל את העסקים הבאמת רווחיים עשה אל-מסרי בחברת 'אדגו', העוסקת בחיפוש נפט, קידוחים ושינוע של הזהב השחור. מאחר שמחירי הנפט מאמירים, אל-מסרי רק מרוויח. שוויה של 'אדגו' מוערך בכ-1.5 מיליארד דולר. בנוסף לנפט, החברה מתעסקת גם בשינוע מים וגז ובייצור חשמל.

את הונו, שיש המעריכים אותו בסך 500 מיליון דולר, משקיע אל-מסרי בפיתוח הכלכלה של שכם. צה"ל סייע בהקלות, הוריד מחסומים והנפיק היתרי כניסה לישראל. במסגרת ההקלות הנפיק צה"ל לסוחרים תושבי שכם לא פחות מ-2,400  היתרי תנועה לתוך שטח ישראל. במערכת הביטחון מסבירים שהאישורים ניתנים בכוונה לסוחרים ולא לפועלים, שכן הללו מעסיקים עוד אלפי אנשים.

וערביי שכם חוגגים. לראשונה מזה 22 שנה נפתח בשכם אולם קולנוע. לאחרונה הופעלו בשכם שני מועדוני ספא, אלא שאלו מיועדים לשכבה העליונה, לעשירי ומכובדי העיר, והדבר מטבע הדברים יוצר תסיסה בקרב ה'עמך'.

שלא במפתיע, מי שניסו לשבש את הסרת המחסומים היו בעלי המוניות בעיר. עיקר פרנסתם בשנים האחרונות היתה על הסעת הפלשתינים מהמחסומים אל תוך העיר ומחוצה לה, וגם על הסעות בין הערים השונות, כאשר צה"ל אסר על תנועת רכב פרטי. ההקלות גזלו את פרנסתם, עד כדי כך שהיו נהגי מוניות שניסו לביים פיגועים כמו הנחת צמיג ובתוכו רימון מאולתר במחסום חווארה, כדי שצה"ל ישוב ויפעיל את המחסומים. במפקדת התיאום והקישור לא קנו את הפיתיון, והציעו פיצוי משלהם שהרגיע את רוחם של בעלי המוניות: הפעלת קווי מוניות ארוכי טווח מתוך העיר אל ערים רחוקות כמו קלקיליה וטול-כרם.

 

 שיתוף פעולה מול החמאס

במערכת הביטחון אומרים כבר מזה זמן רב שהסיכוי לפריצת "האינתיפאדה השלישית" נמוך, ובוודאי לא צפויה אינתיפאדה ביו"ש כמו זו שהכרנו בשנת 2000. עובדה: אפילו הפרובוקציות של ראאד סלאח בהר-הבית לא הצליחו להלהיט את הציבור הפלשתיני ולהוציאו לרחובות.

צה"ל מצליח לסכל פיגועים רק בזכות פעילותו האינטנסיבית בעומק השטח ביהודה ושומרון - בתוך שכם, בתוך ג'נין, בתוך חברון - בכל מקום ומקום ללא הגבלה. במערכת הביטחון מעריכים שבשטחי יהודה ושומרון נותרו פחות מעשרים מבוקשים פעילים, שרק בודדים מהם מוגדרים כבכירים. גם  מספר המעצרים ביו"ש הצטמצם בשליש במהלך השנה וחצי האחרונות. מרבית המעצרים מיועדים לאיתור של תשתיות טרור מתהוות, ולאו דווקא לתפיסתם של מחבלים עם "דם על הידיים". קצינים הפועלים באזור מדגישים כי ההצלחה היא תוצאה של רצף מעצרים אינטנסיבי שבוצע ביו"ש בשנים האחרונות.

הלחימה בטרור מתבצעת בשיתוף פעולה מלא עם גורמי הביטחון הפלשתינים. האינטרס משותף כי האויב משותף - החמאס. מאז השתלט החמאס על רצועת עזה, הוא הפך לאויב מוצהר של הרשות הפלשתינית, שאינה בוחלת באמצעים נגדו.

לראשונה מזה זמן רב, אולי לראשונה מאז נחתם הסכם אוסלו א' לפני 16 שנה, מתקיים שיתוף פעולה מוצלח בין צה"ל לכוחות הביטחון של הרש"פ בלחימה בטרור. אחרי שצה"ל חיסל את תשתיות הטרור, הגיעו מנגנוני הביטחון של אבו-מאזן והשתלטו על השטח. הפעם, לשם שינוי, הם עשו את זה ברצינות. בצה"ל מזהים כיום פעולות אפקטיבית יותר של הפלשתינים בתחום הלחימה בכספי הטרור של החמאס. בשבועות האחרונים היו לא מעט מבצעים של הכוחות הפלשתינים נגד מוסדות הצדקה של החמאס ביו"ש, שפגעו פגיעה קשה בתשתית הכספית של החמאס.

חלוקת התפקידים ברורה: צה"ל מטפל בתשתיות הטרור הצבאיות. הרשות מתעסקת עם התשתיות האזרחיות כמו מוסדות הצדקה של החמאס, כשגם בצה"ל מעדיפים להשאיר להם את העבודה השחורה. גורם ביטחוני מגלה כי מזה למעלה משנה, צה"ל לא ניהל ולו פעולה אחת נגד אגודות הצדקה של החמאס. מי שעושה את העבודה הזאת הם כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית.

בעבר, יצרן הטרור המרכזי באזור שכם היה בלאטה - מחנה הפליטים הגדול בכל יו"ש. כיום רוב המחבלים שפעלו מבלאטה נמצאים בבתי-הכלא בישראל, או בבית הקברות. בצה"ל מגלים כי מאז הוסר מחסום חווארה, לא היו התראות על פיגועים מתוכננים מתוך שכם.

ועדיין המצב רוויי סתירות. בצה"ל כבר זיהו קשרים בעייתיים בין מנגנוני הביטחון הפלשתינים לגורמי חמאס. לא מכבר השתחרר מהכלא מחבל חמאס משכם, ומפקד המשטרה הפלשתינית בעיר הגיע ברכבו כדי להסיעו הביתה. הם פשוט חברים ותיקים. במקרה אחר נתגלו בביתו של פעיל בביטחון המסכל של הרשות הפלשתינית רובה קלאצ'ניקוב ואקדח, בניגוד להנחיות האוסרות עליהם להחזיק את הנשק מחוץ לתחנות המשטרה.

 

 אין כוח לעוד אינתיפאדה

סיבה נוספת לרגיעה: הפלשתינים עייפים. "לפלשתינים ביו"ש אין מספיק אנרגיה לצאת לרחובות בסדרי גודל של שנת 2000", אומר גורם ביטחוני בכיר ביותר, מאלה שדעתם נשמעת גם באוזני הצמרת המדינית. מסתבר שאחרי שתי אינתיפאדות, הראשונה אינתיפאדה עממית אמיתית והשנייה מלחמת טרור מאורגנת במסווה של אינתיפאדה, הפלשתינים עושים את החשבון שלהם ורואים שבסופו של דבר הן לא הביאו אותם לשום הישג. גם אבו-מאזן אומר זאת כיום בצורה גלויה. מלחמת אוסלו, המכונה האינתיפאדה השנייה, רק גרמה להריסת כל מוסדות השלטון שנבנו בעמל רב לפני כן. הפלשתינים איבדו שטחים כאשר צה"ל שב והשתלט במהלך מבצע 'חומת מגן' על כל שטחי הרשות הפלשתינית. הם שילמו מחיר יקר בדבר שבאמת יקר להם - בשטח, באדמה. גם מצבם הכלכלי רק הורע באותן שנים. התמיכה הבינלאומית בהם לא גברה, וגם כאשר קיבלו סימפטיה זה לא הוביל אותם לאיזושהי תוצאה.

תופעה נוספת שנעלמה: ניסיונות פיגוע בידי ילדים. בחקירה שערכו במערכת הביטחון התברר שהתופעה הזו רווחה נוכח שמועות, מבוססות ברובן, שילדים בכלא הישראלי משלימים בחינות בגרות. מאותו רגע החלה תופעה של נערים שהגיעו למחסומים עם סכינים או חגורות - כדי שייעצרו, ייכלאו, וישלימו בחינות בגרות. במקרה אחד הגיע נער למחסום כשצמוד לגופו משתלשלים חוטי חשמל אל מיתקן כלשהו שהוסתר בגופו, שהתגלה בבדיקה כדאודורנט פשוט. הנער פשוט ביקש שיעצרו אותו, כדי שיוכל להוציא תעודת בגרות. לפני כ-4 חודשים הפסיקו בבתי הסוהר את הלימודים לבגרות לנערים, ומאז נעלמה גם תופעת ילדי המטענים והסכינים. מהלך נוסף שחיסל את התופעה היה מסירת אותם נערים לכוחות הביטחון הפלשתינים, שיעצרו אותם הם. השהות בבתי הכלא של הרשות הפלשתינית הרבה פחות סימפטית מבבתי הכלא בישראל. אצלם לא לומדים לבחינות בגרות.

 

 זרימה של אמל"ח

באליה הזו יש כמה וכמה קוצים: מאז הוסרו המחסומים סביב שכם, מגיע לצה"ל מידע מודיעיני על זליגה גוברת והולכת של אמצעי לחימה אל תוך העיר. האמל"ח מגיע מחברון, אליה הוא מגיע בחלקו מרצועת עזה דרך 'ציר החי"ת' - כך מכנים בצה"ל את נתיב הטרור מרצועת עזה לסיני, משם לנגב ומשם להר-חברון. מכיוון שהדרכים בכל יו"ש פתוחות, אין שום בעיה להזרים את האמל"ח המגיע מהרצועה צפונה - מחברון לרמאללה וכעת גם לשכם. כך שגם אם הכלכלה פורחת, והעיר שקטה, הכול הפיך, ויש מי שמתכונן לשינוי המצב, כמו שקרה בראש השנה תשס"א, כאשר מלחמת אוסלו פרצה מתוך מצב כלכלי טוב באוכלוסיה הפלשתינית.

עוד תופעה שלילית: כיוון שתנועה של כוחות צה"ל בתוך שכם הופכת לנדירה יותר ויותר, כשהיא מתרחשת היא מלווה בזריקות אבנים ובקבוקי תבערה. בעבר, כשצה"ל פעל בשכם בחופשיות וכמעשה שיגרה, הפלשתינים התייחסו באדישות לתנועתו בעיר. כיום, מגלה גורם צבאי, כשצה"ל כבר נכנס לעיר, הוא סופג לא מעט אבנים ובקת"בים.

במפקדת התיאום והקישור עם הפלשתינים (מתפ"ש) יש המזהירים כי שכם הגיעה למיצוי יכולתה הכלכלית, ויש לנקוט במהלכים נוספים למען האוכלוסייה כמו עידוד הסקטור הפרטי, או פתיחת האפשרות לצאת לחו"ל.

וברקע מרחפת סכנת עסקת שליט. גורמי ביטחון בכירים ביו"ש אומרים בגלוי, שכיוון שרוב המחבלים המיועדים לשחרור במסגרת העסקה המדוברת הם בכירי חמאס, חזרתם עלולה לבנות מחדש את תשתיות הטרור בכל יו"ש.

במונחים ישראלים, הפיקוד על תשתיות הטרור ביו"ש כיום הוא בידי המ"כים, או לכל היותר המ"מים. המטה הכללי של החמאס נמצא בכלא הישראלי. קבלת דרישות החמאס משמעותה החזרתם לשטח של האוגדונרים ואלופי הפיקוד של ארגוני הטרור. אין צורך בהרבה דמיון כדי לשער את התוצאה. חשוב להקשיב לאזהרות הנכונות של ראשי מערכת הביטחון, ובראשם ראש השב"כ, שהחזרת בכירי הרוצחים ומפקדי החמאס לשטחי יו"ש תחזיר את האוטובוסים המתפוצצים והמחבלים המתאבדים לרחובות ישראל.

דעה חריגה השמיע מפקד אוגדת יו"ש היוצא, תא"ל נעם תיבון, שאמר בראיון פרידה מתפקידו בהתייחסו לעסקת שליט, כי "אם ממשלת ישראל תחליט לשחרר לגדה מאות מחבלים בעסקת שליט, צה"ל והשב"כ יידעו לתת את התשובות למצב החדש שייווצר בשטח. המשמעות היא שתהיה לנו יותר עבודה, שנצטרך לעשות יותר פעולות ממוקדות, אבל אם זה מה שיוחלט, יש לנו פתרונות".

זוהי דוגמא מצוינת לאמירה פשטנית, המנצלת את העובדה שהכתב לא לחץ בשאלותיו יותר על תיבון שיפרט את הדברים. אין ספק שצה"ל והשב"כ יידעו לתת את התשובות למצב החדש שייווצר בשטח, אבל כמה זמן זה ייקח? כמה ישראלים יירצחו עד שצה"ל יצליח לממש את הפתרונות שיש לו למצב החדש? נניח שרק עשרה אחוזים מתוך 450 המחבלים הבכירים חוזרים לעסוק בטרור, עם כל הידע והניסיון שיש להם. 40 מחבלים שמיד עם שחרורם יורדים למחתרת, בדרכם לבנות מחדש את תשתיות הטרור שרוסקו בהצלחה כה רבה מאז מבצע 'חומת מגן', בין השאר גם בזכותו של תא"ל תיבון. כמה זמן ייקח לצה"ל לבנות את היכולת המודיעינית לעצור מחדש את המחבלים הללו?

וכאן, כפי שתא"ל תיבון מבין היטב, אין שום סיכוי לשיתוף הפעולה הקיים כיום עם הרשות הפלשתינית. במעמדו המוחלש בעקבות עסקת שליט, לאחר שייתפש כמי שנכשל היכן שהחמאס הצליח - בהשגת שחרור מאסיבי של מחבלים מהכלא הישראלי, אבו-מאזן לא יעשה שום צעד שמשמעותו סיוע ולו עקיף להחזרת המחבלים הללו לכלא הישראלי.