בשבע 363: נורמות של מוסר כפול ואכיפה בררנית

חגית רוטנברג , כ"ז בתשרי תש"ע

בס"ד

 

 

אורית סטרוק/ יו"ר ארגון 'זכויות האדם ביש"ע'

בראשית השבוע הוצאו צווי הרחקה נגד שלושה מתושבי יצהר שבשומרון. העילה הרשמית, כפי שנוסחה בידי צה"ל, היא התנהגותם האלימה של השלושה והסכנה לכאורה הנשקפת מהם לציבור. אולם נוהל הגירוש הדרקוני המתרחש מדי שנה עם פתיחתה של עונת המסיק ביו"ש, מוכר היטב למתיישבים כחלק ממסע הדה-לגיטימציה הקבוע המתנהל נגדם בחריפות יתר בעונה זו. בארגון 'זכויות האדם ביש"ע' עוקבים מקרוב אחר הנושא, ומנהלים מאבק מתמשך לשמירת זכויותיהם הבסיסיות של המגורשים.

 במה מתבטאת האפליה בין יהודים לערבים בתקופת המסיק?

"בדו"ח 'מי יגן על הזית שלי' חשפנו תופעה רחבת-היקף של התנכלויות שיטתיות מצד ערבים ופעילי שמאל לחקלאים היהודים ביהודה ושומרון. קצה הקרחון של תופעה זו  נחשף לפני כשנה ב'דו"ח חטיבת יהודה' שהודלף לתקשורת. 'צוות אכיפת החוק באיו"ש' אינו עושה דבר למיגור התופעה. מנגד, מושקעים משאבים עצומים בהגנה על החקלאים הערבים, וזאת תוך פגיעה חמורה בזכויות אזרח (בהוצאת צווי ההגבלה) ובביטחון (באישור פעולות חקלאיות סמוך ליישובים). מדובר ללא ספק בנורמות של מוסר כפול ושל אכיפת חוק בררנית".

  מדוע השימוש בצווים אלו אינו כלי לגיטימי בידי המדינה, המבקשת למנוע עימותים?

"בקיץ האחרון היינו עדים לגל אלימות מדאיג ברחבי הארץ. למרות זאת, לא שמענו שמערכת אכיפת החוק ביצעה, או אפילו העזה להציע, צעדים מנהליים כנגד אזרחי ישראל. אדרבה: כמעט מדי שבוע משתחרר מהכלא עבריין ש"לא גובשו ראיות" נגדו. גם כלפי ערביי יו"ש לא נחתמים צווים מינהליים, אלא כשמדובר במחבלים ממש. אפשר לדמיין מה היה מצב הביטחון ביו"ש אילו כל ערבי החשוד ביידוי אבנים, למשל, היה נכלא בצו מינהלי לחצי שנה".

מה המשמעות בפועל של צו הרחקה? באלו זכויות אדם בסיסיות של הוא פוגע?

"כדאי לפתוח בדבריו של נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אהרן ברק, שכתב ש"הוצאתו של אדם ממקום מגוריו והעברתו הכפויה למקום אחר פוגעת קשה בכבודו, בחירותו ובקניינו. ביתו של אדם אינו רק קורת גג לראשו, אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי של אדם, של חייו הפרטיים  ויחסיו החברתיים. מספר זכויות אדם בסיסיות נפגעות בשל עקירתו הלא-רצונית של אדם מביתו והעברתו למקום אחר". מובן, שברק התכוון לגירוש מחבלים מבתיהם, ולא לגירושם של מתיישבי השומרון.

"אפשר להציע לקוראים לדמיין באלו קשיים היו נתקלים אם היו מורחקים לחצי שנה מהבית, מהילדים, מהפרנסה או מהלימודים, וכל זאת כשנשללת מהם גם הזכות הבסיסית להליך משפטי הוגן. זה גם המקום לקרוא לציבור לסייע לאותן משפחות, הן בהיבט החברתי וההומניטארי הפשוט, והן כביטוי לשאט-הנפש מהצעד הדורסני שננקט נגדן".

·האם נעשית פעילות פרלמנטרית על מנת להפסיק את השימוש בצווים אלו?

"ביום שני השבוע, מיד לאחר חלוקת הצווים, פנינו לחברי הכנסת וביקשנו שיפעלו בנושא. יצויין, שהצווים נוגדים את החלטת מליאת הכנסת, שהתקבלה על דעת כל סיעות הבית (מלבד מר"צ והערבים), ולפיה "לא ייעשה שימוש בצווי הגבלה, מעצרים מינהליים ואמצעים אחרים שבהם מתקיימת ענישה ללא משפט, אלא במקרים חריגים בהם יש חשש מובהק לפגיעה בביטחון המדינה". כך שמעבר לזלזול בזכויות האדם של המתיישבים, מרשים לעצמם יוזמי הצווים לזלזל גם בכנסת.

"בהמשך ההחלטה נכתב: "הכנסת תעקוב ותפקח על רשויות הביטחון והחוק, שישמרו על המדיניות הזאת, כיאה למדינה דמוקרטית המכבדת את עקרונות הצדק הטבעי" – ניתן לצפות שהכנסת תמלא את תפקידה כמבקרת של הגורמים השלטוניים".

· מה דעתך על הצעתו של ח"כ אלדד לחייב את המדינה להקצות פתרון דיור חלופי למורחקים? האם מדובר בפתרון ראוי או במתן לגיטימציה להרחקה?

"מובן שהקצאת פתרון דיור חילופי לא תיתן לגיטימציה לצעד הדרקוני הזה, אלא רק תמזער במידת-מה את הסבל הנגרם למגורשים. אבל עצם העובדה שיוזמי הצו וחותמיו לא העלו על דעתם לדאוג לפחות למינימום האנושי הזה – מצביעה על מצב של דה-הומניזציה וזלזול במתיישבים כבני אדם".

·  כיצד יש להתמודד עם המתקפה הממסדית-תקשורתית השנתית על ציבור המתיישבים בעונת המסיק?

"'פסטיבל נובמבר להכפשת המתנחלים' הוא כבר מסורת רבת-שנים, המחברת מדי שנה את מסיק הזיתים, רצח רבין, ועוד אירועים מזדמנים או יזומים ע"י גורמי השמאל במערכות האכיפה והתקשורת. מסורת כזו קשה לשבור, אבל לכל הפחות צריך לאבחן את התופעה באופן פומבי, להוקיע אותה, לקום מ'כסא הנאשמים' ולסרב למלא את תפקיד 'ליצן החצר' של הפסטיבל".

·   מהו להבנתך המניע האמיתי שעומד מאחורי הוצאת הצווים הללו?

"בלי לעסוק בנסתרות, אפשר להידרש למה שנאמר בגלוי. עו"ד שי ניצן הסביר בדיון בכנסת, שההצדקה לגירוש היא ש"מדובר באזור רגיש", שעצם הנוכחות בו היא "פריבילגיה" ו"מי שרוצה להיות שם צריך לדעת כיצד להתנהג". זוהי תפישת העולם העומדת מאחורי הצעד הדרקוני הזה, שכאמור לא ננקט כנגד גורמים אלימים בשום מקום אחר, וזוהי גם תפישת העולם שהם נועדו להנחיל. ואנחנו אומרים: יהודה ושומרון זה הבית שלנו, זו אמנם פריבילגיה עצומה להיות פה אחרי אלפיים שנות גלות, אבל אנחנו כאן כבעלי-בית ולא כדיירי משנה או כ'נתינים' של שי ניצן וצוותו".