בשבע 365: שאלת השבוע

האם ההתפרעויות המאורגנות של ערביי ישראל בהר הבית מטופלות כראוי על ידי רשויות אכיפת החוק?



אנשים שהמערכת בחרה , י"א בחשון תש"ע

 

להגביר את הנוכחות היהודית / יהודה גליק / המטה המשותף של ארגוני הר הבית והמקדש

השבוע מציינים בישראל את יום הזיכרון לרצח יצחק רבין. דקות לפני הירצחו אמר רבין: "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה ולבודד אותה".

המצב שהיה בהר הבית בחג הסוכות, ובו לגורמים מוסלמים שמהם יצאה האלימות אושרה הכניסה להר הבית ואילו לתיירים וליהודים שחגגו את החג אסרה המשטרה כניסה להר הבית – מצב זה היה בבחינת מתן פרס לאלימות.

הערבים למדו מהר מאוד את הלקח, ושוב חזרו השבוע על אותו תרגיל: יום ראשון בשעה 7:30 בבוקר, כמה צעירים משליכים אבנים בכניסה להר הבית, והמשטרה סוגרת את הכניסה להר לכל היום. הפלא הגדול הוא שהרי המשטרה הודיעה ערב קודם שיש כוננות מחשש למהומות בהר. מדוע אם כן לא התעוררו השוטרים בשעה 5:00 בבוקר למנוע את ההתקהלות בעוד מועד?

בראיונות שנתן מפקד המחוז פרנקו בחוה"מ סוכות, אמר: "ההצלחה שלנו נכון לעכשיו היא מלאה - הר הבית שקט". והשאלה זועקת מאליה: האם הרחקת הקורבן ויצירת שקט היא המדיניות המוצהרת של משטרת ישראל?

נראה שהתשובה הרבה יותר מורכבת. המשטרה מעוניינת בשקט. מבחינת המשטרה קומץ היהודים ה"הזויים" שרוצים לעלות להר הבית מהווים מטרד. הדבר הכי פשוט לעשות הוא לסגור את ההר, וחסל סדר עימותים.

אבל אשמים אנחנו! נוכחות יהודית של אלפי יהודים בהר מדי יום ביומו תגרום לכך שגם המוסלמים וגם המשטרה יתרגלו לכך שהיהודים הם חלק מהנוף הטבעי של הר הבית.

האם הדבר אפשרי? האם זה לא יגרום להסלמת המצב? השכן מדרום יוכיח. עד לפני כעשר שנים הביקור בעיר דוד היה לעתים קרובות חוויה בלתי נעימה. המגיעים לשם נתפשו בציבור כאוסף פרובוקטורים. פעילות מדהימה של עמותת 'אלע"ד', בעידוד כלל הציבור להגיע למקום, הרגילה את כלל הציבור כי עיר דוד היא בקונצנזוס. גם הערבים התרגלו לכך. כעת הגיע תורו של הר הבית.

הר הבית? בידינו!!

 

לעצור את החתרנות הערבית / אריה עמית/ ניצב בדימוס, לשעבר מפקד מחוז ירושלים

השאלה לא מדויקת, כי הטיפול בהפרות הסדר עצמן מטופלות מצוין על ידי מחוז ירושלים, שהוא מחוז מקצועי בטיפול בהפרות סדר בכלל ובהר הבית בפרט. בכל הקשור להר הבית עבר המחוז שני אירועים קשים מאוד לפני שנים, ואירועים אלו גררו שינויים חשובים במחוז עצמו. בתקופה שלי, למשל, לאחר פתיחת היציאה ממנהרת הכותל, עשינו סדר בצורה מקצועית ומהירה.

השאלה צריכה להתמקד בכל הקשור לערביי ישראל ולפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ולמעשים שלהם. ובנקודה הזו יש תקלה אסטרטגית קשה ומסוכנת בהתייחסות של מדינת ישראל לבעיה הזו.

במשך שנים אנו מתעלמים מהבעיות הגדולות והמרכזיות ומנסים לטאטא אותן מתחת לשטיח, ומקווים שאו שהכלב ימות או שהפריץ ימות. הם לא מתים, והבעיות גדלות. בנושא שלנו הבעיות הן ערביי ישראל והתנועה האסלאמית. כמעט 20 שנה עומד בראש התנועה הזו ראאד סאלח, ואני יכול להגדיר אותו כאיש מסוכן מאוד למדינת ישראל. הוא גורם לנו נזקים ומסכן את הדמוקרטיה הישראלית. יש לו אג'נדה ברורה מאוד בנושא הר הבית והוא עושה מאמצים להדליק מדורות בנושא. אין לי הסבר מדוע כמדינה ריבונית אנו נותנים לו לעשות מה שהוא רוצה. אחד התוצרים של הבעיה הזו הוא ההתפרעויות, וכאמור המשטרה מטפלת בנושא במקצועיות וביעילות, אבל אין כאן סיכול של החתרנות.

הגליל הופך להיות בעיה אסטרטגית, ויש חידלון מוחלט של שלטון ישראל בנושא הזה. באזור הגליל יש בנייה אדירה של ערבים, עידוד לאי תשלום מסים, לחינוך לטרור ולחינוך לאזרחים שאינם רואים עצמם אזרחי ישראל. הפלג הצפוני לא נח לרגע מניסיון להקצין דעות ומעשים, ולראות במדינת ישראל מעין אויב, אף על פי שהם אמורים להיות אזרחי ישראל. אנחנו מוכרחים לעשות משהו בנידון, כי זו הבעיה והסכנה האמיתית.

אני לא מפחית מהסכנה של אירוע קטן בהר הבית, שיכול להתפתח להשפעה בין-לאומית. לשמחתי, בכל 10 האירועים האחרונים שהיו בהר הבית – משטרת ירושלים בלמה זאת, אבל בהחלט יכול להיות שמשטרת ירושלים תיכשל ואירוע בהר הבית יהפוך לחומר נפץ דליק ביותר שיגרום למהומה ברמת בין-לאומית.

 

 

 הסתה בלתי נסבלת / ד"ר דן שיפטן / ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה

בזמן האחרון מתארגנות בהר הבית כל מיני פרובוקציות שמטרתן להלהיט את הרוחות, ובמרכזן פעולותיה של התנועה האסלאמית הפלג הצפוני. מדובר בהסתה על פי כל קנה מידה אפשרי מבחינת המהות. המשפטנים צריכים לבחון מהם הכלים המשפטיים המתאימים ביותר להתמודד עימה, אך ברור שמדובר כאן במקרה מובהק של הסתה, ואסור לישראל להשלים עם זה בכל דרך שהיא.

על מקרים חמורים הרבה פחות, כמו ציורי החזיר שציירה בחורה שהורשעה בנושא, הופעלו בצדק קריטריונים מחמירים, וזאת כיוון שמהומות על רקע דתי עלולות להתפשט ולזרום לנזק אדיר לציבור, ולהגיע עד לכלל שפיכות דמים.

הערבים אזרחי ישראל מזדהים לעתים קרובות מדי באמצעות מנהיגיהם הנבחרים עם גורמים רדיקליים בעולם הערבי, הקוראים למלחמה נגד ישראל. הפעם לא מדובר בהזדהות אלא ביוזמה שמקורה בקרב אזרחים ערבים של המדינה. גם על פי הסטנדרטים המקובלים באירופה מדובר כאן בהסתה בלתי נסבלת. במסגרת החוק והכלים המשפטיים הקיימים אפשר להתמודד עם זה הרבה יותר  בהצלחה מאשר התמודדנו עד כה.

אמנם יש קבוצות זניחות בקרב היהודים שגם הן מעוניינות בפרובוקציות, אבל אסור לבלבל בין המשקל הזניח של הקבוצות הללו בציבור היהודי לבין משקלה הבולט של התנועה האסלאמית בקרב הערבים, וההזדהות של המנהיגות הפוליטית הערבית בקרב אזרחי ישראל עם התוצרים של ההסתה בקרב התנועה האסלאמית. כך שאין מקום להשוואה.