בשבע 365: מיקרוסקופ

ע.גרסיאל,ח.לוז, י.מידד , י"א בחשון תש"ע

 

לא בדרכי נועם / עדי גרסיאל

הקרב על היוזמה לפיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה מתלהט בימים האחרונים, אולם מאחורי הקלעים נמשך מאבק לא פחות חשוב, על זהותו של היועץ. בין המועמדים השונים מושך אש במיוחד השופט המחוזי נועם סולברג. סולברג הוא מתנחל חובש כיפה, ר"ל. ככזה, הוא מסומן בידי גורמים שונים בתור "השופט מעורר המחלוקת", כפי שקבע בנחרצות 'הארץ'.

 אבל דווקא 'מעריב', עיתון שנחשב ככזה שפנה ימינה לאחרונה, היה זה שהביא את ניסיונות הדה-לגיטימציה לסולברג לרמה חדשה. התבוננו בתמונה המצורפת מתוך כתבה בעיתון שעסקה בנושא. לכל אחד משמות המועמדים לתפקיד היועץ הוצמד תוארו - שופט, פרופ', או עו"ד - חוץ מאשר לשופט בית המשפט המחוזי נועם סולברג. מקום מגוריו של איש מהמועמדים לא הוזכר, חוץ מסולברג, "שמתגורר בהתנחלות". במעריב לא שכחו גם לקבוע שסולברג היה "מועמד לבית המשפט העליון מטעם הפלג (כך במקור) הימני-דתי", אבל כן שכחו פרט שהוא רלוונטי הרבה יותר: לפני שהתמנה לשופט, סולברג שימש כעוזרם של שלושה יועצים משפטיים לממשלה: יוסף חריש, מיכאל בן יאיר ואליקים רובינשטיין. היינו יכולים גם לציין כי תמונתו (שנלקחה מאתר בתי המשפט ברזולוציה נמוכה במיוחד, משום מה) נראית מטושטשת יחסית לכל שאר המועמדים. אבל אנחנו, אולי בניגוד למעריב, לא רוצים להיות קטנוניים.

 

חלטורה אידיאולוגית / ישראל מידד

עובדי 'קול ישראל' מנחים לעתים אירועים של גופים שונים. בסלנג של הברנז'ה זאת 'חלטורה'. הרי יש להם קול יפה וחיתוך דיבור יאה ואין להם פחד קהל. זה בסדר גמור, אלא אם יש ולו מראית-עין של ניגוד עניינים.

לפני חודשים אחדים הנחה אריה גולן, מגיש תכנית החדשות המרכזית 'יומן הבוקר', דיון שנערך כפעילות של עמותת השמאל 'עיר עמים' - ארגון פוליטי מובהק הזקוק לסיקור נדיב של התקשורת.  אדם זהיר יותר היה חושב פעמיים ודוחה את ההזמנה מחשש לזיהוי אידיאולוגי, ואין זה משנה אם גולן היה משוכנע שהמשתתפים בדיון שיקפו את מגוון הדעות בציבור. אני גם מנחש שלא כסף היה השיקול העיקרי כאן, אבל לכך יש היבט נוסף, כי אם גולן תרם את זמנו וכישוריו המקצועיים בהתנדבות, עמותת השמאל נהנתה פעמיים: גם זכתה לנוכחות מכובדת של איש תקשורת מוערך, וגם נהנתה משירותיו ללא הוצאות.

היתה כאן מעידה, שהרי גולן יודע שבאחד הימים יעלה על שולחנו, כשדרן ומראיין, נושא הקשור לארגון. תקנון האתיקה של מועצת העיתונות קובע ש"לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב בו קיים חשש לניגוד עניינים בין חובותיהם כעיתון וכעיתונאי לבין כל אינטרס אחר".

 ובעניינו של גולן, לאחר המקרה של ענידת המדבקה של 'גוש שלום' לפני שנים אחדות, היה השדרן צריך לדעת שהוא מכניס את עצמו למצב בעייתי. גם סעיף 17 קובע שלא יעסוק עיתונאי בכל עיסוק "המעוררים חשש או מראית עין לניגוד אינטרסים או להטעיית הציבור". לשון ההדרכה די ברור. האם דחף בלתי-ניתן-לכיבוש בלבל את אריה גולן?

 

פרשנות מגמתית  / חני לוז

שי ניצן, המשנה ליועהמ"ש מני מזוז, החליט שלא לפתוח בחקירה נגד מחזיקי שלט בו נכתב "לסרס מתנחלים" עם עיטור של מספריים נוטפי דם. השלט הונף בהפגנה של שמאלנים קיצונים המכונים 'אנרכיסטים', כשבועיים לפני 'עופרת יצוקה'.

ניצן כתב בתשובתו לפורום המשפטי כי "לאחר בחינת הדברים הגעתי למסקנה כי אין מקום לפתוח בחקירה פלילית, שכן מתעורר ספק משמעותי אם מתקיימת 'אפשרות ממשית' שהפרסום יביא לעשיית מעשה אלימות כלפי המתנחלים".

השבוע, בדיוק בימי היארצייט של רבין, פורסמה החלטת היועהמ"ש להעמיד לדין את שמוליק בן ישי, שאמר בסערת נפשו דברים קשים נגד החיילים והשוטרים שהרסו את ביתם של נועם ואלישבע פדרמן באישון לילה לפני שנה.

בן ישי אמר דברים חמורים וקשים על חיילי צה"ל, שלא היה מקום לאומרם, והוא כבר התנצל וסייג את קללותיו אל מי שביצעו את הוונדליזם. אך השאלה היא מדוע הפרקליטות חושבת שיש "אפשרות ממשית" שהפרסום של דברי בן ישי יביא לידי מימוש אלימות? האם יש לבן-ישי אפשרות ממשית לגרום למחיית שמם, או לגרום להינגפות חיילים או לשבייתם, חלילה?

בגל"צ תיארו השבוע כך את רצף האירועים באותו לילה: "הדברים נאמרו על רקע סדרת מעשי אלימות שבוצעה בעת פינוי האתר הבלתי-חוקי: התושבים הרסו חלקים גדולים מגדר האבטחה של ההתנחלות, התעמתו והשליכו אבנים לעבר חיילים שהוצבו באזור, ואף חיללו בית קברות פלסטיני בחברון. בין היתר פונו מהמקום משפחותיהם של פעיל הימין נועם פדרמן ושל הזמר סיני תור".

העיוות שבתיאור רצף האירועים דומה למה שאירע בשידור החדשות ביום שלישי האחרון: גיא ורון דיווח שיהודים משבות רחל ועדי-עד הותקפו על ידי ערבים והגיבו חזרה באבנים, אך למרות התיאור של ורון, בחדרי העריכה הגיעו לנוסחה מעורבלת ודיווחו במהדורות החדשות על  "זריקות אבנים הדדיות".

 

 

 חדשות בחדשות / עדי גרסיאל

למרות המצוקה התקציבית, מדו"ח הממונה על השכר לשנת 2008 עולה כי ברשות השידור יש מי שמרוויחים יפה: מגיש 'מבט' ינון מגל מקבל 55 אלף ש"ח לחודש, ואילו הפרשן לענייני ערבים, עודד גרנות, קיבל 47.5 אלף ש"ח

 

גדי בלום מונה לעורך המוסף "7 ימים". בלום כיהן בשלוש השנים האחרונות כמשנה לעורך "7 ימים" ושימש ממלא מקום העורך בחודשים האחרונים (אתר 'וואלה').

 

שופט הכדורסל סמי בכר דורש מ'הארץ' לפרסם התנצלות בעמוד הראשון. זאת בעקבות ידיעה שבה נטען כי היה מעורב בפרשת 'הבנק האפור' של מוני פאנן. בכר מאיים בתביעה של מיליון שקלים אם ההתנצלות לא תפורסם.

 

 

ביקורת הנקרא

"מנכ"ל מאוחדת מגיב לדו"ח השכר: '77 אלף שקל הם שכר מוגזם?'"

צודק. כולנו זוכרים כמה עולה לילה בסוויטה טובה במלון בפאריס

(דה-מרקר)

 

"כשישראל שולחת לוויין משוכלל לחלל, הערבים יוצאים עם זן חדש של חומוס"

המזרחן ד"ר דן שיפטן לא מפחד להיות לא תקין פוליטית (מעריב)

 

"מכבי תל אביב היא בעיקר מקבץ של עובדים זרים באים והולכים. שכרם גבוה. עבודתם אינה מפרכת"

עמוס כרמל מוציא את מעט האוויר שנשאר מהכדור של 'הקבוצה של המדינה' (ידיעות אחרונות)

 

"השנה, לראשונה מאז שנת הרצח, לא הוזמנתי לאף אירוע... אין לרצח רבין רייטינג"

יכול להיות שפרופ' זאב צחור, ראש מכללת ספיר, מבלבל בין יצחק רבין לרחבעם זאבי? (ידיעות אחרונות)