בשבע 365: "ריכוז הסמכויות יוצר ניגוד עניינים"

עפרה לקס , י"א בחשון תש"ע

בעוד שלושה חודשים יסיים היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, את תפקידו, וכעת מסתמן כי תפקידיו יחולקו בין שני מחליפים. לפי הרפורמה שמנסה לקדם שר המשפטים, יעקב נאמן, יינטלו מהיועץ המשפטי לממשלה סמכויות התביעה הפלילית, חקירות נגד שרים ואישי ציבור ויינתנו לאדם אחר, שיהפוך לתובע הכללי של מדינת ישראל. המהלך הזה, הטומן בחובו צעדים נוספים, מעורר פולמוס בקרב חוגים משפטיים, וזעם בקרב חלק מן היועצים המשפטיים לשעבר, שמתריעים כי השינוי הוא "הימור מסוכן". לקראת ההחלטה ההולכת וקרבה בנושא, שוחחנו עם מי שביקש להוביל את השינוי בתפקידי היועץ המשפטי לממשלה ורפורמות נוספות במערכת, עוד בקדנציה הקודמת של הכנסת, שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן.

מדוע בעצם לשנות את תפקיד היועץ?

"קיימת שורה של בעיות. האחת - היועץ המשפטי אחראי על חקירות שרים בממשלה. חלק גדול מן החקירות נסגר בסוף, אבל לפני כן הן תלויות ועומדות במשך שנים. בכל התקופה הזאת היועץ יושב בישיבות ממשלה, וזה לא טבעי ולא בריא שהוא יושב עם הנחקרים על ידו. דבר שני, קיימת עבירה מעורפלת שנקראת 'הפרת אמונים'. השרים נמצאים תחת איום מתמיד שהיועץ המשפטי יפתח בחקירה נגדם, ולו בסעיף הזה, וכך הוא נהפך כמעט למפקד הממשלה. בנוסף, קיים ויכוח כיצד משפיעה הישיבה המשותפת של היועץ והשרים על שיקול דעתו בפתיחת חקירות. הדעות הן לכאן ולכאן אבל מוסכם שמדובר בניגוד עניינים".

סעיף נוסף ברפורמה עוסק בכך שהממשלה לא תהיה חייבת לציית ליועץ המשפטי.

"נכון. מדינת ישראל החליטה, ואין כזה דבר באף מדינה בעולם, שדבריו של היועץ המשפטי מחייבים אותה. קורה שהיועץ טועה. זה קרה למשל בפרשת קו 300. במקרה כזה, הממשלה צריכה לקבל ממנו רשות לשכור עורך דין פרטי, למרות שלרשות המדינה עומדת סוללה של עורכי דין, ולעתור נגדו לבית המשפט. אני מניח שגם אחרי הרפורמה הממשלה תישמע ליועץ מרצונה, אבל לא נכון להכריח אותה".

האם לפיצול סמכויותיו של היועהמ"ש לממשלה עשויות להיות השלכות גם על היום-יום של האזרחים במדינה?

"בוודאי. המצב הנוכחי מהווה פגיעה בזכויות אדם. היועץ יכול להחליט לפתוח בחקירה נגד עובד מדינה. אחר כך הוא מוריד את כובע התובע, ובכובע היועץ המשפטי מורה למשרד בו עובד האיש שלא לקדם אותו. זה קרה, למשל, ברשות המיסים. איפה נשמע שהתובע מעניש? בנוסף, קיימות בעיות קשות באכיפת החוק. המדינה זקוקה לתובע כללי שיהיה אחראי רק על האכיפה בתחום הפלילי. זה נושא מספיק חשוב".

לפני עשור מונתה ועדה ציבורית שדנה בנושא ומצאה שאין לפצל את תפקידי היועץ. מה השתנה מאז?

"גם חברי הוועדה חושבים היום אחרת. משה ניסים אומר היום שצריך להפריד את התפקידים, ורות גביזון אומרת שדרושים שינויים. בראשות הוועדה, יש לזכור, עמד מאיר שמגר, שהיה בעבר יועץ משפטי בעצמו, ועמדתו ידועה. ועדה ציבורית היא כלי בידי הממשלה ומהניסיון שלי כשר משפטים זה לא פועל טוב. אפשר לקרוא את הנימוקים של הוועדה, לבחון אותם, אבל ההחלטה נתונה בידי הממשלה".

הנשיא לשעבר אהרון ברק הציע למנות יועץ משפטי חדש ל-4 שנים במקום ל-6 ובינתיים למנות ועדה ציבורית חדשה.

"מדוע הממשלה זקוקה לוועדה ציבורית? נאמרו כבר כל הדברים מכל הצדדים. זאת ועוד, בית המשפט העליון החליט על דברים הרבה יותר דרסטיים בלי להתייעץ עם אף ועדה ציבורית בטרם ניתן פסק הדין. ועדה ציבורית היא דרך לקחת לממשלה הנבחרת את סמכויותיה ולהעביר אותן לקבוצת חכמים. זה מערער את השלטון הדמוקרטי".

מה אתה חושב על המכתב ששלחו שופטי העליון לשעבר בנושא?

"חבל שהוא נכתב, עוד יותר חבל שהוא פורסם. אני לא חושב שהוא מוסיף כבוד לבית המשפט העליון. מי שמנהל את המדינה היא הממשלה והיא יכולה לפנות לאישים שונים כדי לשמוע את דעתם. רוב האישים העוסקים בתחום בעד הפרדה, כי במצב הקיים יש פגיעה בשיטה הדמוקרטית: יש כאן ריכוז סמכויות בידי פקיד שלא נבחר ואינו כפוף לגופים דמוקרטיים אחרים".

לסיום, בעניין אחר. בישיבה האחרונה של הוועדה למינוי שופטים נפסק הנוהג לפיו יכהנו בבית המשפט העליון רק שופטים שכיהנו בו במינוי זמני. אתה מברך על כך?

"בוודאי. זה דבר חשוב ביותר. הנה משהו ששופטי העליון החליטו עליו בלי ועדה ציבורית, וגרם נזקים אדירים לבתי המשפט המחוזיים. שופטים היו מתמנים במינוי זמני לעליון, נוצר עומס על בתי המשפט הללו והשופטים התנתקו מהעבודה. אחר כך הם היו מוחזרים למחוזי, והופכים מתוסכלים. הנוהג נתן כמובן שליטה לבית המשפט העליון בכל הקשור למי ימונה לשפוט בו. ניל הנדל למשל, שמונה כעת, נדחה בשעתו על ידי ברק. בנוסף, יש כאן אפלייה לא מוצדקת. כל מי שהגיע מחוץ למערכת ולא היה שופט, לא נדרש לכהן באופן זמני. כאלה היו בייניש, ברק ושמגר, שלושת הנשיאים האחרונים של העליון. אני דווקא מאמין בדוגמה אישית".