חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שאלת השבוע - דעות

"קווי מהדרין" - דרך התורה האמיתית, או חומרה מוגזמת על חשבון הזולת?
05/11/09, 10:36
אנשים שהמערכת בחרה

 

 

מידת חסידות שאין לכופה על הכלל / הרב יעקב אריאל- רבה של רמת גן

בעיית התערובות של אנשים ונשים באוטובוסים היא שולית יחסית. אין בהלכה איסור לגברים ונשים להימצא במקום אחד כל עוד אין ביניהם פעילות חברתית משותפת, וכל עוד התנהגותם ולבושם עונים על כללי הצניעות.

הבעיה החריפה יותר, ועליה יש להיאבק יותר (בדרכי נועם ובהסברה נאותה), היא לבושן הפרובוקטיבי של נשים במקומות ציבוריים, בבנקים, במשרדי הממשלה ובאוטובוסים, בפרט כשהמקומות דחוסים. על הנשים להבין שהן פוגעות בכבודן בכך, ועליהן להתייחס לכך כאל סוג של הטרדה. הייתי מצפה מנשים אלו לפחות לקצת התחשבות ברגשי הזולת, ומארגוני הנשים פעילות רבה יותר לביעור הנגע.

נושא זה הוא בעיה מוסרית והלכתית ממדרגה ראשונה, ולא מידת חסידות כתערובת של אנשים ונשים צנועות באוטובוסים. ייתכן שהדרישה לקווי מהדרין היא ריאקציה נגד התופעה ההפוכה של העדר רגישות מינימלית בנושא הלבוש וההתנהגות.

כיוון שנושא התערובת הוא מידת חסידות, הוא לא מחייב את כולם, אלא רק את אותם יחידים המעוניינים בכך, ואין לכופו על כלל הציבור. לדוגמה, משפחה נוסעת ביחד – האב האם והילדים. ההפרדה ביניהם גורמת לבעיות קשות. הבעל לא יכול לעזור לאשתו,  הילדים מתרוצצים בין אביהם לאמם ומפריעים ליתר הנוסעים ומסתכנים בכך. או דוגמה אחרת – הדרישה מאישה הנושאת תינוק או משא אחר לעלות פעמיים לאוטובוס, תחילה לשלם לנהג ואחר כך לרדת ולעלות בדלת האחורית כשמשאה על כתפה. זו אינה מידת חסידות, וגבר שאינו מסייע לאישה כזו הוא חסיד שוטה, כמובא בסוטה כ"א ע"ב.

מידת החסידות רצויה, ואולם צריכה לימוד ושיקול דעת. לא כל אחד חסיד.

 

עניין צרכני גרידא /הרבנית ד"ר לאה ויזל

מרצה ליהדות ומשפטים, מכללת 'אורות ישראל' ו'שערי משפט'

'קווי מהדרין' אינם חומרה מוגזמת על חשבון הזולת ואף לא ביטוי ל"דרך התורה האמיתית".

שורת הדין ודאי אינה מחייבת נסיעה בקווי אוטובוס נפרדים. יתרה מזאת – אישית,  לו ניצבה בפניי האפשרות לבחור בין נסיעה בקו מופרד לבין נסיעה המאפשרת ישיבה ביחד עם בני משפחתי, לרבות בניי, הייתי בוחרת בנסיעה משותפת.

עם זאת, אני סבורה שיש לכבד רצונם של נוסעים המעוניינים בקו ממין זה. בעיניי מדובר בעניין צרכני גרידא. אם יש ציבור נוסעים העושה שימוש נרחב בתחבורה הציבורית, זכותו לבוא במגע עם חברת ההסעות ולבקש מענה לצרכיו הייחודיים.

הפתרון הראוי הוא שיהיו קווי מהדרין לצד קווים רגילים ו"צדיק באמונתו יחיה". אינני מוצאת כל טעם או הצדקה לנקוט בעמדות פטרנליסטיות שאינן מתחשבות ברצונותיהם של קבוצה חברתית זו או אחרת, כל זמן שאין בכך פגיעה בערכי יסוד של החברה הכללית. בנסיעה בקווי מהדרין אין משום פגיעה כזו. בעניין זה יש לצפות גם מהציבור הכללי להפגין מידה ראויה של סובלנות ופתיחות לאורחות חיים מגוונים, לרבות אורח חיים חרדי. החברה הישראלית היא חברה רב תרבותית המכילה תתי-קבוצות מגוונות, ויש לשאוף להסדרים המכבדים שונות זו.

לחיתום, ברצוני להדגיש כי יש להקפיד שהחומרה הנדונה לא תהפוך לחומרה הכרוכה בפגיעה בזולת. דרך התורה מחייבת שצדיקות ויראת שמים לא יבואו על חשבון ישרות הלב ודרך ארץ.

לימדנו הרב קוק באופן חד משמעי כי "אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם", ויותר מכך – אם תימצא יראת שמיים המנוגדת למוסר בסיסי, יש בכך סימן מובהק שמדובר ביראת שמים מזויפת. חסיד שוטה שבשם הקפדתו על ענייני צניעות והפרדה בין גברים לנשים מתנהג בגסות רוח כלפי אחר, מעיד על עצמו כי יראתו אינה אמיתית ויש להוקיעה.

 

חיזוק להיררכיה הגברית החרדית / זהבה פישר

בפסק הלכה שניתן על ידי הרב משה פיינשטיין, מגדולי הפוסקים בארה"ב בדורות האחרונים, בעניין "הליכה בסבווי ובאסעס בשעת שאי אפשר ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים מצד הדוחק", נאמר (אגרות משה, אבן העזר דף שכ"ו): "ולכן לא שייך לחוש מללכת בסבוויי ובאסעס בשעת הליכה לעבודה שדחוקים ודחופים אנשים ונשים אף שלא יוכל ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים, דנגיעה בלא מתכווין מחמת שא"א לו ליזהר אין זה דרך תאווה וחבה [...] וכן ליכא איסור מהאי טעמא גם לישב אצל אישה כשליכא מקום אחר דג"כ אין זה דרך תאווה וחיבה [...] ואם ייוודע שטבעו רע ויבוא מזה לידי הרהור וכו' אסור לו לילך אז גם לעבודתו אבל ח"ו לאדם להיות כן".

מאז ועד היום לא ניתן שום פסק הלכה שמערער על פסיקתו של הרב פיינשטיין, ומכיוון שישיבה בצורה נפרדת באוטובוס אינה נדרשת בכלל על פי ההלכה אי אפשר להתייחס אל ההתנהלות הזאת אפילו לא כאל חומרה. חומרה קיימת כאשר יש בסיס הלכתי, אבל למנהג הזה אין בכלל בסיס הלכתי.

לדעתי, אפשר למקם את החידוש הזה, בין היתר, בתחום המגדר. מעמד הנשים בחברה החרדית התעצם מאד בעשרות השנים האחרונות, ולמעשה כובד המשקל הכלכלי של פרנסת המשפחה מונח כמעט לחלוטין על כתפיהן. הנשים הן האלמנט המשכיל וכוח העבודה החשוב ביותר. הן תאבות ידע וממוקדות מטרה, חרוצות וערניות מאוד. לאור חשיבות זו של הנשים נוצרת בחברה החרדית בעיה בשימור וקיום ההיררכיה המגדרית שבה הגבר עליון על האישה. לא די בכך שהגבר לומד בישיבה, שכן בחיי היומיום אין עובדה זו מקנה לו עליונות כלשהי. לפיכך פותחו מספר מנגנונים שנועדו "להעלים" את האישה: אין לה שם (בהזמנות לשמחות משפחתיות), אין לה פנים (תמונות של נשים לא מתפרסמות בעיתונות) ואין לה נוכחות (בחלק הקדמי של האוטובוס ובמקומות אחרים). 

וכדי להסביר את שיתוף הפעולה של הנשים בהשפלה הקולקטיבית הזאת יש להרחיב את היריעה מעבר למה שניתן לי.