גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מגלגלין חובה - סיפור לשבת

05/11/09, 10:36
עודד מזרחי

 

לעת זקנתו זימן אליו רבי חזקיה-יצחק את בנו ואמר לו:

"בני, כשאסתלק מהעולם קבור אותי בהר הזיתים. אבל אני מצווך כי כאשר יגיע מסע ההלוויה למרחק של מאה אמות מקברי, צווה על המלווים להניח את גופתי על גבי הקרקע ותגררו אותי בחבלים עד לקבר"

 

רבי חזקיה-יצחק שרעבי היה בנו ותלמידו של המקובל האלוקי הרש"ש, רבי שלום שרעבי, ראש ישיבת המקובלים 'בית-אל'.  

בוקר אחד הורה הרש"ש לבנו שלא יעמוד באותו יום כשליח ציבור. דווקא אז לא היה מי שיעלה כשליח ציבור, והמקובלים הפצירו ברבי חזקיה-יצחק שיהיה חזן. באותה שנייה שכח הבן את בקשת אביו ונעתר להם. כהרגלו בקודש אמר כל מילה במתינות והגה כל הברה לפי כוונות הקבלה. בסיום התפילה נזכר הבן בבקשת אביו שלא קיים בשגגה.  

רבי חזקיה-יצחק חש שעולמו חרב עליו. "איך העזתי לעבור על מצוות כיבוד אב?! איך לא שמעתי בקולו של אבי ומורי?!"

צער רב מילא את נפשו על עוונו, והוא התוודה על כך מדי יום. קרוביו ניסו להרגיעו: "הרי הינך אדם ירא שמיים שמקפיד על קלה כחמורה. יודעים אנו כי אתה משתדל מעל ומעבר במצוות כיבוד אביך הקדוש, וברור כי עשית זאת בשוגג. ולכן יכופר לך ללא ספק". אך רבי חזקיה-יצחק סירב להתנחם, והמשיך לעשות תשובה על כך כל ימי חייו.

לעת זקנתו זימן אליו את בנו, המקובל הצדיק רבי רפאל-אברהם שרעבי, מחבר הספר 'דברי שלום', ואמר לו:

"בני, כשאסתלק מהעולם קבור אותי בחלקת הקבר המיועדת לי בהר הזיתים. אבל אני מצווך כי כאשר יגיע מסע ההלוויה למרחק של מאה אמות מקברי, צווה על המלווים להניח את גופתי על גבי הקרקע ותגררו אותי בחבלים עד לקבר".

הבן הזדעזע. הוא הביט באביו הקדוש ולא הבין כיצד יהיה מסוגל לנהוג בו כך. הוא ידע היטב שאביו לא חטא מימיו, והוא נושא רק שמץ עוון שעליו הוא מצר כל ימיו. "גרירת גופי תהיה כפרתי", הסביר האב, זהו עונש הבא תחת סקילה לאדם שנכשל באי כיבוד הורים. הוא נעץ את עיניו בבנו וסיים: "אבקש ממך שתמלא את דברי במלואם!"

רבי רפאל-אברהם שתק ולא ידע כיצד יקיימם.

בחורף תקס"ח הלך רבי חזקיה-יצחק לבית עולמו. אבל כבד שרר בישיבת המקובלים. החכמים קוננו על כלי מלא וגדוש בתורה שהלך לעולמו. כל יהודי ירושלים התכוננו להגיע ללוויה כדי לחלוק לצדיק כבוד אחרון.

לפני מסע הלוויה מיהר רבי רפאל-אברהם לספר לחכמי 'בית-אל' על הוראת אביו בדבר גרירת הגופה. כל שומעיו נחרדו: איך ניתן לעשות כך לגאון עולם?! ומאידך - כך מצווה הנפטר הקדוש המונח לפניהם, ואסור לעבור על דבריו!

דייני בית הדין בירושלים, ובהם רבי יום טוב אלגזי ורבי חיים דילהרוזה, ישבו על המדוכה ודנו בשאלה האם עליהם להיענות לצוואתו של בן הרש"ש.

בתום דיון סוער הוחלט פה אחד כי לא ניתן לנהוג ביזיון בגופתו של גדול הדור. "הלא עלינו להתפלש בעפר שבע פעמים ולטבול בחרדת קודש בטרם ניגע בגופתו הקדושה, וכיצד נוכל להעלות בדעתנו לגררה אפילו במקצת?!" והוסיפו: "מדובר בקדוש עליון שכל ימיו ישב בתענית, המית עצמו באוהלה של תורה וקיים את כל מצוותיה. ברור לנו שכיפרו לו משמיים על דבר זה, וכי בקשתו הינה החמרה שהחמיר על עצמו שלא לצורך".

המוני בית ישראל הלכו אחרי מיטת הצדיק בבכי מר. חכמי 'בית-אל' הספידו אותו ברגש עז. בתום ההספדים ניגשו אל המיטה התלמידים שטבלו באותו יום בחיל וברעדה ונשאוה בשבילי בית העלמין בהר הזיתים.

כאשר הגיעו למרחק מאה אמות מהקבר שמעו לפתע קריאות רמות. לרגע התאבנו על מקומם כאילו מישהו מסמר אותם לקרקע. אז הופיעה חבורת ישמעאלים ובידיהם סכינים ואלות מונפים ושאגו "ג'יהאד! ג'יהאד!"

התלמידים לא יכלו לעמוד מול החבורה הרצחנית שעמדה לכלות בהם את זעמה. הם הניחו את מיטתו של רבי חזקיה-יצחק על השביל בין המצבות והחלו לנוס על נפשם.

המרצחים פרצו בצחוק רועם והחלו להתבדח על "היהודים הפחדנים".

אז הבחינו בגופתו של רבי חזקיה-יצחק ואחד מהם הציע:

"בואו נגרור את המת היהודי כדי להשתעשע..."

חבריו נרתמו למלאכת הביזיון. הם גררו את המת עד שהגיעו לחלקת הקבר הכרויה. "הנה קבר פתוח", אמר אחד מהם, "בואו נזרוק אותו בפנים!"

הם השליכו את הגופה פנימה, המשיכו להשתולל מספר רגעים נוספים, וכאשר ראו שאין שום יהודי באופק הסתלקו מהמקום.

המלווים, שעמדו מרחוק עד יעבור זעם, מיהרו לשוב לבית העלמין כשהם בוכים ביתר שאת. הם חיפשו את גופת רבם הגדול, ונדהמו לראותו מונח בתוך קברו.

"זו אצבע אלוקים", אמרו. "משמיים בקשו לקיים את צוואת הצדיק, מפני שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה. לא היינו מסוגלים לעשות זאת, ולכן נשלחו הפורעים הערבים לבצע את מבוקשו".
    

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם odedmiz@actcom.co.il