בשבע 367: הצד השני של התעודה

לרב אילן אלפונטה נמאס לשמוע על בנות ברמה תורנית גבוהה שלא מוצאות אולפנה בשל ציוניהן הנמוכים, ביניהן אפילו בנותיו שלו.

עפרה לקס , כ"ה בחשון תש"ע

ב"ה

האם רמה תורנית גבוהה ורמה לימודית גבוהה פחות, יכולות להתמזג בנערה אחת? האם נערה כזאת תזכה לקבל מענה חינוכי? לדעת הרב אילן אלפונטה, מנהל חטיבת הביניים 'רני' בפתח תקווה, התשובה היא כן ושוב, כן. הרב, שביקש להפוך את התובנה הזאת שלו למעשה, פתח השנה אולפנה לבנות בפתח תקווה, שתפקידה לתת להן מענה לימודי וערכי, כזה שיפתח את כוחות הנפש שלהן ויצמיח אותן למקום גבוה מכל הבחינות. הדרך להקמת החטיבה לא היתה קלה, וגם מתחנת הביניים של הראיון הזה האופק עוד רחוק, אבל הרב אלפונטה, כך נראה, לא מתכוון לוותר. את הכאב והתסכול של בנות עם קשיי למידה הוא מכיר היטב, מהבית. ואת העקשנות הוא כבר הוכיח בחזרתו בתשובה, בדבקות בחינוך בנות אולפנת 'רעות' זה כמה שנים, בהקמת מדרשת שילוב לבנות שירות לאומי ועוד לא דיברנו על הצבא.

 

כל שבת בים

הרב אילן אלפונטה (48) גדל בדימונה, בבית מאוד לא דתי. מה זה לא דתי? הוריו לא רכשו לו תפילין לבר המצווה.

אתה שובר את הסטיגמה בכל מה שקשור למזרחיים וקשר למסורת.

"נכון. אבי עלה לארץ בגיל 17 וגדל בדגניה, כך שלא היתה בבית שום מסורת. כל שבת נסענו לים באשקלון".

הרב אלפונטה החליט להיות דתי בכיתה ז'-ח' בעקבות תהליך פנימי שעבר, אך מעשי הבן לא שינו דבר במנהגי הבית. "כשהייתי מקדש בליל שבת, ההורים היו רואים סרט ערבי".

את שנות התיכון עשה הרב אלפונטה במקיף הממלכתי בעיר, כי ההורים לא הסכימו בשום אופן שילך לבית הספר הדתי. בכיתה ט' הוא כבר היה תלמיד מן המניין בחוג לביולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, ובמקביל החל ללכת לבית הכנסת ולשיעורים. בתום התיכון הפגיש אותו הרב יוסף אלנקווה עם הרב צבי יהודה קוק. אלפונטה הצעיר התפעל מכמות הבחורים שקמים לכבוד הרב נמוך הקומה, ואחר כך שוחח עימו, והרב ניסה לשכנעו להישאר בישיבה. הרב אלפונטה התעקש שעליו לשרת קודם כל בצנחנים, והרב צבי יהודה השיב לו "תלך, תצליח ותחזור". וכך היה.

כבר בחופשת השחרור נחת הרב אלפונטה ב'מרכז הרב', אך לדאבונו נודע לו כי התכנית לבוגרי צבא איננה מיועדת לו. מה עושה צנחן קשוח שמבין שהוא לא יכול ללמוד בישיבה? "ישבתי על המדרגות ובכיתי. חבר שעבר שם, ניחם אותי ואמר לי שלא אדאג כי מול הישיבה יש מכון. אמרתי לו 'רק הרגע השתחררתי, יש לי כושר טוב, אני לא צריך מכון'". החבר צחק והסביר שהוא התכוון ל'מכון מאיר'. וכך החל הרב אלפונטה את דרכו בעולם הישיבות.

כעבור תקופה, היתה משפחת אלפונטה ממקימי היישוב איתמר. בעקבות הוראה של הרב אליהו הגיע הרב אלפונטה לכולל מר"ץ ולמד שם לרבנות. "אחר כך ירדנו כגרעין תורני לאילת, 'עיר הקודש הדרומית'". שם שימש הרב אלפונטה כרב קהילה של 200 משפחות, "בעיקר חילוניות". כעבור תקופה נוספת הגיעה המשפחה למושב נחלים ובהמשך עקרה משפחת אלפונטה לתוככי אולפנת 'רעות' בפתח תקווה, שם משמש הרב כרב האולפנה.

"כשהן הולכות עם עקבים, אנחנו שומעים, כשהן שוטפות, נכנסים מים דרך סדק שיש לנו בתקרה. ב-12 בלילה יכולה להישמע דפיקה בדלת 'הרב, יש לך פטיש? נפלה לי המראה'. זו תמיד היתה התפישה החינוכית שלי - לגור עם מי שאתה מחנך".

משגיחה בת5

ומה על המשפחה? למשפחת אלפונטה 6 בנות, מה שמאפשר לה לגור מתחת לפנימיית בנות. ובכל זאת, המציאות היומיומית אינה קלה. למרות הכותרת 'אולפנה', אוכלוסיית התלמידות ב'רעות' כוללת לעיתים גם מציאות בה לא תמיד שומרים על פה נקי מסיגריות או מקללות, מקפידים על לבוש צנוע או אפילו על שמירת שבת בחדרים. "לבת הקטנה שלי, בת ה-5, קוראים 'המשגיחה'", צוחק הרב "אחת הבנות בכיתה י' סיפרה לי שביתי ניגשה אליה ושאלה 'אבא שלי מרשה לך ללכת עם החצאית הזאת ?' ופירטה לה את כל כללי הצניעות. הבנות שלי מבינות את הגבולות". 


הרב אלפונטה החליט להרים את הרמה התורנית של התלמידות. מלבד עבודה עם הבנות, הכוללת שיעורים, השתתפות משפחתית בסעודות השבת של המקום, כולל שירה ושיחות, וליווי חינוכי תמידי, הוא החליט להביא חיזוק מבחוץ, כזה שיענה על תפישה אידיאולוגית נוספת שבה הוא מחזיק. "הסיסמה שלי היתה לשבור את המשוואה של אחד המפקחים המובילים בחינוך הממ"ד, שאמר ש'יש הלימה בין רמה תורנית לרמה לימודית'. כלומר בגדול, אין מצב שיכולה להיות רמה תורנית גבוהה עם רמת לימודים נמוכה. זה קומם אותי כדימונאי בצורה בלתי רגילה. אני אומר ריבון העולמים, מה קורה במשפחות שלנו? לי יש שתי בנות המאובחנות עם קשיי למידה במתמטיקה ואנגלית. ה'היי-סוסייטי' הזה לא רוצה, ובית הספר היוקרתי הזה לא רוצה, למרות שאבא שלהן רב ואני לא יודע מה. לאן אשלח אותן? לתיכון? לאולפנה שהיא על הפנים מבחינה תורנית? אני אומר למנהל של בית הספר: אני לא רוצה בגרות, אני חותם לך שאני מוותר. ומה הוא עונה? 'אני חושש שהיא לא תמצא את עצמה לימודית ואז היא תידרדר דתית ותדרדר את החברות שלה'. המנהל הרי לא יכול לדבר בגלוי על העניין של ממוצעי הבגרות שייהרסו לו".

הרב אלפונטה עשה אחד ועוד אחד, וחיבר בין הצורך שהוא מכיר מבית לרמה תורנית גבוהה ויכולת השפעה, וחשב שבנות כאלה תוכלנה להביא בשורה תורנית למקום כולו. "האולפנה פה, בהנהלת שושי סלומון, היא סופר מקצועית בלהביא בנות מרמה לימודית נמוכה מאוד לבגרות. חלקן ממשיכות אחר כך גם באקדמיה. חשבתי שנביא לפה כיתה וניצור בפינת החמד הזאת אווירה תורנית משמעותית יותר. האולפנה, מצידה, תסייע לבנות המתקשות".

התכנית נשמעה ברורה, וגם קיבלה את הסכמת הנהלת האולפנה, אבל נדרשו כמה יגיעות ואפילו כישלונות עד שהוקמה 'אולפנת רני'. חטיבת הביניים בגלגולה הנוכחי מתקיימת בתוך 'רעות', אך בקמפוס נפרד לחלוטין.

החטיבה הכי תורנית

בראשית הצליח הרב אלפונטה לגבש 25 בנות ממקומות שונים בשומרון. היו אלה נערות שלא למדו שנה שנתיים, כאלה שהיו להן קשיי למידה אך הגיעו מבתים תורניים. "הן הגיעו לכאן לכיתה ט', היו בפנימייה, ואני הייתי המחנך. בעקבות המהלך אמרו לי באולפנה שלא מרגישים אותי במקומות אחרים בבית הספר, הוציאו אותי מהחינוך והכיתה קרסה. הבנות הידרדרו, ונטמעו בנוף".

הגלגול השני של הרעיון החל לפני שלוש שנים, כשהתקבל אישור להקים במקום חטיבת ביניים. הרב אלפונטה היה אחראי על גיוס הבנות והיה רב המקום. כאחראי על הבאת הבנות, הסתובב הרב אלפונטה בכל רחבי הארץ, מהר חברון ובאר שבע ועד נצרת עלית. אבל הבנות לא החזיקו מעמד. המשבר הגדול היה אשתקד, כשאת החטיבה נטשו 15 בנות שגויסו במאמץ, אחרי היכרות קצרה בלבד עם הפנימייה ועם הרמה הרוחנית של בנות המקום. הן העדיפו להמשיך עם הקושי בלימודים ולהיבלע בתוך כיתה גדולה ורק לא להיות בפנימייה הזאת.

בישיבת ההנהלה הכריז הרב אלפונטה שזה 'הכל או לא כלום', שיש לגייס בנות אחרות לגמרי, "לפנות לאוכלוסייה הכי טובה מבחינה תורנית ולתת לה את המענה הלימודי. אחרי שניצור גרעין תורני חזק, נוכל לספח אליו עוד בנות שיתחזקו". ההנהלה החליטה לתת לרב אלפונטה לזרום עם חזונו ולנהל את החטיבה החדשה. עוד הוחלט לפנות לבנות האזור כדי שבנות כיתה ז' לא תהיינה בפנימייה. הרב אלפונטה דיבר עם יועצות בתי הספר באזור פתח תקווה, הוא הבטיח כי ייצור כניסה נפרדת ויבודד את החטיבה מהאולפנה הקיימת. "הבטחתי שאביא מחנכות תורניות רציניות. היו המון טלפונים, סיורים, ועוד טלפונים. את כיתה ז' פתחנו עם 23 בנות, ומאז נוספו עוד שתיים".

הבנות שלומדות ב'רני' הן בעלות רקע של קשיים לימודיים, חלקן מאובחנות, אחרות לא. "יש מערך שלם של יועצת, מורה להוראה מתקנת והקבצות קטנות, בנות שירות ומערך של חוגים ושיעורי עזר בחינם עם סטודנטיות, פרישה שלמה שתפקידה לתת להן מענה. והן מתחילות לחוות הצלחות".

כיום לומדות במתחם 'רני' בנות בכיתות ז'-ט'. שתי הכיתות הגבוהות נשארו מהתכנית הקודמת. לאלה הביא הרב אלפונטה שחקניות חיזוק, וגם ביתו הגיעה לכיתה ח' "מרוב שאני מאמין". כן, גם הבת האישית של הרב "ספגה בזיונות" כלשונו, מבי"ס תורני באזור: "בכל פעם זימנו אותנו ודרשו שניקח מורה פרטי. סירבתי. אמרתי: אני משלם 700 שקלים בחודש והיא לא מקבלת ארוחות או ספרי לימוד, או הסעות. נעשה הסכם, אמרתי למנהל, תוריד את התשלום ל-400 ואת הכסף הנותר אני אשקיע בשיעורי עזר. בבית הספר ההוא לא רצו לתת לה מענה. את יודעת איך היא פורחת פה?".

למרות קיומן של כיתות ח' ו-ט', גולת הכותרת היא ללא ספק כיתה ז', שמובילה את 'רני' מתוך מטרה להביא משב רוח אחר, ובשורה לבנות הסביבה שנתקלות בקשיים לימודיים.

כשהרב אלפונטה מבקש, בדרכו החיה, לתאר את הראיונות עם הבנות שהגיעו להתקבל ל'רני', זה נשמע בערך כך: "ביקשתי את התעודה וקיפלתי אותה כך שהציונים היו מול עיני הבת וההתנהגות מול עיניי.  הבת אמרה לי 'לא, הציונים פה, זה הפוך', אמרתי 'אני יודע, אני רוצה לראות התנהגות. וואו, איזו ילדה מקסימה את: יחס לחברות, תפילה למופת. את ילדה מדהימה, את בטוחה שאת רוצה לבוא אלינו?'". לפי הרב אלפונטה, לא רק שהבת לא האמינה שקיים מנהל שמתעניין בהתנהגות ולא בלימודים, אלא גם האימהות סירבו להאמין. "אימהות סיפרו לי שריסקו להן את הבנות. 'המורה אומרת ליד כולן, נראה לי שתלכי ותידרדרי--- אני לא יודעת מה יהיה איתך".

איך כציבור הגענו לפינה הזאת?

"יש לכך כמה גורמים: אחד, החומריות שנכנסה לבתי המדרש שלנו. שנית, יש לחץ מלמעלה עד למטה, ממשרד החינוך ועד לראש העיר ומשם לראש המוסד 'אתה לא מספק סחורה, מצב הבגרות שלך על הפנים'. ראש המוסד מתחיל להלחיץ את המערכת ואז יחס אישי ודברים אחרים שאינם לבגרות נדחקים, ואנחנו הופכים להיות טכנוקרטים. שילדים אחרי בגרות בגמרא יעיפו את המחברת ויגידו 'ברוך שפטרנו'? גם מתמטיקה ואנגלית לא הייתי זורק. מה, סיימת ללמוד? אבל עוד יותר גמרא. הרב אבינר שאל פעם למה בתעודה אין רובריקה של 'עמל'? אני עומד להוציא תעודות כאלה. תכתוב 60 בבחינה, בעמל 100".

הרב אלפונטה התנגד בתוקף ללמד ב'רעות' לבגרות. "למה שונאים תנ"ך? כי מחלקים אותו לתקבולת ניגודית וכיאסטית. זה נכון, כך אפשר להבין טוב יותר את ישעיהו, אבל אתה לא יכול להשאיר את הלמידה בזה. מה למדתי מישעיהו, מה זה עשה לי בנפש, חשוב יותר מהגדרה נכונה של התקבולות". עם זאת, הרב אלפונטה מודה שתוך תקופה לא ארוכה הוא ייאלץ להתעמת עם התפישה הזאת שלו, כאשר בנות החטיבה יגיעו לתיכון והבגרות כבר לא תהיה אופק רחוק ובלתי ממשי.

 

תפישה חינוכית אחרת

ההפסקה הסתיימה. המורה יפעת לובר, מחנכת כיתה ז', נכנסת לחדרו של הרב אלפונטה עם הגיטרה, עליה פרטה בהפסקה להנאת התלמידות. לובר התגוררה עם משפחתה במצפה רמון במשך 10 שנים. לפני חודשיים עקרה לגבעת שמואל."המעבר הוא חד, אבל היום אני רואה שהוא נכון. יש הרבה מה לעשות כאן, במרכז". לובר מרכזת היום מאמצים בבניית כיתה ז' כמחזור א' של 'רני', כבשורה חדשה. 'גאוות יחידה' היא חלק מהעניין.

קיבלת בנות עם פנים ברצפה?

"מצד אחד הן נושאות עימן את כל החוויות הקודמות והעלבונות, אז יש להן תחושה שהן לא שוות הרבה. מצד שני הן הגיעו לפה עם ידיעה שמכאן הן רק מתקדמות. בתחילת השנה היתה לי שיחה עם אבא שאמר לי 'הבת שלי חלשה בזה ובזה ובזה'. אמרתי לו 'פה לא אומרים את זה יותר', מספיק. היתה לה תווית של 'חלשה' מכיתה א' ועד ו', אבל כאן הן ברמה שמתאימה להן. די עם תחושת ה'זנב לאריות'. הרעיון הוא לתת תחושה לבנות שזו מסגרת שמכילה אותן לכתחילה, שזה מקום שרוצה לקדם אותן לימודית ותורנית".

חודשיים-שלושה היא תקופה קצרה מאוד לפרספקטיבה, אבל לובר יודעת לומר על הבנות שיש להן חיבור טוב ואמון בצוות. "הן כל הזמן מקבלות פה פידבקים 'אתן נפלאות, אתן טובות, אנחנו מעריכים את העבודה שלכן', וזה מסר שעובר ונותן להן להרגיש טוב".

לאן אתם מתכוונים להביא את הבנות מבחינה לימודית?

"שיקול הדעת הוא פר- מקצוע מורה ונושא. כשאני מלמדת אותן תורה, למשל, אנחנו לומדות את ספר שמות - הספר של כיתה ז'. אני עוסקת בחשיבה והבנת הנקרא וכותרת ופסקאות, אבל אני גם הרבה לוקחת את זה למקום הנפשי. שיעבוד מצרים: מה זה היה בחיים, בואו נרגיש איך חיו אז. פחות ספורנו ורשב"ם בדרך הרגילה. אנחנו כן קוראות את רש"י, אבל לא אבזבז חצי שיעור כדי לדייק בקריאה שלו. הן הרי אומרות 'אני ורש"י - לא הולך ביחד'".

אני מנסה לברר אצל לובר אם קיים לדעתה קשר בין העובדה שהרב אלפונטה הוא דימונאי ושמקום מגוריה היה מצפה רמון, לבין התפישה החינוכית. לובר מושכת מכנה משותף דווקא ממקום אחר: "אני חושבת שהרב אילן ואני גדלנו באותו בית מדרש, פחות או יותר, למדנו תורה מאותם רבנים. כל השנים קיבלתי הדרכה חינוכית מדמויות גדולות, וכשאתה בא לאנשים עם הרבה אהבה ואמון זה מושך את הלב. זה נכון שאצל הבנות האלה יש פשטות של החיים, אין תחרויות על הישגים. וכן, יש יכולת לזהות איכויות של אנשים בתחומים אחרים, נפש רגישה, מידות טובות. יכול להיות שהדברים האלה מתחדדים כשגרים במקומות שציינת".

איך הגענו למקום הזה שילדה שסיימה כיתה ו', מגיעה לכיתה ז' מרוטה לגמרי?

"השאלה היא מה המשמעות שבית ספר מקנה לעצמו: האם זה בית-ספר או בית שלומדים בו מתוך אווירה מקבלת. עד עכשיו דרשו מהבנות להיות חכמות מאוד, אבל לא לכולן יש אותה דעת. אני לא רוצה לדבר על בתי ספר אחרים. כאן אנחנו מאמינים שאין דבר שאי אפשר לתקן, והבנות מגיעות לכאן כי הן יודעות שהן יכולות לעבור שינוי ביחס שלהן לעצמן וביכולת שלהן להצליח".

הבנות הגדולות של לובר למדו בבית הספר במצפה רמון, בו מפנימים משלבי הלמידה הראשונים שהמאמץ הוא לשם המאמץ, והבנות לומדות למרות, ואולי בגלל, שאין שוט חיצוני שפועל עליהן. "האמירה לילד היא של אמון: 'קח אחריות על החיים שלך, ומהמקום זה תצליח להתמודד'".

החזון של הרב אלפונטה הוא לטפס עם 'רני' עד כיתה י"ב.

ומה עם הבנות הנוכחיות שלומדות ב'רעות' היום? לאן הן תלכנה?

"לא יכול להיות שיסתובבו כאן בנות חילוניות שחלק לא מבין למה הן באו. אין כאן בנות עברייניות, אבל יש קללות, ובחדרים אין תמיד שמירת שבת. אני רוצה שהן תבואנה, אבל שיישרו קו מבחינה התנהגותית. לימודית אני אתן את הנשמה".

בינתיים, מתכוון הרב אלפונטה לגבש במקום אולפנה אמיתית ויותר מכך. יום פטירת רחל אימנו הפך בבית הספר שלו לשבוע של הפנינג, והטיול השנתי מתכוון להיות חוויה בשומרון המשלבת מלכות ישראל, רעיית צאן ושיחה בבקעת הירדן. גם את הצד החומרי, הבעייתי אצל חלק מהבתים, הוא לא שוכח. לקראת החגים השיג מבעל עסק בפתח תקווה הנחה משמעותית לרכישת חצאיות צנועות, והעמיד צ'ק אישי כעירבון. "הוא לא עוצר גם באין כניסה", אומרת על הרב אחת המורות.

 

בנות השירות משפיעות

חופית פרץ, מחנכת כיתה ט' והסגנית של הרב אלפונטה, עובדת, כאמור, עם בנות שונות לגמרי מבנות כיתה ז'. אצלה מוקד העבודה הוא מתן כלים להתמודדות עם קשיי החיים של הבנות. "חשוב שלי שהבנות האלה, שמגיעות ממצבים לא פשוטים בחייהן, ירגישו שהן עוברות תהליך של בנייה. תעודת הבגרות זה הדבר האחרון להביא אותן אליו. בדרך יש בעיות רגשיות לפתור, ביטחון עצמי ומקום לשאוף אליו. כל אלה צריכים לבוא מתוך תורה. אנחנו רוצים לשבור את הרכבת הזאת של קושי בבית שמביא לאי הצלחה בלימודים ומשם להידרדרות באמונה".

במפתיע, או שלא, פרץ דווקא תומכת בהפרדת בתי ספר לפי רמת התלמידים. כשאני מערערת על הצורך להפריד בין תלמידים של 10 לתלמידים של 4, היא מאתגרת בעדינות: "תיכנסי לכיתה שבה כולם לומדים יחד ותנסי ללמד שם שבוע". עוד אני מגלגלת את האתגר בראשי, היא מסבירה: "נכון שעירוב כזה עונה על המטרה שעם ישראל ילמד יחד, אבל גם כשמכניסים בנות שהן רק 4 או רק 10 לכיתה אחת, עדיין יש הטרוגניות. אם משרד החינוך היה מאפשר כיתות נפרדות שנפגשות לכמה שיעורים בשבוע, זה היה מצוין, אבל זה לא המצב".

בנות כיתה ט' לומדות בפנימייה, שבה שוכן סטארט-אפ אחר של הרב אלפונטה: מדרשה לבנות שירות לאומי שמתגוררות בתוך הפנימייה. המיזם, שזו לו השנה הרביעית, נושא את השם 'התעוררי', וגם הוא נולד כדי להשפיע על הרמה התורנית של 'רעות'. "15 בנות שירות לאומי מתגוררות כאן, ויש עוד 11 בנות מבחוץ". ב'התעוררי' מלמדים בין השאר הרבנית מרגלית שרפר, הרב ארי לנדא והרב קובי דביר. הקו החינוכי, מסביר הרב אלפונטה, הוא "להעצים את הבנות ולתת להן כיוון אמוני וחינוכי ברור". הבנות, הוא מסביר, עובדות מאוד קשה בשירות ולכן הקירבה שלהן לבנות 'רעות' או 'רני' שבפנימייה  איננה מתבטאת בשיעורים מסודרים, למרות רצונה של הנהלת האולפנה. לדברי הרב אלפונטה, עצם הנוכחות של בנות תורניות, מעוררת חשיבה אצל התלמידות. "הן שואלות 'איך את שומרת על צניעות', או 'את לומדת תורה כי משלמים לך?' וכמעט מתעלפות כשהן מבינות שהבנות גם לומדות תורה וגם משלמות עבור זה".

ללימור קפש יש שתי בנות ב'רני', אחת בז' ואחת בט', והיא לא חוסכת מילים טובות על הצוות, הדרך והתוצאות. "מי שיכול במקום אחד לקבל את כל השונות, לתת יחס טוב ולקדם את התלמידות מבחינה ערכית ולימודית - זו גדולה. הכי קל לקבל את הדומה לנו, אבל אני רוצה שהבנות שלי ילמדו לחיות עם מי ששונה מהן". לימור מדברת ארוכות על שבת האולפנה שחוותה זה עתה, על קבלת השונה ועל תחושת השוויון. כשהיא נשאלת על הלימודים, היא מספרת את התלאות שעברו בנותיה בבית ספר פרטי באזור ומסבירה כי מ'רני' העולם נראה אחרת. "פתאום לבנות שלי יש חוויות של הצלחה. אני מאוד שמחה שהבנות שלי שם, מאוד".

 

ofralax@gmail.com  

כתבו עליו ב'הארץ'.

לא תמיד אדם זוכה, אבל לפעמים במהלך חייו הוא מקבל תעודה רשמית ופומבית שמעשיו טובים. כך היה לרב אילן אלפונטה לפני כשנה, בעת שמפעל בו היה מעורב קיבל כתבה נזעמת ב'הארץ'. היה זה במסגרת מסעות הצלב של עמוס הראל, הכתב הצבאי של העיתון, נגד הרב רונצקי והרבנות הצבאית. הראל כתב אז על שבתות שמארגנת הרבנות הצבאית, שבהן מחזירים בתשובה בדלת האחורית. הרב אלפונטה מספר בהתלהבות על השבתות האלה, שמטרתן היתה חיזוק הקשר לירושלים, ובהן שולבו שירים, שיחות על ערכים, מפגש עם משפחות שכולות וריקודים בכותל המערבי. "לא היתה שם החזרה בתשובה", טוען הרב אלפונטה גם היום, ומצטט תגובה של אחד החיילים שהשתתף בכזאת שבת.

"הוא אמר לי 'אני מקיבוץ. תורה ואני זה שמים וארץ. כשמדברים על לתת את ירושלים המזרחית, מצידי שיתנו גם את הכותל. אבל כשעמדתי אתמול בכותל וראיתי אבא מרים את הילד שינשק את האבנים, נשבעתי שאמסור את נפשי שיהודים יוכלו להמשיך לנשק את הכותל. הוא הסתכל עליי בוכה".

הקשר של הרב אלפונטה לענף 'תודעה יהודית' בצה"ל נמשך כבר שמונה שנים. כסדיר הוא היה בצנחנים, ואף קיבל צל"ש במלחמת לבנון הראשונה. כשהשתחרר, שירת ביחידת מודיעין קרבית ונפצע. כשהציעו לו להצטרף להג"א סירב, ואז שלף אותו הרב צדוק בן ארצי להרצאות על אמונה, ערכים, צבא ותנ"ך. בשלב מסוים ביקשו בצה"ל שהרב ירצה שלוש פעמים בשבוע, בתשלום. כך נהג תקופה, ועד היום הוא ממשיך לשאת שיחות ביום קבוע בשבוע. "אתמול הייתי בגבול הצפון: אביבים, סאסא, דובב, ובכל היישובים בסביבה ונתתי שיעורים עד הלילה".