בשבע 367: הכל לטובל'ה

דרך ארוכה עשו שלמה וליה פאר, מעולם חיי הלילה התל-אביבי לבעלות על מסעדה כשרה למהדרין בפתח תקווה, טובל'ה , השניים, שהכירו עוד מילדות, נישאו לאחר סדרת אירועים "מההשגחה", והפכו לבעלי מסעדה מקרטעת

חגית רוטנברג , כ"ה בחשון תש"ע

 

 

 

 

 ליה: "היה בי ריק מאוד גדול ורצון לגלות תשובות. כל דבר חדש שמצאתי, התלהבתי ממנו ואחר כך זה נגמר". היא ניסתה להגיע אל התשובה בדרכים רבות, מלבד אחת, אותה היה הס מלהזכיר: "חס וחלילה אם היית מנסה להגיע אליי אז דרך משהו שקשור ליהדות"

 

 "בתל אביב כשאתה בא למקום כזה המקום הומה, מלא הבל. פה - גם כשיש מלא אנשים יש שקט. יושבים זוגות עם נועם ושקט בעיניים, משהו אחר. ארבעה חילונים שיושבים יחד, כבר יש רעש"

 

 "בברית המוהל שאל אותי מה השם", משחזר שלמה. "לא בדיוק זכרתי איך ליה אמרה אותו, אז שאלתי אותה איך הולך השם, והיא אמרה - מנחם מנדל. נהיה שקט בחדר. כולם חיכו לשם האמיתי, הם לא האמינו שזה באמת רציני"

 

כתבות על מסעדות בוחנות על פי רוב את טיב המזון, רמת השירות, האווירה במקום ועוד קריטריונים מקצועיים שאמורים לגרום לקורא להחליט אם לבקר במקום. גם הכתבה הזו היא על מסעדה, אבל המזון המוגש בה לא יעמוד בפוקוס. לא המזון הגשמי, בכל אופן. דומה שלמסעדת 'טובלה' יש חיים משל עצמה: היא החזירה בתשובה את הבעלים - שלמה וליה פאר - וחלק מצוות העובדים, והיא מקרבת ליהדות גם את הלקוחות שעדיין אינם חובשי כיפה. איך זה קורה? הכול בהשגחה, כמובן, כפי שמסביר שלמה בהתרגשות: "כשאנחנו מסתכלים לאחור על כל התהליך שעברנו, בגלל האמונה שנוצרה אצלנו אנחנו רואים איך הכול השגחה. צעד אחר צעד בקלות, הדברים קרו כמובן מאליו, לא בנינו ולא תכננו".

 

התחלה בעסקי השעשועים

 

וכפי שהתנהל כל מהלך חייהם, גם הראיון הזה הגיע בהשגחה: עלעול אקראי בעיתון מקומי גילה לעינינו מודעת ברכה של מנהלי המסעדה ללקוחותיהם הקבועים עם פרוש השנה החדשה. בני הזוג פאר הודו ללקוחות אשר "בזכותכם חזרנו אל המקורות שלנו" כבר שש שנים. הסקרנות שעוררה המודעה הביאה למפגש עם בני הזוג בשעת בוקר שקטה במסעדה הפתח-תקוואית. ליה, חובשת פאה ולבושה על פי כל כללי הצניעות, בדיוק מאכילה את הבן הקטן שניאור בחביתה מתוצרת המסעדה ועונה בטלפון להזמנות, לא לפני שהיא מודיעה למתקשר "יחי המלך!". כששלמה מצטרף, בזקן מאפיר ומגבעת לראשו, כבר די ברור שהשניים ממוקמים כיום עמוק בחסידות חב"ד.

המראה החסידי החדש של השניים הצליח להפתיע הרבה ממכריהם ובני משפחתם, שזכרו את שניהם היטב מהימים של עסקי השעשועים וחיי הלילה בתל אביב. שלמה שולף מתיקו תמונות שלהם מן העבר, ושערה הקצוץ-צבעוני של ליה לצד המראה החילוני האופייני של שלמה מחדדים אף יותר את השינוי המהותי שעברו השניים.

שניהם גדלו בפתח תקווה. ליה נולדה למשפחה חילונית והיתה ילדה "עם סימן שאלה על המצח", כפי שכינתה אותה אימה. "היו לי קווי אופי מאוד חדים, תמיד ידעתי מה אני רוצה", מעידה ליה על עצמה. כנערה צעירה אהבה ללכת לקנות גלידה בבית הקפה במרכז העיר שניהל שלמה עם בני משפחתו. הוא היה מבוגר ממנה ב-15 שנה, נשוי ואב לשני ילדים. שלמה גדל במשפחה דתית ממוצעת, אבל כבר בגיל תיכון הרגיש שהוא לא מתחבר אל הדת, וסיים את התיכון כשהכיפה כבר ממנו והלאה. חיי שניהם התגלגלו, כל אחד בנפרד, אל עסקי השעשועים: ליה השתלבה לאחר השחרור מצה"ל בצוותי הווי במלונות באילת, פעילות שכללה הופעה יומיומית בלבוש לא ממש צנוע, הופעות אמנים ועוד. בהמשך עבדה כמנהלת של סטנדאפיסטים שונים וכאשת יחסי הציבור של בריכת גורדון התל אביבית, מותג מקומי נחשב שאנשי החברה הגבוהה באזור מקפידים לא להדיר ממנו את רגליהם. שלמה הקים פאב תל אביבי, שזכה להצלחה בשנות ה-80' וה-90' ומשך אליו אמנים וסלבריטאים. ההצלחה הביאה אותו להקים מועדונים בערים נוספות, "והרגשתי אז מלך העולם", אומר שלמה. אולם הנאתו מהעבודה לא גרמה לו להתחבר לתרבות חיי הלילה: "לא הייתי שותה. הייתי תמיד ילד טוב בני עקיבא. בפנימיות לא התחברתי לכל חיי הלילה האלה".

הגירושין מאשתו הראשונה גרמו לו להתנתק מהכול ולנסוע לחופשה בארה"ב. "כולם התפלאו איך אני עוזב את כל מה שעשיתי, אבל עזבתי הכול בשנייה. לא התגעגעתי לחיים האלה". שלמה התכוון לעשות חודשים ספורים בארה"ב, אולם הוא התגלגל מעסק לעסק, ועסקי המכירות השונים השאירו אותו בחו"ל קרוב ל-15 שנה. "היה לי שם שקט. רציתי לברוח מכל ה'הו-הא' שבארץ. אנשים פה עצרו אותי ברחוב כל חצי מטר".

עשרים שנה לאחר שנפגשו כילדה ומוכר גלידה בחנות, הזדמנו שלמה וליה לפאב אחד ולמפגש ששינה את חייהם. ליה היתה כבר בת 32, כשמאחוריה אין שום מערכת יחסים רצינית. שלמה חזר לארץ לחופשה קצרה כדי לבקר את הילדים. "ראיתי אותה ואורו עיניי", מתאר שלמה את המפגש הראשון, "ידעתי שמבחינתי זהו זה, ואני לוקח אותה איתי חזרה לארה"ב". בשיחה שהתפתחה ביניהם הבהירה ליה שהיא מעוניינת רק בקשר למטרת נישואין, וחזרה לארה"ב לא באה בחשבון. השניים לא הצליחו להגיע לעמק השווה למרות החיבה ששררה ביניהם, ועם תום החופשה הם נפרדו בדמעות בשדה התעופה. יד ההשגחה, שהתערבה שוב בסיפורם, הביאה לשיחת טלפון מפתיעה שהתקבלה בנייד של ליה כמה ימים לאחר מכן: "זה היה שלמה, הוא התקשר מהארץ. 'מה אתה עושה פה?' שאלתי בתדהמה. הוא הסביר לי שעושים לו בעיות עם ה'גרין קארד' וחסרה לו חתימה אז אין לו אישור להיכנס. כל מה שהוא ניסה לא עזר, שערי ארה"ב נסגרו בפניו. זהו", היא מסכמת, "ומאז לא נפרדנו".  

השניים נישאו וחזרו לגור בפתח תקווה. ליה עזבה את עסקי ההצגות ושניהם פנו לעסקי המכירות השונים.

לא חסרו לך פתאום חיי הזוהר, הקשר עם הסלבריטאים, המסיבות?

"קיבלתי עולם אחר, בעלי מילא את כל עולמי", מסבירה ליה את המהפך שחל בה עם הנישואין. "עולם השעשועים הוא עולם מאוד קר, מאוד לא אמיתי. כל אלה שמחייכים בלילה במועדון - הולכים לישון מאוד ריקים בלילה. בעלי מילא את הכול".

 

 בחיפוש אחר הרוחניות

 

תחושת הריקנות שמתארת ליה רדפה אותה עוד מגיל צעיר, כנערה שחיפשה תמיד שלמות, שהיתה נעדרת מהווי העולם החילוני בו חיה. היא מיצתה במהירות כל חוויה ועברה הלאה, אך עדיין לא נמצאה לה התשובה שהצליחה למלא את יישותה. יחד עם פריחת הקריירה שלה בחיים החיצוניים, "היה בי תמיד עומק שחיפש מעבר", היא משחזרת, "זה הביא אותי לטרנד הרוחני".

היא ניסתה הכל: רייקי, קריאה בכף יד, קלפי טארוט, אבל המענה שכל אלו נתנו סיפק אותה רק לזמן קצר. "היה בי ריק מאוד גדול ורצון לגלות תשובות. כל דבר חדש שמצאתי, התלהבתי ממנו ואחר כך זה נגמר". היא ניסתה להגיע אל התשובה בדרכים רבות, מלבד אחת, אותה היה הס מלהזכיר: "חס וחלילה אם היית מנסה להגיע אליי אז דרך משהו שקשור ליהדות. זה היה מוקצה מחמת מיאוס אצלי. כל סממן 'דוסי' שראיתי גרם לי מיד לרתיעה, הם היו מעוררים בי אנטי מאוד גדול".

חברה טובה שהשתייכה לזן ה'ניו-אייג'י', המליצה לה על "כמה מילים בתפילה היהודית שאומרים בבוקר ועושות מאוד טוב, מסדרות לך את היום". כיוון שאותה חברה לא השתייכה לזרם דתי כלשהו, המלצתה לא היתה מאיימת, אולם בסביבתה של ליה לא נמצא סידור שיוכל להורות לה את נוסח ברכות השחר. במהלך עבודות הניקיון לקראת חג הפסח התגלגל לפתע לידי ליה מתוך אחת ההגדות דף צבעוני ומנוילן של בית חב"ד בצפת, שכלל את ברכות השחר. "התחלתי להגיד את זה בתמימות, לא יודעת למה. אחר כך אמרתי גם קריאת שמע". שלמה לא הבין אז מה לאשתו ולקריאת שמע, אבל ליה חשה ש"יש בתוכי חור שחור שהוא הכי אני, ואני רוצה להתחבר אליו. הייתי רחוקה מזה מאוד ושאפתי להגיע לשם. היום אני יודעת שזה אותו חלק אלוקי ממעל שיש בתוכנו".

אופוריית חיי הנישואין התעצמה עם הולדת הבן הבכור, איתי. אבל אז - "תראי איך הקב"ה מסובב", הם מקדימים שוב לפני נקודת המפנה הבאה בחייהם. צרידות מתמשכת בקולו של שלמה הביאה אותו לבדיקה רפואית שאבחנה אצלו גידול על מיתרי הקול. לאחר ניתוח והקרנות חזרה בריאותו של שלמה לתקנה, אולם בפועל יכולותיו הקוליות נפגעו בצורה משמעותית. הוא נאלץ לעזוב את עבודתו כאיש מכירות, מה שהוביל אותו אל התחנה הבאה - פתיחת המסעדה. בית הקפה במרכז הקניון בפ"ת נסגר כמה שנים קודם לכן, לאחר שהבעלים חזרו בתשובה. אחיו של שלמה הציע לו את הרעיון לפתוח אותו מחדש, ובני הזוג נעתרו להצעה והחלו להכין את המסעדה לקראת פתיחה מחודשת, תחת השם טובל'ה - כשם אימו של שלמה, שגם היא היתה בעלת מסעדה בעיר עוד בתקופת המנדט. בני הזוג פתחו את המקום לפני כשש שנים, ובחצי השנה הראשונה "זה לא התרומם, וזו הגדרה עדינה", אומרת ליה.

באחד הימים עברו בקניון כמה אנשים מן המגזר החרדי והתעניינו האם יהיה למסעדה הכשר 'מהדרין' כפי שהיה לעסק הקודם שפעל במקום. ליה, שעדיין היתה חילונית למהדרין, כעסה על השאלה: "מה פתאום? על מה אתם מדברים? איזה הכשר? תלכו מפה", דחתה אותם. אולם שלמה הבין את הפוטנציאל הכלכלי הגלום ברעיון, והציע בכל זאת לדאוג להכשר שכזה למסעדה על מנת להגדיל את מעגל הלקוחות. ליה נעתרה, ולאחר האישורים הדרושים המקום קיבל כשרות מהדרין. ליה מיהרה לסגור עסקת פרסום בעיתונות הרלוונטית על מנת למשוך את הפלח הדתי למקום. "ביום רביעי פרסמתי עמוד בעיתון. בצהריים כבר התקשרו לשאול איפה אנחנו נמצאים. אמרתי לבעלי - נראה לי שתהיה עבודה הערב, כדאי להזמין עוד מלצרית, כי היתה רק אחת". בערב יצאה ליה לבר-מצווה. הטלפון שצלצל אצלה זעק לעזרה מן המסעדה: "תגיעי עכשיו למסעדה", ביקשו המלצרים, "המקום מפוצץ אנשים, אנחנו לא יודעים מה לעשות".

"רצתי הביתה להחליף לבגדים צנועים ומשם ישר למסעדה. אני לא יודעת איך לתאר את זה, אבל כשנכנסתי בדלת של הקניון היה מין שקט כזה", מתארת ליה את האווירה החדשה שגילתה אצל הלקוחות הדתיים. "בתל אביב כשאתה בא למקום כזה יש רעש, המקום הומה, מלא הבל. פה - גם כשיש מלא אנשים יש שקט. הרגשתי רעד פנימי. התקרבתי, חשבתי ש'עבדו עלי'. הגעתי לבר, ואומרים לי - המטבח קרס, אנחנו לא מתפקדים. נכנסתי למסעדה ואני רואה - הכול מלא".

ליה נכנסה מיד לפעולה ועברה בין השולחנות. הערב הזה לא רק פרץ את המיתון של בית העסק, אלא בעיקר שבר אצלה משהו בחומת הניכור מול העולם החרדי והדתי. "פה היה המפגש הראשון שלי עם החרדים, והוא לא הרתיע אותי אלא דווקא הרשים. יושבים זוגות עם נועם ושקט בעיניים, משהו אחר. ארבעה חילונים שיושבים יחד, כבר יש רעש".

 

 קפיצה אל עולם החסידות

בהדרגה התגבשו לקוחות קבועים מן המגזר שהגיעו למקום בזמנים קבועים, ומנהלי המסעדה החלו אט אט להתוודע אליהם. אחד מהם הוביל את ליה צעד נוסף קדימה בחיפושיה הרוחניים: "היה לנו לקוח שהגיע כל יום שלישי למסעדה עם אשתו. הוא היה תימני עם משקפי זהב וזקן לבן, עם ספר ביד. הוא נראה לי אדם מעניין. יום אחד פונה אליי המלצרית ואומרת: זה רב קבליסט, אני רוצה לשבת איתו רגע. אמרתי לה: בסדר, אבל אני יושבת איתו קודם. ניגשתי אליו, והוא אמר לי: שבי, אנחנו מחכים לך הרבה זמן. אמרתי לו: אתם הדתיים, איפה חופש הפרט? מה פתאום שרבנים יגידו לי מה לעשות? שפכתי את כל מה שבלבי והוא ישב והקשיב. כשסיימתי הוא התחיל לדבר. הוא לא ענה לטענות שלי, פשוט התחיל להסביר לי מה זה ללכת למקווה ולמה צריך את זה. אני יודעת שהיתה אצלי אז עת רצון, התעוררות מלמעלה, קרה לי משהו בפנים. היתה בי תחושה פיזית ממש שלא הכרתי קודם. אני הייתי פריקית של ריגושים, ובעולם החילוני יש הרבה תחליפי ריגושים - סמים, אלכוהול. פה הרגשתי משהו ששום דבר מכל הדברים האלו גרם לי להרגיש. אמרתי - את זה אני רוצה. מרוב שמחה והתלהבות, בלי לדעת מה צריך ומה לא, הלכתי למחרת היום למקווה".

ליה, שכדרכה תמיד הלכה עד הסוף עם דברים שגילתה בהם אמת, התקדמה במהירות מאותו יום אל חיי תורה ומצוות. את האפיק בו מצאה את עצמה ביותר בתוך עולם היהדות, גילתה גם דרך קשרי העבודה שבנתה לצורך פיתוח המסעדה. "היתה מסעדה אחרת של דתיים בפתח תקווה, שבדיוק נסגרה. התקשרתי מיד לשף שלהם שיבוא לעבוד אצלנו. הוא שאל: למה את לא מביאה לפה חב"דניקים? הם אכלו אצלנו הרבה. החלטתי להזמין את מנכ"ל עיתון 'כפר חב"ד' כדי לסגור איתו על פרסום. הוא בא וסיפר לי קצת על הרבי. עד אז כל מה שידעתי עליו זה שהרבי הוא יהודי טוב וזהו. הסיפורים שלו עניינו אותי".

באותו ערב הגיע למסעדה חסיד חב"ד. "הוא חיכה לפגישה, שהתאחרה בהשגחה. הוא התחיל לשפוך עליי דברי חסידות, ששטפו אותי כמו מים על אדמה יבשה. מאוד התלהבתי. בסיום השיחה הוא הבטיח שנמשיך לשוחח מחר והוא גם יביא לי חת"ת (חומש, תהלים, תניא). בת זוגו הביאה לי בחור שילמד אותי תניא".

ליה החלה בלימוד אינטנסיבי מדי יום של ספר התניא, בשולחן צדדי במסעדה. לאחר כחודש וחצי החליטה שהיא רוצה לקבל על עצמה דברים מעשיים. אבל כאן גילתה ליה שבעוד היא התקדמה בצעדי ענק אל קיום חיי תורה ומצוות מלאים, בעלה עדיין נשאר איפשהו מאחור.

"באתי מרקע דתי", מתחיל שלמה לתאר את הצד שלו בתהליך התשובה המשותף. "כשאשתי אמרה שהיא רוצה לחזור בתשובה, שמחתי שנפסיק לנסוע לים בשבת. לרגע לא חשבתי להיות דוס חרדי חסיד, בלי טלוויזיה, שאשתי תלך עם פאה. כילד למדתי בממ"ד, אז גם עכשיו חשבתי מקסימום להיות אחד עם כיפה סרוגה ומכנסי ג'ינס וטריקו. עד כאן מבחינתי זה בסדר, זה מה שגדלתי עליו. כשליה באה ואמרה שהיא רוצה פאה, אמרתי לה: אין סיכוי. אמנם ידעתי שליה קיצונית, אך לא תיארתי לי שמכלום היא תגיע עד כדי כך. חשבתי לשהיות דתי זה אומר לעשות קידוש, להתפלל קצת ולהדליק נרות, שזה דברים שבעבר היא ממש סירבה לעשות".

ליה: "כשאמרתי לו שאני רוצה פאה, הוא השתולל: מה פתאום? על מה את מדברת? למה צריך להיות כל כך קיצונים? מה יגידו? השתגעת? אבל אני ידעתי בוודאות מלאה מה אני רוצה. מעולם לא הייתי שלמה עם עצמי כל כך. ידעתי שפאה תחייב אותי לדברים שעד אז לא הקפדתי עליהם, למשל להתחבק עם כל מי שאני רואה". ליה התחבטה, והחליטה לפנות לרבי בשאלה ב'אגרות הקודש' – מה עדיף, שלום בית או פאה? "הרבי ענה תשובה כל כך ישירה, שנבהלתי וסגרתי את הספר. אחר כך בעלי אמר: אם את כל כך רוצה פאה, לא אעמוד בדרכך. תקני פאה".

שלמה אמנם לא התלהב בהתחלה, אבל ראה את רצונה העז של אשתו. הוא עדיין זוכר את הפתעתם של הלקוחות בפעם הראשונה: "כשפתחנו את המסעדה היה לה שיער קצוץ אדום-סגול. כשהיא הגיעה עם הפאה, אנשים נפלו". ליה מספרת על לקוחות שפנו אליה בהתפעלות ואמרו "בטח היה לך נורא קשה לשים פאה". ליה: "אבל אני אמרתי להם: להיפך. זה היה הרגע הכי קל. הדבר שאני הכי שלמה איתו. באותו רגע שכחתי איך הייתי קודם".

 

 מזון רוחני

איך בכלל הגיבו הלקוחות כשראו את המנהלים החילונים עוברים לאט לאט אל המגזר שלהם?

"הם לא האמינו. חשבו בהתחלה שזה לצורך עסקי. התחלתי עם 'ברוך השם' ו'בעזרת השם' וחלק קיבלו את זה בגבה מורמת. אחרים פרגנו ושמחו מאוד. חלק מהלקוחות הפכו לחברים טובים שלנו, השתתפו בשמחות שלנו". ליה מוסיפה שקרדיט משמעותי בכל התהליך שעברה שייך לחוג הלקוחות החרדי שהקיף אותה בשעות העבודה: "אני זוקפת הרבה מאוד לזכותם. המפגש איתם האיר לי את הדרך. נפתח בפניי עולם. עצם השהייה המשותפת איתם, בלי דיבורים והטפות. רק השקט, הרוגע והנועם שלהם".

במשך ארבע שנים שקדה ליה על לימוד תורת החסידות וספר התניא בבית ובמסעדה, בעוד שלמה ממשיך באורח חיים דתי ברמה אליה הורגל בביתו. זמן קצר לאחר המעבר לפאה נולד בנם השני, שליה החליטה לקרוא לו, שלא במפתיע, מנחם-מנדל. "בברית המוהל שאל אותי מה השם", משחזר שלמה. "לא בדיוק זכרתי איך ליה אמרה אותו, אז שאלתי אותה איך הולך השם, והיא אמרה - מנחם מנדל. נהיה שקט בחדר. כולם חיכו לשם האמיתי, הם לא האמינו שזה באמת רציני אצל ליה".

מהפאה המשיכה ליה לשלב הבא - שליחת בנם הבכור למוסד חינוכי חרדי. כאן גם שלמה התחיל להתבלבל. "האברך שלימד את ליה תניא, אמר לי: אתה לוקח את הבן שלך ל'חיידר' בלי זקן ובלי כובע, יצחקו על הבן שלך. ואז פעם ראשונה התחלתי לחשוב: מה אעשה? יש פה בלבול. אמא דוסית ואבא כזה". בינתיים החלה ליה לעבוד בבקרים במסעדה, ושלמה מצא לעצמו זמן פנוי, אותו ביקש להקדיש ללימודי משפטים. בתיווכה של ליה, הובא שלמה בוקר אחד לישיבת חב"ד ברמת אביב. "הסתכלתי מסביב, ואמרתי לליה: מה, נדפק לך הראש? אני אלמד עם כל השחורים האלה? אין סיכוי! היא אמרה: תנסה. יילך - טוב, לא יילך - אז לא". שלמה החל ללמוד גמרא וחסידות בישיבה מדי בוקר, והשפעתו של הלימוד לא איחרה לבוא. "בחיים לא חשבתי שאכנס למקווה, אני איסטניס. נכנסתי לשם בחששות כבדים, אבל אז הרגשתי את ההרגשה הכי מופלאה שהיתה לי בחיים", הוא מספר. אחרי כמה חודשים הוא הוסיף להופעה שלו גם מגבעת, וגם משהו בפנימיות החל להיפתח: "בחסידות גיליתי דבר שלא הכרתי. פתאום אני מתחבר ומבין מה אני עושה. התחלתי להתפלל ולא רק לקרוא. להבין את 'אשרי', וגם לי לוקח פתאום רבע שעה להגיד את זה. השנה הזו בישיבה שינתה אותי בתכלית, הבנתי מה זה דת".

דומה כי הלקוחות מכל הזרמים החרדיים מסתדרים לא רע עם אופיים החב"די המובהק של מנהלי המקום. קשרי הרעות וההערכה ההדדיים ביניהם, מביאים לא אחת את מי מהלקוחות לפנות לליה בבקשה שתפתח להם ב'אגרות קודש' עם שאלה שיש להם לרבי. אחת הלקוחות, מספר שלמה, חסידת גור דווקא, פנתה בשאלה לגבי אחותה חשוכת הילדים. כשנולד הילד לאחר זמן מה הוא נקרא מנחם-מנדל. ליה גם משוחחת עם יושבי המקום על ענייני חסידות ועבודת ה', ושיחותיה שזורות בידע ולהט שנסכו בה שנות הלימוד. המסעדה אף אירחה פעם ערב של תפילות והתבוננות רוחנית לבנות תיכון חילוני, שיצאו נפעמות. גם צוות העובדים הצעיר מושפע מהמנהלים החסידיים, וחלקו מתקרב גם הוא בהדרגה אל העולם הדתי. "במקום מתנות לחג לעובדים, אנחנו לוקחים אותם למערת המכפלה ולכותל, ושם עושים הרמת כוסית", מספרת ליה.

ליה ושלמה מרגישים שהמסעדה הפכה ל'ישיבה' שלהם, והם כבר לא יכולים לעזוב אותה. "רצינו פעם למכור פה, והרבי כתב לנו שבשום פנים ואופן לא, כי יש לנו פה שליחות".