בשבע 367: מיקרוסקופ

ע.גרסיאל, ח.לוז, י.מידד , כ"ה בחשון תש"ע

 

 

פסטיבל רבין, שלבים הסיכומים / חני לוז

מעקב אחר תוכניתו של רזי ברקאי 'מה בוער' בגלי צה"ל ב'חודש רבין' תש"ע, מניב כמה קטעים נבחרים שנאמרו מפיו של המגיש, או שיצאו מפי מרואייניו ללא כל תגובה מצדו:

* "זה הראיון האחרון שעשיתי איתו כמה ימים לפני הרצח, כשהימין כבר כמעט הגיע אליו פיסית" (28.10.09, לאחר השמעת ראיון אחרון שהוא ערך עם רבין).

* "את לא מרגישה כמי שצריכה, את והציבור שלך, לקום ולהצטדק?...כי היו במשך השנים ניסיונות לעשות ממש קרע בין הציבור הדתי-לאומי שנתן גיבוי, לא לרצח, אבל נתן גיבוי להסתה ערב הרצח, לבין הציבור שיצחק רבין ייצג"

(28.10.09 ברקאי לנערה דתית).

* "אני רוצה שחנן פורת יודיע לכל אלה שבאים מהמחנה שלו, כל הכותבים את כתבי הפלסתר האלה, שהם לא נעלמו. יגאל עמיר לא נעלם ויורשיו לא נעלמו, הם קיימים בכתובים, הם מדברים ברדיו, הם כותבים טוקבקים. שהוא יגיד שהוא מתנער מהם לחלוטין... ואני מאוד מציע לשב"כ להתחיל לחדור לאותם מקומות שכבר זוממים את אותו זמם שהם זממו כלפי יצחק רבין" (ברקאי מתראיין אצל אילנה דיין, 29.10.09).

* "לי אין שום בעיה כי אני יודע בדיוק למי לא לסלוח: אני לא סולח לרבנים שהסיתו, ליד שירתה, לתומכים שתמכו ולפולטיקאים שאיפשרו... הרבנים - אינני זוכר את כל השמות, אבל בוודאי מהסוג של הרב מלמד וחבריו" (מאיר שלו, 1.11.09).

* "כדי להיות טרוריסט יהודי, תנאי הכרחי הוא שתצמח בימין. מה לעשות, שלום עכשיו ונשים בשחור ומחסום ווטש ובצלם וגוש שלום לא הולידו מתוכם ולו מחבל אחד. הם הולידו כעס, הם לא הולידו טרור" (מאיר שלו לאחר פרסום פרשת טייטל, 2.11.09).

 

 

מה יודע חקלאי פיקח / עדי גרסיאל

החקלאי בני בן שמחון ממושב חצבה שבנגב לא אהב את דרישתם של פקחי יחידת עוז לבדוק שניים מפועליו התאילנדים. לאחר שהפקחים סירבו לדרישתו "לחקור אותם בשדה", הוא הזעיק את חבריו החקלאים מהאזור - משהו כמו 200 איש, שהתעמתו עימם ומנעו בכוח מן הפקחים לבצע את משימתם. מאוחר יותר עצרו חקלאים מפגינים את התנועה בכביש הערבה ואף השליכו רימון עשן.

אין ספק, מצוקתם של החקלאים המשוועים לידיים עובדות ראויה לסיקור מעמיק. מוזר שמוסף הארץ בחר בשבוע שעבר דווקא בכתב קובי בן שמחון - כן, הבן של בני - כדי לסקר את הנושא. הגילוי הנאות הוצג מיד בהתחלה, אך נדמה שבן שמחון הבן מרגיש כאילו הוא פוטר אותו כמעט לחלוטין מלשאול שאלות קשות. במקום זה הוא 'מרים להנחתה' עם שאלות כמו : "אתה יודע שמעולם לא שמעתי ייאוש כזה בקול שלך?" או "הגיעו חקלאים מכל יישובי הערבה, כמעט מאתיים. העלית בדעתך מפגן כזה של סולידריות?"

את טיעוני הנגד על האלימות ולקיחת החוק לידיים משאיר הבן הנאמן לחלק המצומצם המוקדש לתגובות.

ושימו לב לציטוט הבא מפי אחד מוותיקי המושב עין יהב שעובר ללא התייחסות הכתב: "לחבר שלי יש עכשיו 40 דונם חצילים וארבעה עובדים. לפי דעתי הוא על סף התפרעות. רימון עשן זה כלום. אם אני הייתי במצב שלו הייתי יורה".

עכשיו תארו לעצמכם תרגיל מחשבתי קטן: האם אפשר לתאר עיתון יומי ישראלי שהיה מדפיס כתבה כל כך חד-צדדית מאת בנו של אחד מתושבי גוש קטיף, נאמר צבי הנדל, שבה מרואיין אביו על מצוקת המתיישבים ערב הגירוש?

 

80 שנה ללא שינוי / ישראל מידד

הפעם, לשם שינוי, נביא ביקורת על התקשורת המציינת "הופעה טרגית" של העיתונות ביישוב בתקופה שלאחר פרעות תרפ"ט, לפני שמונים שנה. נאפשר לאורי צבי גרינברג שוב לומר את האמת שלו מתוך הכרך ה-י"ז של מפעל 'כל כתבי אצ"ג', שיצא לאור בימים אלה. שני הקטעים הופיעו בחודשים פברואר ומרס של שנת 1930, אך ההקשר לאירועי חודש תשרי השנה מסביב להר-הבית ולאירועים נוספים הקשורים להתיישבות הוא ברור, ואין אלא להתפעל מניסוחיו ותובנותיו של המשורר.

"אין, כמובן, כל תמיהה, שבעיתונות תל-אביב גם להבא תימשך 'שיטת הכיסוי' על האמת. היא תוסיף ללכת בדרך שהלכה בה לפני המאורעות ולאחריהם...  אנו, יהודי ארץ-ישראל, נוסיף לחיות במשטר גיהינומי זה, והעיתונות בתל-אביב תלמדנו להסתגל ולהסתגל. תורה שלא לימדה אותנו אפילו העיתונות של ההתבוללות בימי מרה ומצוקה לאומה בגולה. השנאה של סופרי העיתונות הנ"ל לכל רוויזיה בציונות מעבירה אותם בכמה מקרים לא רק על הדעת, אלא מעבירה אותם גם מעבר לגבולים של העניינים הלאומיים האקטואליים, ועושה אותם בימים אלה לסופרי סיוע של מין סוכנות עיתונאית ערביאית - בעברית... כפי כל החוקים של תורת ההתרפסות הגלותית, זו שסותמת את בת קול היהודים הנשחטים והנדרסים בארץ-ישראל ומשתמשת במעין מגפון לטענות הערביים המתחצפים, שידם שפכה את הדם שלנו. במקום לדבר על האמת בתוכנו, על מה שנעשה איתנו, ולקלוע את חצי הדיבור כלפי צד הרוצח והנוגש, היא קולעת חיציה באיזו הנאה מיוחדת ב... נאמנים לציונות, והמעזים להאמין ב'אוטופיה מסוכנת' של 'ארץ ישראל עברית כאנגליה אנגלית' שנואים עליה יותר מאשר אנשי ה'פלשתין' ו'צדיקי' חברון.

"אבל כבר כיום אנו רוצים לציין בצער רב, שהעיתונים התל-אביביים, אשר בעצם ימי הדמים העלילו במזיד על תהלוכת צעירים יהודים (הכוונה להפגנת נוער בית"ר ואחרים ליד הכותל המערבי כעשרה ימים לפני פרוץ הפרעות) ...העלילה הזאת קיבלה תוקף. ושירות סנבלטים (בוגדים) זו מילאו בארץ-ישראל יהודים עיתונאים, שהכינו בשביל האויב שלנו, בעצם ימי האסון, נימוק להאשמה... ואנו מציינים בצער מדרגת שפל כזאת בעיתונות עברית בארץ-ישראל".

 

ביקורת הנקרא

 

"הראיתי את החומר למודי (פרידמן) והוא אמר: את מי זה מעניין? בנות בוכות"

רינו צרור על צילומי תפילת הנערות בבית הכנסת בנווה דקלים ועל תפישתו התקשורתית של מנכ"ל ערוץ 10 (הארץ)

 

"חסר לנו קרנבל כמו בריו"

אחרי שהתעייף מהמזרח התיכון החדש, יכול להיות ששמעון פרס מנסה את כוחו בבניית דרום-אמריקה חדשה? (ישראל היום) 

 

"במהלך אחד הקמפיינים הוא שלח דג מת לסוקר שעיצבן אותו"

עוד קו לדמותו המעודנת של ראש סגל הבית הלבן, רם עמנואל (ידיעות אחרונות)

 

"לכידת ה'פראנקופ' אינה שונה במהותה ממעצר של עבריין תנועה"

עופר שלח נועץ סיכה בבלון 'המבצע הנועז מאז אנטבה' (אנרג'י-מעריב)

 

חדשות בחדשות

מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר נבחר השבוע פה אחד ליושב ראש ועדת העורכים, בישיבה שהתקיימה בבית סוקולוב בתל אביב

 

זכיינית ערוץ 2 קשת תיקנס בדקה וחצי של פרסום שלה בעקבות הערה גסה כנגד השרה לימור לבנת שהשמיעו שי גולדשטיין ודרור רפאל לפני ארבע שנים. קנס זה הוא תוצאה של הסכם פשרה שהושג בין קשת והרשות השנייה.

 

אתר ערוץ 7 פתח לאחרונה מחלקה חדשה לדוברי ספרדית. העומד בראשה, הרב אהרון רבקו, כיהן כרב במספר קהילות בדרום אמריקה.