בשבע 368:לא פיונים של הפוליטיקאים

הציבור הדתי-לאומי יכול וצריך להתאחד סביב הדרישה לפטור את חיילי צה"ל ממשימות שאינן ביטחוניות שמצפונם של הלוחמים מתקומם כנגדן.



עמנואל שילה , ב' בכסלו תש"ע

 

1.  הכשרתם של מפקדי וחיילי צה"ל למשימת הגירוש של אלפי יהודים מגוש קטיף וצפון השומרון הכילה מרכיב הכרחי של שטיפת מוח מקיפה ושיטתית. פסיכולוגים בשירות צה"ל נדרשו למגוון רחב של כלים מקצועיים, כדי לייצר בקרב כוחות הגירוש הזדהות עם המשימה האכזרית ויכולת נפשית לבצע אותה. קראו לזה "הכנה מנטלית".

במסגרת האמצעים הפסיכולוגיים הללו נעשה שימוש במספר מנטרות וסיסמאות ששוננו היטב בכל שדרות כוחות הגירוש, מהרמטכ"ל דן חלוץ ועד אחרון הג'ובניקים שגויסו ליחידות המיוחדות שהוקמו לצורך המשימה הבזויה. אחת מהסיסמאות הללו, שנועדה לעקר את שיקול הדעת של חיילי הגירוש ולשכנעם לצייתנות טוטאלית, קבעה כי "הצבא אינו בוחר את משימותיו". כלומר, צבא מעצם הווייתו מחויב למלא כל משימה שהוא מקבל מהמערכת הפוליטית. לחיילים אין אחריות או רשות לשקול את מידת המוסריות של הפקודה שקיבלו. עליהם לבצע, נקודה.

ההכרה בטעות הנוראה של 'ההתנתקות' מקיפה כיום חוגים רחבים מכל שדרות הציבור, והיתה סיבה מרכזית להחלפת השלטון של מפלגת ההתנתקות 'קדימה'. אבל המנטרות שהוחדרו לצה"ל במסגרת שטיפת המוח שקדמה לגירוש ממשיכות לחלחל בקרבו, לשטוף את המוחות ולעוות את החשיבה. בסיוע המנטרה "הצבא אינו בוחר את משימותיו" נשלחים חיילים גם היום למשימות פוליטיות מקוממות, שבינן לבין ייעודו של צה"ל כמגן העם והמדינה אין ולא כלום.

 

 

2.  "הצבא אינו בוחר את משימותיו". בואו נחזור על המשפט הזה בניסוח קצת שונה: חיילי צה"ל הם פיונים על לוח השחמט של הפוליטיקאים. שר הביטחון וראש הממשלה רשאים להשתמש בחיילי צה"ל ככל העולה על רוחם ולכל משימה שימצאו לנכון. התגייסת לצה"ל? אתה עבד. תחת איום בענישה מחמירה, ותחת לחץ מוסרי שמטיל עליך אחריות לכל מיני קטסטרופות אפוקליפטיות בדויות - אתה חייב להעמיד את עצמך בשירות כל גחמה של שרשרת הפיקוד הצבאית והפוליטית הממונה עליך. יש לך ערכים? תשכח מהם. יש לך מצפון? תפקיד אותו באפסנאות עד השחרור. אתה חייל, חובתך לציית. הצבא אינו בוחר את משימותיו.

נמשיך עם זה הלאה. הצבא אינו בוחר את משימותיו, ולכן רשאי היה ראש הממשלה להעמיד השבוע את חיילי גולני והצנחנים לרשות משטרת ישראל, כדי לפזר בכוח את מחאת האופנוענים שפקקו את כבישי הארץ. הצבא אינו בוחר את משימותיו, ולכן רשאית ממשלת ימין לכפות על חיילי צה"ל ביחידות השונות להתייצב למבצעי בנייה המונית בהתנחלויות. הצבא אינו בוחר את משימותיו, ולכן אפשר להעסיק את חיילי סיירת מטכ"ל בקרבות רחוב מול משפחות הפשע. האם טחו עיניהם של כל משנני המנטרה מלראות את האבסורד?

 

 

3.      בצה"ל ובתקשורת מתאמצים להציג את מחאת לוחמי חטיבת 'כפיר' כמשהו שמכוון מלמעלה. המשתמטים סרבני השמאל מוצגים תמיד כאנשי מוסר, בעלי 'אומץ לסרב', הפועלים מכוח הכרתם האישית המפותחת וצו מצפונם. לעומת זאת, הלוחמים חובשי הכיפה המסרבים למשימות הגירוש מוצגים תדיר כרובוטים שנשלטים בידי רבנים. אין להם השקפות, אין להם רגשות, אין להם דעות. מכאן באה המחשבה המעוותת שניתן לדכא את מחאת הלוחמים על ידי שלילת זכותם של רבנים מסוימים לעמוד בראש ישיבת הסדר.

אגב, היחס הפטרנליסטי-דורסני הזה, הניסיון היהיר לשלוט בהשקפתם של אנשי רוח תוך שימוש באמצעים מנהליים, הוא יחס ייחודי כלפי הציבור הדתי-לאומי. לא שמענו על הפסקת ההתקשרות של צה"ל עם מוסדות אקדמיים שבהם מתנהל מסע תעמולה והשמצה בלתי פוסק נגד צה"ל על ידי מרצים בכירים. גם לא שמענו על כוונה להפסיק את התמיכה הכספית ב'מכינת רבין', לאחר שיצאו מתוכה האשמות לא בדוקות שהבאישו את ריחם של מפקדי ולוחמי מבצע 'עופרת יצוקה' בכל העולם. אבל הדתיים הם ה'אחר', והדתיים-לאומיים הם שק חבטות שכלפיו אפשר לפעול בגסות ובדורסנות אדנותית, במדים ובאזרחות, משני צידי הקו הירוק. כבר נשלחו כאן אלפי חיילים והטילו מצור של שלושה ימים על יישוב אזרחי שקט כדי לדכא הפגנה. זה אפשרי, ובלבד שיהיה מדובר בהפגנה כתומה וביישוב דתי מסוגו של מושב כפר מימון.

 

 

4.  האמת לגבי מחאת הלוחמים היא הפוכה. הזעקה נגד שימוש בלוחמים למשימות פוליטיות צומחת מלמטה, ומבטאת את התחושות העמוקות והאוטנטיות ביותר. נקעה נפשם של לוחמי חטיבת 'כפיר' מהשימוש שנעשה בהם ובחבריהם כדי לגרש שוב ושוב יהודים מחומש. קצה נפשם בכפיית חילול שבת על מפנים ומפונים, תוך שימוש של מפקדים בכירים בטענות ביטחוניות שקריות. לחיילים ולמפקדים מגדודי נחשון ושמשון נמאס להיות פיונים על לוח השחמט של אהוד ברק. הם התגייסו לצה"ל כדי לשמור על בטחון העם והמדינה, לא כדי להיות הזרוע המבצעת של מערכת אכיפת חוק דורסנית ומפלה נגד יהודים בלבד.

הרבנים לא מפעילים את המחאה, אלא לכל היותר משתמשים לעיתים בהשפעתם כדי לנתב אותה לאפיקים מוגבלים ומדויקים. אלמלא הרבנים 'הקיצונים' אשר יישבו את הדעות והרגיעו את הרוחות, מאות צעירים דתיים היו נמנעים מלהתגייס בשנים שלאחר הגירוש. כמובן, לכל אחד מהרבנים יש גם קווים אדומים תורניים שהוא מחנך עליהם. אחרי הכול, גם הרבנים ה'מתונים' ביותר, אלה שעל פי השקפתם הקיצונית חייל יהודי צריך לתת ידו להרס יישובים, לחילול בתי כנסת, לעקירת בתי קברות ולגירוש אחיו מבתיהם - גם הם אינם חולקים על העיקרון הבסיסי שמצוות התורה קודמת לפקודת הצבא.

 

 

5.  למרבה הצער, הציבור הדתי-לאומי לא הצליח לגבש בתוכו חזית הלכתית ואידיאולוגית אחידה בשאלת סירוב הפקודה. מול הפוסקים והמחנכים בראשות מרן הגר"א שפירא שקבעו שיש לסרב לפקודת עקירת יישובים, יש גם רבנים ומחנכים הסבורים כי מרגע שניתנה הפקודה יש לקיים אותה. אבל מי שמעוניין באמת באחדות המחנה ולא בפלגנות, יוכל בנקל למצוא את המכנה המשותף. אין סיבה שכל הציבור הזה לא יתאחד סביב הדרישה שהפקודה לא תינתן מלכתחילה.

למחנה הגדול הדוגל בעמדתו ההלכתית-ציבורית של מרן הגר"א שפירא זצ"ל אין ייצוג בהנהלת איגוד ישיבות ההסדר. אולי זה ההסבר לכך שמטעם ההנהלה יצאה השבוע הודעה השוללת חד-משמעית את מחאת הלוחמים, בעוד שלגבי השימוש שנעשה בחיילי צה"ל למשימות כאלה הסתפקה ההודעה בקריאה לקיים בנושא דיון ציבורי מעמיק, בלי להביע עמדה חד-משמעית.

הח"כים ציפי חוטובלי מהליכוד ואריה אלדד מהאיחוד הלאומי יזמו הצעת חוק שתמנע שימוש בחיילי צה"ל למשימות שהן שנויות במחלוקת פוליטית ואינן קשורות לייעודו של צה"ל. בניגוד לאבטחת יישובים ומלחמה בטרור ביו"ש שהן משימות צבאיות מובהקות, אכיפת חוקי הבנייה במאחזי יו"ש היא משימה משטרתית ולא צבאית. זוהי משימה שפוגעת בערכים מקודשים של רבים מאוד מלוחמי צה"ל, שלא למען מטרה זו התגייסו לצבא העם. הניסיון לכפות זאת עליהם באמצעות חובת המשמעת הצבאית או באיומים ובענישה דרקונית הוא התעמרות פסולה ומקוממת. מי שנותן את הפקודה הדורסנית הזאת, שפוגעת בחיילים רבים כל כך, הוא זה שמפלג את צה"ל, הוא זה שמערער את המשמעת ביחידות הלוחמות.

ח"כים מש"ס, מהליכוד ומהאיחוד הלאומי חברו לתמיכה בחקיקה המתבקשת הזאת. כמה חבל שהח"כים של 'הבית היהודי' אינם מצטרפים לחזית המאוחדת הזאת. בכך הם גם מצהירים למעשה שאינם מהווים כתובת למצוקתם של לוחמים דתיים רבים, שאמורים לכאורה להיות קהל הבוחרים הטבעי של מפלגות הציונות הדתית.