בשבע 368:מגרדים את תחתית החבית

ב'הארץ' מתאמצים אך לא מצליחים למצוא נימוקים משכנעים נגד מועמדותו של השופט סולברג לתפקיד היועץ המשפטי ,השופט שדמי דורש אכיפה שוויונית על קטינים משליכי אבנים .

יאיר שפירא , ב' בכסלו תש"ע

 

אי אפשר היה שלא לחייך למקרא הדברים שכתב עקיבא אלדר בטור שלו ב'הארץ', במסגרת הניסיון התקשורתי לסיכול מועמדותו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, נעם סולברג, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בסיבוב הקודם של הקרב על הדרת משפטנים דתיים מעמדות מפתח, סולברג נהנה משקט יחסי. שמו עלה אז כמועמד לבית המשפט העליון, אך האש התמקדה אז במועמד הבכיר יותר הנמנה עם שורות הציונות הדתית, השופט משה דרורי. הפעם הגיע תורו של סולברג, אך לאלדר וחבריו אין תחמושת של ממש. במהלך כל שנות שירותו במשרד המשפטים ובשבתו בשתי ערכאות בבתי המשפט בירושלים, לא הצליח סולברג, שופט יסודי וסולידי, לייצר חומרים טובים עבור מסכלי הדתיים. כך למשל, כתבת פרופיל על סולברג בעיתון 'גלובס' מנסה לקלל באמצעות הערות כמו 'שנוי במחלוקת' 'מתחסד' ו'מגלגל עיניים', אך נמצאת בעיקר מברכת בסקירה מקיפה המציגה משפטן מצטיין, מסור ומוערך.

גם לאלדר לא היה קל בטורו בשבוע שעבר, והוא יצא מגדרו והצליח לגרד בקושי את מקום מגוריו של האיש (אלון שבות), את עבודתו תחת המשפטנים הדתיים פליאה אלבק ואליקים רובינשטיין (תוך שהוא שוכח את יוסף חריש ומיכאל בן יאיר), ואת החלטתו לזכות שוטר שירה בערבי בעת התפרעות (פסק דין שזכה לאישרור בבית המשפט העליון). משעשעת במיוחד היתה טענתו של אלדר שסולברג מתאנה לעיתונות, וכי הוא עצמו היה אחד מקורבנותיו. הגילוי הנאות של אלדר מכוון לתביעה שהגיש נגדו פעיל הימין מירושלים, אריה קינג. אלדר פרסם בטורו אייטם על קינג ועל בניית שכונה יהודית קטנה במזרח העיר. איש לא ציפה שהעיתונאי השמאלני הוותיק יפרגן לקינג או לשכונה הנבנית, אלא שאלדר הצליח להוציא מתחת ידו אייטם שכמעט כל משפט שני בו אינו נכון, ושכלל גם ציטוט דמיוני ממקומון ירושלמי בו קינג מצהיר שיעבור על החוק. סולברג, שבניגוד לטענת אלדר לא שש אלי קרב בתביעות של לעז שפתיים, דווקא ניסה לקדם פשרה במסגרתה יוכל קינג לפרסם מאמר ב'הארץ' כדי לסגור את הפרשה. נציגי 'הארץ' הסכימו תחילה, אך לבסוף נסוגו מהסכמתם,  ולסולברג לא נותר אלא לפסוק לחובתם של אלדר ועיתונו. אחרי הכול, אם כנגד סולברג פרסם אלדר חצאי אמיתות - כנגד אריה קינג הוא פרסם שקרים של ממש.

 אכיפה אינדיווידואלית

כמעשה אלדר לא נעשה אנחנו. אף על פי שהשופט יובל שדמי מבית משפט השלום בנצרת התגורר בעבר בקיבוץ של השומר הצעיר, נציין כי סירובו להרשיע נער ערבי שיידה אבנים על כוחות הביטחון ראוי להערכה.

הפרקליטות ביקשה לגזור מאסר בפועל על הקטין, שיידה את האבנים במהלך הפגנה ערבית לאומנית בעת מבצע עופרת יצוקה. סנגורו של הנער ביקש מבית המשפט הגנה מן הצדק. לטענתו, במקרים בהם קטינים שתקפו את כוחות הביטחון על רקע אידיאולוגי היו יהודים ממחנה הימין או מהמגזר החרדי, הפרקליטות נמנעה מלמצות עימם את הדין.

הפרקליטות יכולה הייתה להתמודד עם טיעונו של הסנגור ולהוכיח כי לא כך הוא הדבר. היא היתה יכולה לטעון כי יידוי האבנים בקרב ערביי הגליל הפך לתופעה מסוכנת, שיש להחמיר איתה במיוחד. היא אולי היתה אפילו יכולה להעיז ולטעון כי אין להשוות בין עבירה אידיאולוגית המבקשת למנוע פינוי מאחז לבין עבירה שעיקרה הזדהות עם האויב.

אך הפרקליטות העדיפה להשיב כי האכיפה היא אינדיווידואלית, ואין לבחון את תמונת האכיפה הכוללת לגבי עבירות אלו. תשובות דומות ומקוממות מוכרות מאוד לאנשי ימין ומתיישבים הטוענים לאפליה בבתי המשפט השונים. לעיתים יושבים בהם שופטים בעלי מצפון כמו השופט שדמי. לעיתים קרובות יותר יושבים בדין שופטים אחרים.

לא בהכשר הרבנות

אנשי יחידת הפיקוח על הונאה בכשרות של הרבנות הראשית לישראל פקדו לפני מספר שבועות בתי עסק בעיר החרדית ביתר עילית, וחילקו התראות לפני קנס. על פי החוק, כל עסק המכריז על מרכולתו ככשרה חייב לקבל תעודה מהרבנות הראשית לישראל. אם חשקה נפשו בתעודה של גוף פרטי, הוא יכול להתהדר בה רק לאחר שהסדיר את חובותיו על פי חוק. בביתר, בה אין כמעט עסק שמוכן להעיד על עצמו כמסתפק בהכשר הרבנות, פנו בעלי העסקים לגופי כשרות חרדיים וקיבלו תעודות כשרות מבלי שהסדירו תעודה דומה מהרבנות המקומית. אלא שדו"ח של מבקר המדינה בעניין זרז את יחידת האכיפה של הרבנות, ואנשיה התרו כאמור בבעלי העסקים, ומאוחר יותר אף חילקו קנסות. בעלי העסקים מיהרו לפנות לרבני העיר האשכנזים, ואלו הוציאו כרוז מאלף. בכרוז הם תובעים מהרבנות הראשית שלא לאכוף את החוק בביתר. "על פי דין תורה" הם כותבים שם "אין לחייב הכשר בכפייה". הם גם כותבים כי הסכימו להקמת מועצה דתית בעיר בתנאי שבסמכותה לא יהיו "העניינים הנוגעים לדת תורתנו הקדושה".

מעניינת במיוחד היא חתימתו של רב העיר האשכנזי של ביתר, הרב דוד אורדנטליך, המקבל את משכורתו דרך המועצה הדתית, והוא אשר על פי חוק אמור לחתום על תעודות הכשרות של הרבנות המקומית. ממחלקת הכשרות של הרבנות נמסר כי האכיפה בביתר תימשך. על פי החוק, גובה הקנסות כנגד אלו שלא יסדירו את תעודות הכשרות ילך ויגדל.

כרטיס לקולומביה

לא פעם סקרנו כאן את הטרגדיה המונחת לפתחו של גבר שהתגרש וויתר על הזכות למשמורת על ילדיו הקטנים. המלצות של פסיכולוגיות ועובדות סוציאליות שממנה בית המשפט נוטות לאפשר לאם לרדת לארצות רחוקות עם הילדים, תוך פגיעה חמורה בזכויותיו של האב. ההזדהות עם האם העולה מבין השורות של חוות הדעת, מביאה את המומחיות לא פעם למסקנות יצירתיות במיוחד. הפעם היתה זו פסיכולוגית ממודיעין שהמליצה לאפשר לאישה לעזוב את הארץ לקולומביה, בה חיים בני משפחתה, ולהותיר מאחור את האב. האם כתבה לבית המשפט שהיא מוכנה, כמקובל במקרים מעין אלו, לממן לאב אחת לשנה נסיעה לקולומביה כדי שיתראה עם בנו יחידו. אך בחוות הדעת כתבה הפסיכולוגית שלדעתה יש לחלק את הוצאות הנסיעה בין שני ההורים. "לא יהא להערכתי נכון להטיל את כובד האחריות הכלכלית על האם בלבד", כתבה הפסיכולוגית "וזאת כדרך להדגיש שאחריות על שמירת הקשר מוטלת על שני ההורים במידה שווה".