בשבע 368:שאלת השבוע

חסימת כבישים בהפגנות האופנוענים – מחאה לגיטימית או השתוללות של פורעי חוק?

אנשים שהמערכת בחרה , ב' בכסלו תש"ע

 

 

אליקו אלג'ם/ יו"ר מועדון האופנועים הישראלי

 הכלי היחיד שנותר

מה עושה ציבור שחש עצמו נפגע מהחלטות הממסד? מה עושה ציבור שנפגע מהחלטות של משרד כוחני? מה עושה אותו ציבור כשהמשרד הפוגע בו הוא משרד האוצר - אחד מהמשרדים החזקים ביותר בכל ממשל, שיושב על תקציבים של מדינה שלמה?

אותו ציבור שלא מזוהה פוליטית עם צד מסוים מנסה את כל הדרכים כדי לבטל את רוע הגזירה ומהר מאוד מוצא את עצמו משתמש בכלי היחידי שנותר – כלי המחאה.

כיוון שהטענה המרכזית שלנו דנה ביתרונות הגלומים ברכב דו גלגלי – יתרונות שמהם משרדי הממשלה הרלוונטיים מתעלמים לחלוטין, ברור היה שהכלי להמחיש טענות אלו הוא הגברת גודש התנועה.

מי שמוצא את עצמו בכניסות לערים המרכזיות בשעות הבוקר מכיר את המושג "גודש תנועה", או בשפת הרחוב - "עומס תנועה". האם העצמת גודש התנועה פירושה חסימה? בהחלט לא. האם מימוש זכותנו להשתמש בכביש הציבורי ככל רכב נחשבת מחאה? תלוי מי המתבונן.

תחליפו את אלפי האופנועים שנטלו חלק במחאה האחרונה – הן באיילון דרום וצפון, הן בכביש מספר 2 ובכביש מספר 1 ובעוד כמה כבישים לא מרכזיים – במכוניות, לא תרגישו במחאה כלל כי הגודש כבר קיים. תצרפו לכך נוכחות מוגברת של כוחות משטרה – והנה קיבלתם חסימה.

מחאה מבוקרת שמסרסת ניצני אנרכיה גם אם היא פוגעת באופן חלקי בסדר הציבורי, אינה השתוללות של פורעי חוק. כל מחאה, גם הלגיטימית ביותר, יש לה גבולות הנובעים מהיכולת של הציבור לספוג. מעבר לאותם גבולות גם המחאה הלגיטימית ביותר עלולה להפוך בקלות להשתוללות של פורעי חוק. הכול שאלה של מנהיגות.

 

 

עו"ד יורם שפטל

 אכיפה בררנית

מן ההיבט המשפטי הצר חסימות הכבישים לעניין סיכול העלאת מחירי הביטוח לרכב דו-גלגלי הן לגיטימיות ו/או בלתי לגיטימיות בדיוק באותה המידה כמו אותם המעשים שנעשו כדי לסכל את הגירוש של מתיישבי עזה וצפון השומרון.

מבחינה משפטית צרופה, חייב לחול אותו דין על שתי התופעות. אבל בפועל, חסימת הכבישים לצורך מניעת הגירוש נתקלה בתגובת ברזל של הממסד המשפטי הישראלי, קרי פרקליטות המדינה בגיבוי מלא של בג"ץ, בין השאר באמצעות כתבי אישום על המרדה ועל סעיפים שדינם 20 שנות מאסר כגון סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; מעצרים על תום התהליכים; הפעלת אלימות בריונית נטולת גבולות כלפי המפגינים. זאת בעוד איש לא חולם כמובן לנקוט ולו באחד מהצעדים הללו כלפי המחאות של נהגי האופנועים. מכאן ההוכחה שהממסד המשפטי הישראלי, רובו ככולו, הוא פוסט-ציוני ותומך מובהק בגירוש כמות גדולה של יהודים מיהודה ומהשומרון, מהגולן ומחבל עזה, ובהתאם להשקפה הזו הוא מפעיל את אמצעי אכיפות החוק או נמנע מלהפעיל אותם. עולה כי הממסד המשפטי הישראלי עוסק רובו ככולו באכיפת חוק בררנית מסיבות פוליטיות על פי השקפותיו הפוליטיות. ואם זו אינה שחיתות, אזי יש להמציא מחדש את ההגדרה לשחיתות.

כל האמור לעיל מקבל משנה תוקף כאשר מחאה שכל כולה נובעת ממניעים כספיים אגואיסטיים נתקלת בחוסר תגובה של רשויות אכיפת החוק ושל הממסד המשפטי הישראלי, ואילו מחאה ציונית לאומית שורשית מצד מתיישבים נגד גירושם מביתם על ידי מדינתם ששלחה אותם לאותם בתים – מחאה כזו נתקלת כאמור בתגובה אלימה שלא לומר פרועה של אותו ממסד משפטי.

 

 

מאיר עוזיאל /  עיתונאי וסופר

 גם לכתומים מותר

כוונת השאלה ברורה. אין ספק שמחאת האופנועים לגיטימית מכמה סיבות:

ראשית, בהפגנה הזו הם אומרים דבר שקרוב לנושא הכבישים. כלומר עוסקים כאן בסוגיית הכבישים עצמה ולא במחאה על נושא אחר שלגביו הם חושבים לגייס את דעת הקהל באמצעות חסימת כבישים. מחאת האופנועים ממחישה שלוּ במקום כל האופנועים האלה היו מכוניות – היה נוצר פקק גדול ממילא, כי כל רכב תופס מקום רב בנתיבי איילון, ולכן בצדק יש להקל על אופנוע או קטנוע ולא להכביד עליהם. במאמר מוסגר אציין כי אני עצמי רוכב בקטנוע.

שנית, אני בעד חופש המחאה. חסימת כבישים אינה דבר נורא ומותר לחסום כביש כמחאה, רק שמי שעושה זאת יביא בחשבון שהוא ישלם את המחיר כשיפנו אותו. זה ברור שבסופו של דבר יפנו את חוסם הכבישים, כך שאיני רואה בכך דבר נורא. וגם אם מדובר ב'שלום עכשיו' שירצו לחסום כבישים – בבקשה, כל עוד הם מאמינים שזה מה שיועיל במאבקם. הרי איש לא רוצה לחסום כביש לשם החסימה, מטרת החסימה לגייס את הציבור.

השנאה שהופנתה מצד אמצעי התקשורת העיקריים כלפי חוסמי הכבישים בתקופת ההתנתקות אינה ברורה לי, כי לא היינו עדים לשנאה כזו במחאת האופנועים. ובתקופת ההתנתקות מחו נגד דבר גורלי הרבה יותר מאשר העלאה אכזרית של תעריפי הביטוח. שם היתה זו מחאה על הנזק לעתיד כולנו, נגד ההרס, הן של בתים ויישובים עכשיו והן של גורל ההיסטוריה.