בשבע 368: חינוך תורני חינם

רוב ההורים דורשי החינוך התורני רחוקים מלהיות אליטה מתבדלת , הגישה הפטרנליסטית וחוסר ההקשבה של ראשי הממ"ד ,משפחות תורניות חסרות אמצעים נאלצות לפנות לחינוך החרדי .

הרב אליעזר מלמד , ב' בכסלו תש"ע

 

מיהם הפונים לבתי הספר של ש"ס, חב"ד ואגודה בערים כמו כפר סבא ורעננה? הרי בערים אלו אין כמעט חרדים. מדובר על הורים ציוניים, ששירתו בצבא וגאים בכך, שמודים לה' על הקמת מדינת ישראל, שרוצים שילדיהם ילמדו גם לימודי חול ברמה טובה

 

 שאלה

"מדוע טענת, כבוד הרב, שבתי ספר הממ"ד אינם מכילים את הזרם התורני. ושאם יבואו הורים למנהל ויבקשו תגבור תורני, לא יקבלו? הנה בבתי ספר רבים הכניסו רב בית ספר, שעובר בין הכיתות ומחזק את הצד התורני? האם אין בקשת התורניות תואנה להתבדלות ולהתנשאות? אמנם ייתכן שהקמת בית ספר 'נועם' בירושלים היתה על רקע תורני בלבד, אבל בשאר המקומות המגמה היא ליצור בית ספר אליטיסטי שמסיר מעצמו את האחריות לכלל ישראל, ויש בו פחות עניים ופחות ספרדים".

תשובה

הוא אשר דיברתי. רוב תומכי הממ"ד אינם מקשיבים ברצינות לטענות התורניים, ולכן חוזרים תמיד על אותן הדרשות אודות אחדות ואינטגרציה, כאילו האחדות היא יסוד הממ"ד לעומת התורניים שעיקר מגמתם התבדלות מהציבור העני. והמציאות היא הפוכה. רוב דורשי החינוך התורני הם פחות עשירים ובעלי מעמד חברתי נמוך יותר, ומי שמתנשא עליהם ומוביל את הממ"ד הם אישים בעלי מעמד כלכלי-חברתי גבוה, שחושבים שבזכות הכסף שלהם או בזכות התארים הגבוהים שלהם באקדמיה הם מבינים טוב יותר מפשוטי העם איזה חינוך צריך להעניק לילדיהם. כל כך מתנשאים, עד שמתעלמים מהם ומדעתם לחלוטין.

מיהם הפונים בערים שאין בהן אוכלוסיה חרדית, כמו למשל כפר סבא ורעננה, לבתי הספר של ש"ס, חב"ד ואגודה? הרי בערים אלו אין כמעט חרדים. מדובר על הורים ציוניים, ששירתו בצבא וגאים בכך, שמודים לה' על הקמת מדינת ישראל, שרוצים שילדיהם ילמדו גם לימודי חול ברמה טובה. הם עובדים בחשמל, שיפוצים, מסחר זעיר, הסעות, תעשייה ופקידות נמוכה. הם מגדלים משפחות גדולות יחסית, ורוצים שילדיהם יקבלו חינוך תורני, כדרך ישראל סבא. כאשר הממ"ד מציע להם בית ספר מעורב, בו הבנים והבנות לומדים ומשחקים יחד, חלק מהמורות אינן מכסות את הראש כהלכה, וחלק מהמורים מלמדים ביקורת המקרא - הם מעדיפים לשלוח את ילדיהם לחינוך חרדי.

האנשים השקופים

אבל כל האנשים הללו כלל לא קיימים בתודעה של קברניטי הממ"ד. הם שקופים לגמרי מבחינתם. והם עשרות אלפים, הרבה יותר מכל אלה שצועקים בעד כיתות מעורבות. בגלל שהמשפחות שלהם פחות ותיקות בארץ, הם בינתיים פחות עשירים. כשהתורניים טענו עבורם אצל ראשי הממ"ד, לא הקשיבו להם. האשימו אותם בהקצנה דתית. בבתי הספר של ש"ס נתנו להם מקום. בבתי הספר של חב"ד מכבדים אותם. אבל בממ"ד מתעלמים מהם, עד היום.

כיצד קמים בתי ספר 'נועם'

כאשר מתקבצת באזור מסוים אוכלוסיה חזקה יותר מבחינה תורנית שמעמדה החברתי חזק יותר, אז דורשי החינוך התורני מצליחים להתארגן. אמנם מאשימים אותם בפלגנות, אבל הם עומדים על שלהם ומצליחים להקים בית ספר מסוגו של 'נועם'. אלא שיש בזה מענה חלקי לציבור הרחב, כי התשלום יקר מאוד עבור משפחות רבות (כ-500 ש"ח לחודש). ואע"פ כן ראשי הציבור הדתי-לאומי וראשי הממ"ד טוענים, עשינו 'הכל' למען הציבור התורני. כאילו המצב התקין הוא שכולם ישלחו את ילדיהם לבית הספר הממ"די המעורב, ולמרות זאת הם הואילו לעשות טובה לציבור התורני והתירו לו לפתוח בית ספר. עבור הטובה הזאת יצטרכו הורי החינוך התורני לשלם סכום גבוה, והנהלת בית הספר תתחייב לא לקבל יותר מסך תלמידים שעליו סוכם מראש.

מדוע בית הספר התורני לא יהיה פתוח לכל המעוניינים, בתקצוב שווה לבתי ספר ממ"ד? האם מפחדים שבמצב כזה רוב הציבור יבחר בחינוך תורני?

בכל אופן, בדרך זו הביאו את הממ"ד ואת המפד"ל למצבם הנוכחי. ועדיין ראשי הממ"ד טוענים שהם רוקדים מצוין ורק הרצפה עקומה. הם צודקים, מי שלא בסדר הם ההורים ששולחים את ילדיהם ל'נועם', לש"ס, לחב"ד, לאגודה ולממלכתי החילוני.

והם צדיקים

והכאב גדול עד דמעות, שכן רבים מראשי הממ"ד הם אנשים טובים וצדיקים, אבל הם אינם מצליחים להבין את טענת התורניים. פגשתי פעם מפקחת שעשתה הרבה בעיות להורים שרצו חינוך תורני. "בזכותה" עברו ילדים רבים לחינוך החרדי. ובאופן אישי נהגה בצדיקות. שלחה עוגות לחיילים בודדים. כשידעה על יתום, סייעה לו. והילדים שלה חרפו נפשם בצבא על הגנת העם והארץ, ותפילה היתה שגורה על פיה שיחזרו לשלום.

מקרה רעננה כדוגמא

מן הסתם רוב הקוראים אינם מבינים על מה אני מדבר, וזה מוכיח עד כמה גדולה ההתעלמות מהזרם התורני. הנה דוגמא: שאלתי אישים שונים מרעננה, האם אין ברעננה אנשים שמעוניינים בחינוך תורני ואינם מקבלים מענה? התשובה: אין כאלה. מי שרוצה שולח ל'נועם' (500 ₪ לחודש). ויש שהוסיפו שבאמת גם הורי 'נועם' אינם חפצים בחינוך תורני, אלא מגמתם יוקרה והיבדלות. שאלתי: האם אין בתי ספר חרדיים? השיבו: אין חרדים ברעננה. התעקשתי להמשיך ולשאול, והנה התברר כי יש שני בתי ספר חרדיים, אחד של הזרם הליטאי והשני של ש"ס. אם אין חרדים, מי שולח אליהם? איך יש להם שתי כיתות בכל מחזור? ומדוע שלושת בתי הספר הממ"דיים הם מעורבים, למרות שיש כשלוש עד ארבע כיתות במחזור? מדוע לא יקימו בית ספר תורני אחד? האם ההורים התורניים לא משלמים מסים? או שמא יש הסכם בין הממ"ד לחרדים לחלוק ביניהם את הילדים התורניים?

כך בכל המקומות

תעברו ממקום למקום ותשאלו, ותמיד תקבלו את אותן התשובות, שיותר מכל מצביעות על התעלמות. בהתחלה יאמרו לכם שאין דרישה לחינוך תורני, כולם כמעט רוצים חינוך מעורב. אח"כ תמצאו שכשלושים אחוז מהילדים עברו לחינוך חרדי. היתה דרישה לחינוך תורני, אך היא לא נענתה. יותר נכון לא הובנה. עד היום אינה מובנת. הדרישה לתורניות נתפסת כדרישה קטנונית להקפדה חיצונית במצוות או שמרנות יתירה, שמן הדין שלא להתחשב בה.

במקומות שהקימו בית ספר כמו 'נועם' פתרו חלק מהבעיה. אבל תמיד ישנם עוד הורים רבים שאין ביכולתם לשלם, והם נאלצים לפנות לבתי ספר חרדים. כך בפתח תקווה וכך ברחובות וכך במקומות רבים.

כדי להתקיים נעשו אליטיסטים

בעקבות התלות של 'נועם' ובתי הספר הפרטיים בתשלומי ההורים, הודרו מהם ילדים ממשפחות עניות, וכך נעשו בתי ספר הללו אליטיסטים. הורים שהמגמה התורנית אינה בראש מעייניהם תפשו עליהם טרמפ, בעוד ציבור רחב שמחפש חינוך תורני נותר ללא מענה. במקומות מסוימים האילוץ לדרוש תשלום מההורים הפך למגמה, שנועדה לסנן את המתקבלים לבית הספר.

בית ספר למרחב

אינני מכיר את כל בתי הספר התורניים. את ראשי 'למרחב', ששר החינוך התגולל עליהם בכל כלי התקשורת, אני קצת מכיר. נתתי פעם שיחה להורים. כמה בוגרים שלהם לומדים אצלנו. לא מדובר בחבורה עשירה במיוחד, יש ביניהם מכל הרמות. היו שטענו שכולם אשכנזים - בפועל מחציתם מבני עדות המזרח. יש הורים שהתלבטו אם לשלוח את הילד לבית ספר של ש"ס או אגודה, ומתוך תפיסה ערכית העדיפו את החינוך התורני, למרות היותו כרוך בתשלום גבוה. על רובם התשלום מכביד מאוד. הם חוסכים באוכל, מגדלים משפחה גדולה בדירה קטנה, חלקם נמנעים מהחזקת מכונית, ובלבד שיוכלו לשלם 500 ש"ח לחודש עבור כל ילד. הם מבקשים הנחות ומשתדלים לתת להם.

ובהם שר החינוך נלחם. עליהם כפה לקלוט עולים חדשים מאתיופיה דווקא בתוך הכיתות. הם הסכימו לקלוט עולים בכיתות מיוחדות, כפי העמדה החינוכית המקובלת, אבל שר החינוך כפה עליהם באיומים ובהשפלה את עמדתו האנטי-חינוכית לשלבם בכיתות. כששאלו מי ישלם עבורם, שהרי כל ההורים משלמים, ענו השליטים: שההורים האחרים ישלמו עבורם.

שר החינוך

לכן אני כועס על שר החינוך גדעון סער. במקום להקים זרם תורני שייתן מענה לציבור חשוב זה, הוא החליט לרדוף אותם, וכבר קבע תקנה לפיה יוכל להורות על סגירת בתי ספר תורניים, כדי שההורים יצטרכו לבחור אחת מהשתיים: לשלוח את הילדים לחינוך החרדי או לממ"די.

זהו הציבור היחיד שבמשך שנים כופים עליו חינוך שאינו מתאים לרוחו, ועל כן הוא מתפזר לכל עבר. חלקו נאלץ להישאר בממ"ד, חלקו עבר למגזר החרדי האשכנזי, וחלקו הקים וביסס את רשת בתי הספר של ש"ס. הגרעין הקשה שלו נאלץ להקים בכוחות עצמו בתי ספר פרטיים ולשלם 500 ש"ח לחודש עבור כל ילד.

כבר לפני כמה חודשים כמה אישים פנו אל מקורבי השר, כדי שיסבירו לו את מצוקת החינוך התורני. אבל הוא לא מוכן לשמוע. הוא כנראה כל כך זחוח וגאה, עד שעוזריו והבאים להיפגש עמו מקפידים לומר לו דברי חנופה, ומפחדים להשמיע בפניו ביקורת שלא תנעם לאזנו, שמא יכעס עליהם.

הצד החיובי

בכל זאת, שלושה דברים חיובים ייצאו מזה, בעזרת ה'. האחד, אנשי הזרם התורני יצטרכו להיות יותר נחושים ואמיצים, ובמקום להסתפק בפתרונות חלקיים עבור ילדיהם, יקימו זרם תורני ממלכתי שישביח את החינוך בישראל, ויסלול דרך לטיפוח בני עניים. והשני, אותם שרצו להתבדל על רקע סוציו-אקונומי יצטרכו לערוך חשבון נפש. והשלישי, החפצים בינתיים בחינוך תורני איכותי וזול, יצטרכו לעבור ליישובים התורניים ביהודה ושומרון, שבהם המערכת הציבורית מגבה את החינוך התורני, ויזכו למצוות יישוב הארץ.