בשבע 369: שאלת השבוע

בעקבות ההליכה שמאלה של נתניהו, האם כדאי לימין להפיל את ממשלתו?

אנשים שהמערכת בחרה , ט' בכסלו תש"ע

 

להפיל את נתניהו ולא את הממשלה /ח"כ יעקב כץ /'האיחוד הלאומי'

בבחירות ובתחילת המשא מתן להרכבת הממשלה אמרנו שלא ניתן לנתניהו ליפול. גם לאחר שהוא העדיף להרכיב קואליציה עם מפלגת העבודה אמרנו שלא נפיל אותו. בעקבות המהלכים האחרונים של ראש הממשלה, אנחנו מנהלים שיחות פרטיות עם כל חברי הכנסת של הליכוד ושל ש"ס, ולכולם יש תחושה של זעזוע, של חורבן ושל תרמית גדולה. בשיחות בארבע עיניים הם אומרים לנו שראש הממשלה הוליך אותם שולל, והם מרגישים שהוא סכנה גדולה יותר מאשר אריק שרון. הם לא יודעים איך "לאכול" את ההידרדרות שלו, שצוברת תאוצה כל רגע.

כרגע הקול שלהם לא נשמע כי הם פשוט המומים מקצב ההידרדרות של ראש הממשלה. הם גם חוששים לאבד את המקום שלהם במפלגה, אפילו שהרוב חושב כמותם. טרם קם הנחשון הראשון שיאמר 'אחריי', אבל אנחנו נמצא את הראשון הזה.

כבר לפני ימים אחדים נפגשנו, נציגי הבית היהודי והאיחוד הלאומי, בביתו של ח"כ אורבך, שם ניהלנו שיחות וגיבשנו אסטרטגיה, ולפיה בשבוע הבא נארגן כינוס שבו יופיעו כל השרים והח"כים מהליכוד ומש"ס ועוד, אשר עוד מחזיקים בדעות הישנות והטובות. בעוד כשבועיים נארגן שביתת רעב אשר אליה יצטרפו ח"כים, ואני ביניהם, ראשי מועצות ועוד בכירים. נשבות עד שייקחו אותנו באמבולנסים. עד שראש הממשלה יוחלף בתוך הליכוד.

ואני מדגיש: המטרה היא לא להפיל את הממשלה ואת הליכוד, אלא את ראש הממשלה עצמו. להחליף אותו במישהו אחר. הוא הבעיה. לא היה אדם נורא כמו ראש הממשלה הזה, ורואים שבכל תחום הוא מיישר קו עם השמאל הקיצוני: בנושא ירושלים, ההתנחלויות, בנושא גלעד שליט. כך שראש הממשלה עצמו דואג להפיל את עצמו.

 

 

אין חלופה טובה יותר /ח"כ אורי אורבך /'הבית היהודי'

 עד כה, פרישה מממשלת ליכוד באה תמיד על רקע מדיני – כשהממשלה הלכה שמאלה. גם אז פורץ תמיד ויכוח מוצדק מתי הוא העיתוי הנכון לפרוש. אם לאיים או לפרוש כדי למנוע מהלך מדיני, אם לפרוש כדי שלא להיות מוכתם בהחלטות מדיניות מסוכנות, ואם פרישה על רקע מדיני לא מקבעת את הציונות הדתית כמי שמתעניינת רק בנושא המדיני וההתנחלויות ולא בנושאים ובאינטרסים אחרים. על מה פורשים – זו בעיניי השאלה המרכזית שעלינו לשאול את עצמנו ביושר.

ולדעתי, אנחנו צריכים לעשות מאמצים כבירים כדי להיכנס לממשלה וכדי להישאר בה. עד גבול מסוים, כמובן. השותפות שלנו בממשלה עוזרת לנו גם להחזיק פיזית (בהצלחה יחסית לכוחנו) את מוסדות הציונות הדתית, מאפשרת להילחם על דמותה של הרבנות והיהדות ברחובה של עיר (בהצלחה הולכת וקטנה).

הציבור שבחר בנו בבחירות האחרונות, בעיקר על רקע הפילוג המיותר, הוא ודאי ציבור ששוחר שותפות שלנו בקואליציה עם הליכוד, ולא שנהיה מאלו ששום ממשלה איננה מספיק טובה בשבילם ותמיד הם יודעים לומר רק כמה "אפילו בממשלת השמאל הקודמת היה יותר טוב".

הימין הפיל ממשלות, משמיר ועד נתניהו, ותמיד החלופה היתה גרועה יותר. במקרה של החלטות מעשיות חמורות במיוחד, יש לשקול פרישה מהקואליציה מסיבותינו שלנו. אבל עלינו לזכור כי אם תיפול ממשלת נתניהו על ידי הימין, לא תקום בקרוב ממשלה ימנית יותר.

אוסיף רק שאם נצליח לאחד מחדש את כוחה של הציונות הדתית, מהלך שגם חבריי ואני שוקדים עליו בזהירות בימים אלה עם חברינו ב'איחוד הלאומי', נוכל לבוא לכל ממשלה בעמדת השפעה גדולה יותר. אבל אם בכל רכבת ממשלתית נהיה תמיד על תקן של הנוסע הקופץ החוצה בכל פעם שהרכבת מתקשה בעליות, נישאר תמיד מרוסקי איברים על הרציף.

 

 

 לא לחזור על הטעות /ד"ר חיים משגב / משפטן

אין זאת הפעם הראשונה שהמנהיג של מחנה הימין הלאומי מבייש את כור מחצבתו. הרי עוד בימיו של מנחם בגין, מי שייסד במו פיו את 'העם הפלשתיני' כאשר דיבר על הזכויות הלגיטימיות של ה-palestinian people, מושג שלימים הוא ביקש להסתייג ממנו, היו לא מעט אנשים שרצו לקבור את עצמם מרוב בושה. אחר כך התעלה מנחם בגין על עצמו כאשר פינה יישובים בפתחת רפיח ואת העיר ימית.

אריאל שרון הוא עוד דוגמה לכישלון של המחנה הזה בניסיון להעמיד מקרבו מנהיג בעל עוצמה ונחישות ואמונה בדרך. הבגידה שלו באלה שבחרו בו היתה איומה ונוראה. דא עקא שהניסיון מלמד שסילוקו של המנהיג שבא ממחנה הימין הלאומי לא משפר את המצב. יצחק שמיר הופל בידי ח"כים מן המחנה שלו – גאולה כהן וחבריה לתנועת התחייה, והרי הסוף ידוע: "מחנה אוסלו" עלה לשלטון ואנו קוצרים את "פירותיו".

כעת, אסור לחזור על טעויות העבר. בנימין נתניהו הוא הרע במיעוטו, שכן ברור לכול שאם הוא יסולק מן השלטון מה שנקבל במקומו הוא את ציפי ליבני, למשל, ואו אז יהיה רע פי כמה וכמה. אין מה לעשות, ארץ ישראל תקום ותהיה כולה של העם היהודי בייסורים ובהרבה סבלנות.

ההתפכחות בוא-תבוא; גם אם פעמיה יהיו אטיים, קמעא-קמעא.