בשבע 369: מיקרוסקופ

ע.גרסיאל,ח.לוז, י.מידד , ט' בכסלו תש"ע

 

מחרימים מהשטח /עדי גרסיאל

גופי תקשורת, וזה לא חידוש גדול, לא כל כך אוהבים שמבקרים אותם. אבל נראה שבמקרה של קלמן ליבסקינד מישהו הלך קצת רחוק מדי ביחס למה שיכול להרשות לעצמו כלי תקשורת ציבורי. ליבסקינד, כתב התחקירים של 'מעריב', רואיין לא פעם בערוצי התקשורת האלקטרוניים בעקבות כתבות תחקיר שפרסם בעיתונו. גם גלי צה"ל העלו אותו לשידור מספר פעמים. אלא שבשנה האחרונה אי אפשר היה לשמוע בתחנה הצבאית את קולו של ליבסקינד, זוכה פרס 'אביר איכות השלטון' ופרס ביקורת התקשורת של 'האגודה לזכות הציבור לדעת'. ברשימה שפרסם בבלוג שלו באתר אנרג'י-מעריב טוען ליבסקינד כי הסיבה לכך אינה מקרית. לדבריו, ביקורת שמתח על הקו הלא-פטריוטי של כמה שדרים בגלי צה"ל, שבזמן מבצע עופרת יצוקה "טרם החליטו בעד מי הם", היא שגרמה לכך ש"מלשכת המפקד יצאה הנחיה שלא לראיין אותי עוד. פעם אחר פעם, אחרי תחקירים שפרסמתי, טלפנו אלי עורכי תכניות ותחקירנים כדי להזמין אותי להתראיין. כמה דקות לפני השידור הם התקשרו, התנצלו והודיעו על ביטול".

זאת ועוד: ל'בשבע' נודע כי מפקד התחנה, יצחק טוניק, התקשר בעצמו לעורכיו של ליבסקינד ב'מעריב' והתלונן על התקפותיו של העיתונאי על התחנה הצבאית.

מגל"צ נמסר בתגובה: "אין שום מדיניות בגלי צה"ל להשעות משידור את קלמן ליבסקינד. עם כל הכבוד למר ליבסקינד, איש לא עסק בנושא זה עד היום ומעולם לא יצאה הוראה ממפקד גלי צה"ל הנוגעת לאיש. בעקבות פרסום הבלוג, מפקד גלי צה"ל אישית התקשר למר ליבסקינד והבהיר לו את העניין".

תגובת קלמן ליבסקינד: "כתבתי את הדברים בבלוג שלי מתוך ידיעה ברורה ואני עומד מאחורי כל מילה".

 

 

לונדון בחברון /חני לוז

בפרק ששודר לפני כשבועיים בערוץ 10 של הסדרה 'לונדון פינת בן יהודה', סייר ירון לונדון ברחבי ישראל בחיפוש אחר ה"פוליטיקה של הלשון". הטיול הראשון בפרק היה ל"שטחים הכבושים", אצל אמילי עמרוסי בטלמון, כשלונדון פותח את לקסיקון המלים משמאל ומימין לניתוח לשוני-פוליטי.

הסדרה של לונדון עוסקת בעברית העכשווית והיא עשויה היטב, מחכימה וייחודית. הפרק שהוצג עסק באופן גלוי, לשם שינוי, בנושא החשוב של ההשפעה הנסתרת של המינוח על תפישת המציאות. לונדון הוא בר שיח אינטליגנטי, מגיש נינוח ושנון, ושלא כמו רבים במילייה התקשורתי המדברים במבטא שמאלי מבלי להרגיש, הוא מסוגל לחשיבה רפלקסיבית. כלומר, הוא מסוגל לבקר את חשיבתו, תוך הכרה בכך שאוצר המילים שבו מתוארת המציאות הוא תוצר של מטען פוליטי ולא רק שיקוף של המציאות.

למרות כל הפירגון דלעיל, חלק אחד של הפרק צרם מאוד: ירון לונדון מגיע לחברון בלווית חגית עופרן, נציגת 'שלום עכשיו', גוף פוליטי קיצוני השנוי במחלוקת ציבורית. הסדרה מומנת על ידי 'קרן אבי חי', השותפה לסדרות חשובות כמו 'מעורב ירושלמי' ו'פרשת השבוע'. נשגב מבינתי כיצד גוף מחרחר מדון כמו 'שלום עכשיו' מסתדר עם הצהרת הכוונות של 'קרן אבי חי' לפיה היא "עושה מאמץ מתמשך לעודד את פיתוחן ושידורן של תכניות חדשות הקשורות לתרבות היהודית ולרעיון הפיוס בערוצי הטלוויזיה המובילים בישראל".

הביקור בחברון סבל מהטייה נרטיבית בולטת לכיוון שמאל. עופרן מציגה את הרחוב העובר ליד מערת המכפלה: "אסור לפלשתינים ללכת. מכאן, זה רק ליהודים ללכת". את מערת המכפלה היא מציגה כמקום שרק "מתנחלים" מגיעים אליו, והיא מתקוממת על הגדרתם של יהודי חברון כ"מקומיים". לונדון מתווכח עם השימוש שלה במושג "אפרטהייד", וטוען שהמילה לא במקום אם מדובר בגזרה ביטחונית ולא גזענית. אך העובדה המרכזית,  ש-93 אחוז משטח העיר חברון סגור ומסוגר בפני יהודים, מוסתרת מעיני הצופים וכלל לא מובאת לידיעתם.

מפגש רציני בין יהודים מקומיים לבין השניים היה יכול להיות מעניין מאוד, אולם מסתבר שההגעה לחברון לא תואמה עם היישוב היהודי. דובר היישוב נועם ארנון ועופר אוחנה, פגשו במקרה את הצוות וצורפו רק בדיעבד לצילומים. חבל.

 

 

מי מפחד מהבייני"שים? / ישראל מידד

 

הידיעה הבאה לא הופיעה בעמוד הראשי של עיתון כלשהו ובעצם, היא לא נכללה בכתבה 'חדשותית' אלא במאמר דעות. ולא, לא של מזכיר 'בצלם' או של פעיל 'שוברים שתיקה'. בעל הדברים הוא נחמיה שטרסלר, שתחום התמתחותו הוא בכלל כלכלה. שטרסלר הוא עורך מדור כלכלה וחברה של עיתון 'הארץ', בעל תואר שני במנהל עסקים. הוא גם מגיש תכנית טלוויזיה בערוץ השני בנושא צרכנות. וכך פרסם שטרסלר בעיתונו לפני שבוע תחת הכותרת 'סכנת מרד':

"חוט מקשר ברור משוך בין הרב משה לוינגר וחנן פורת לבין הסרבנות האחרונה... זו האסטרטגיה שהדריכה את לוינגר ופורת מאז השתלטו על סבסטיה בדצבמר 75'... כל ממשלות ישראל נכנעו להם... כיום יש בצה"ל גדודים שלמים, על טהרת בני ישיבות ההסדר, העלולים לעבור צד ולצאת למלחמה נגד פינוי יישובים".

נעזוב את האידיאולוגיה ואת ההיסטוריה העקומה. נתמקד בתחום שבו שטרסלר אמור להיות חזק, תחום המספרים. האם יש לשטרסלר מושג בכמות החיילים הנדרשת כדי לאייש גדוד אחד, על הפלוגות הקרביות שלו ועל פלוגת המפקדה?  האם יש לו מושג כמה בני"שים משרתים בצבא, גם אם נכלול שירות מילואים? המספרים מתחילים להצטבר לאינפלציה דמיונית.

נכון, מערך הלחימה של צה"ל בנוי בהרבה על בני"שים ועל תושבי יהודה ושומרון, ובהרכב הקצונה מיוצגים בני המחנה האמוני-לאומי בכבוד רב. אבל לאפיין את פעילותו של 'גוש אמונים' מראשיתו ועד ימינו אלה כמין אווירה של ערב 'פוטש', זו הגזמה פרועה שמחזירה אותנו לימי אלטלנה.

ואגב, לפי נתוני צה"ל שהתפרסמו בעיתונו של שטרסלר השבוע מפי ראש חטיבת תכנון באגף כוח אדם, "המוטיבציה הנמוכה ביותר לשירות בצה"ל בכלל ובחיל קרבי בפרט היא בערים הגדולות, ובעיקר במחוז גוש דן". האם הם קוראים את 'הארץ' יותר מדי?

 

 

ביקורת הנקרא

אל תתחילו שוב עם הטיעונים המעייפים על הטרוריסטים שיחזרו עכשיו לרחובות... אם תחפשו תמצאו דם על ידיו של כל אחד מאיתנו

אמנון לוי עם טיעון מנצח בעד עסקת שליט (ווינט)  

 

הממשלה צריכה לבחור במועמדת האישה. פשוט

מרב מיכאלי עושה סדר בהליך בחירת היועץ המשפטי (סליחה, היועצת המשפטית) לממשלה

(הארץ)

 

"אתה רוצה שלום אמיתי עם הגולן בישראל ואתה אומר - זה יהיה שלום אמיתי. כמה אפשר להוליך שולל את ציבור הבוחרים שלך?"

מוטי קירשנבאום עושה הסבה מהירה לפוליטיקה מול סילבן שלום (ערוץ 10)

 

 

חדשות בחדשות

גלובס דיווח כי כתבת חדשות ערוץ 2, שרה ב"ק, תגיש תוכנית דת בתחנת רדיו 99 המשדרת לאזור השרון. זו הפעם הראשונה בה התחנה מעלה תוכנית בנושאי יהדות.

 

סקר שערך פרופ' יואל כהן מהמרכז האוניברסיטאי באריאל בקרב עיתונאים ישראלים מעלה תוצאות מפתיעות למדי: 41 אחוז מאמינים שהתורה והמצוות הם ציווי אלוקי, 57 אחוז צמים ביום כיפור ו-32 אחוז אינם עובדים בשבת בפרהסיה. יצוין כי מדובר בשאלוני משוב שאינם בהכרח מדגם מייצג.

 

שלום קיטל, מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 לשעבר, יעזוב את תפקידו כיועץ בכיר לתקשורת והסברה של שר הביטחון אהוד ברק לאחר כשנה וחצי. קיטל ניהל גם את קמפיין מפלגת העבודה בבחירות לכנסת.