בשבע 369: מי פוגע במוראל החיילים

שיקולים של פגיעה במוראל הלוחמים מטים נגד עסקת שליט ולא בעדה , אבדה חכמת הגנרלים ושיקול דעתם הושחת , ערכים תורניים שנשמרים טוב יותר דווקא במערכת הממ"ד

הרב אליעזר מלמד , ט' בכסלו תש"ע

 

 אינני מצפה שיעתיקו הכול, אבל העתקה סלקטיבית של קטעים, אשר יוצרת תמונה מסולפת לרעה, היא שקר. כיוון שידעתי שכך דרכם, סירבתי להתראיין אצלם

על שחרור שבוי שלנו תמורת מאות מחבלים ח"ו

כבר כתבתי מספר פעמים על האיסור לשחרר מחבלים רבים עבור שבוי אחד שלנו, וכפי שאמרו חכמים (גיטין מה, א): "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם". והוספתי שאסור שצרת היחיד תגבר על שיקולי הכלל, שאם חס וחלילה ישחררו מאות מחבלים כדי לפדותו, ייכנסו במקומו למעגל השכול והכאב מאות יחידים אחרים. וכתבתי שזו היתה תפילת הכהן הגדול בקודש הקודשים, שלא ישמע ה' את שוועת היחיד בעת שהכלל נתונים בצרה.

אלא שהיו שטענו כנגדי שאמנם דין זה נכון במצב רגיל, אבל כאשר מדובר בחייל עלולה להיגרם פגיעה קשה במוראל החיילים, שאם יידעו שלא יעשו 'הכול' כדי לפדותם אם יפלו בשבי, לא יהיו מוכנים להתגייס ולצאת לקרב.

אולם האמת הפוכה. רוב אלה שטוענים שתהיה פגיעה במוראל החיילים הם כאלה שממילא אינם מתגייסים לחילות הקרביים, לכן התשקורת תומכת בהם. ואילו רוב הקרביים חושבים ששחרור מאות מחבלים הוא הפוגע במוראל.

האם אפשר לסמוך על גנרלים

עוד שאלו, הלא יש גנרלים מומחים לביטחון, והם יודעים מה נכון לביטחון ישראל ומה פוגע במוראל, ומדוע רבנים צריכים להביע עמדה בזה?

שתי תשובות בדבר: האחת, אין תחום שבו אין עמדה לתורה, אלא שבתחומים רבים העמדה התורנית מבססת את העיקרון ואילו היישום נתון למומחים, ובענייני צבא - למפקדים בכירים. אולם במציאות שלנו הגנרלים הוכיחו שאי אפשר לסמוך על שיקול דעתם. הם לא התריעו כראוי לפני הנסיגה מלבנון, גם לא לפני הנסיגה מגוש קטיף וגם לא לפני הסכמי אוסלו. כמעט כל האסונות שהתרחשו באו עליהם בהפתעה. למעשה, הערכתם נשענת על מה שכתוב בעיתונים החילוניים-שמאלניים. כלומר הם מומחים בקריאת עיתונים מסוג מסוים, וגם מצטיינים בחנופה לכתבים מסוימים. רק יחידי סגולה בין המפקדים הבכירים הצליחו לעלות בסולם הדרגות בלי להשחית לגמרי את שיקול דעתם. אלה באמת התריעו אבל לא שמעו להם, כמו שעולה למשל מספרו החשוב של הרמטכ"ל לשעבר השר משה יעלון, ולא במקרה התקשורת התעלמה מספרו.

במציאות כזו, חובה על רבנים להיכנס לעובי הקורה ולהתריע על הסכנה הנשקפת לישראל משחרור מאות מחבלים עבור שבוי אחד שלנו.

 

כמה מילים על החינוך

בעזרת ה' עוד אמשיך לעסוק בנושא החינוך הציבורי, ואתייחס למכתבים שקבלתי, לבשורות הטובות ממקומות שונים ולקשיים שבמקומות אחרים.

בינתיים חשוב להדגיש כי צריך לתת בחירה להורים לשלוח את ילדיהם לחינוך ממ"ד או תורני. אמנם לדעתי היה רצוי שכולם יבחרו בחינוך תורני, אבל אני גם יודע שיש ערכים חשובים שהציבור החרד"לי עדיין אינו מצליח לבטא באופן שלם, וערכים אלו מתקיימים יותר על ידי הציבור הדתי-לאומי הקלאסי, וחס ושלום אסור שערכים אלו ירדו לטמיון. לכן אנסה לשכנע את הציבור החשוב הזה שהקפדה על גדרי הצניעות, למשל, אינה מתנגשת בערכים החשובים להם, אבל גם אם לא ישתכנעו אכבד אותם ואתמוך בהם כדי שיוכלו להנחיל את הערכים התורניים שהם מצטיינים בהם. אלא שיחד עם זאת, גם הם אינם צריכים לכפות את עמדתם על המעוניינים בחינוך תורני.

שוב תשקורת

שוב נוכחתי, והפעם באופן אישי, כי התקשורת החילונית-שמאלנית היא אכן 'תשקורת', לכל הפחות במה שנוגע לציבור הדתי והלאומי. 'זכיתי' לכתבה ב'ידיעות אחרונות', ואפילו דבר אחד לא היה שדיווחו כראוי. את הכל היטו לרע. משל לסוחר שטועה בחשבונותיו, שאם הטעות היא פעם לטובתו ופעם לרעתו - אפשר לטעון שהוא לעיתים מתבלבל בחישוב. אבל מי שלעולם טועה לטובת עצמו - כשהוא מחשב כמה צריכים לשלם לו טועה תמיד כלפי מעלה, וכשהוא מחשב את מה שהוא צריך לשלם טועה תמיד כלפי מטה - הרי שהוא שקרן.

וכיוון שיש תועלת בדבר, אציג בפניכם בעניין אחד את מה שכתבו עלי ב'ידיעות' לעומת האמת.

הדיווח ב'ידיעות אחרונות'

ב'ידיעות אחרונות', יום שישי ג' כסלו תש"ע, חברו שלושה כתבים, צבי זינגר, יהודה שוחט וצביקה ברוט, וכתבו: "בניגוד לרבנים מובילים אחרים ביהודה ושומרון, הרב מלמד שירת בצה"ל ארבעה חודשים בלבד, בגיל מאוחר, והוא אינו מתבייש בכך. הסיבה לשירות המקוצר היא הורדת פרופיל כתוצאה מפציעה בעקבות התכתשות עם כוחות צה"ל בגיל ההתבגרות. "בהיותי כבן 17 השתתפתי בעלייה לחווארה", נוהג לספר הרב מלמד. "במהלך הפינוי משכו אותי כמה חיילים לכיוונים שונים, ואחד מהם דרך על זרועי. כנראה צעקתי, התפרעתי ובעטתי, והחיילים עזבו אותי. הורידו לי את הפרופיל ל-45 וביטלו מיד את הגיוס. זה היה די משפיל, אבל המאבק על ההתנחלות אינו פחות חשוב משירות צבאי איכותי".

המקור

הקורא התמים סבור שהעיתונאים הללו היו חרוצים והגיעו לאחד התלמידים שיכול היה להעיד שאני 'נוהג' לספר את המעשה הזה כאיזה סיפור מופת. אבל האמת היא שאיני נוהג לדבר על כך - זה לא סיפור שנעים לספר - אלא כתבתי את הדברים ב'רביבים' בגיליון כ' אב תשס"ח, כדי לנחם צעירים, כפי שאספר בהמשך. והם העתיקו את מה שבחרו להעתיק בלי לציין את המקור, דבר שלא ייעשה על ידי עיתונאים הגונים. וכך כתבתי:

"כאן אולי המקום לספר את הסיבה שלא זכיתי להיות חייל קרבי. בהיותי כבן 17 השתתפתי בעלייה לחווארה. במהלך הפינוי משכו אותי כמה חיילים לכיוונים שונים, ואחד מהם דרך על זרועי. הכאב היה נורא, עצם הזרוע יצאה ממקומה. כנראה צעקתי, התפרעתי ובעטתי, והחיילים עזבו אותי. לאחר כמה דקות, בסיוע של חובש, העצם חזרה למקומה. לאחר כמה ימים הכאבים עברו, אולם משהו שם כבר לא היה כבתחילה. מעת לעת חוויתי פריקה בזרוע. לאחר כמה שנים, בהיותי בשיעור ה' בישיבת 'מרכז הרב', התכוננתי להתגייס למשך ששה חודשים לתותחנים או הנדסה קרבית. יום לפני הגיוס עברתי בדיקות רפואיות, גילו שאני סובל מ'פריקה חוזרת', הורידו לי את הפרופיל ל-45, וביטלו מיד את הגיוס. זה היה די משפיל. עד אז חשבתי שאני קרבי, חשבתי אולי אף להיות קצין. ופתאום התברר שאינני קרבי... בכל אופן, במסגרת גיוס בני ישיבות ניתן היה להתגייס אז רק ליחידה קרבית. אם הייתי מתעקש להתגייס, הייתי צריך להתגייס לשלוש שנים בשירות לא קרבי. היה ברור לי כי למען כלל ישראל חשוב יותר להמשיך ללמוד תורה בישיבה, ולדחות את הגיוס לשלב ב' (גיוס מאוחר וקצר יותר). וכך זכיתי להמשיך ללמוד ברציפות עוד מספר שנים.

למעשה גם בטחון ישראל לא נפגע מכך, שכן בזכות שנות הלימוד הנוספות ללא הפרעה הוכשרתי להיות רב יישוב ולהקים ישיבה, שמתוכה כבר מאות בחורים שרתו ומשרתים בתפקידים קרביים בצבא. אמנם אני משער שגם לו הייתי מתגייס לחצי שנה הייתי הולך במסלול הזה, אבל מן הסתם תוספת החודשים הללו העצימה את התמסרותי לתפקידי".

כך הם מרמים

אינני מצפה שיעתיקו הכול, אבל העתקה סלקטיבית של קטעים, אשר יוצרת תמונה מסולפת לרעה, היא שקר. כיוון שידעתי שכך דרכם, סירבתי להתראיין אצלם. מעניין מה יכתבו עליי בהמשך.

ערך ההתנחלות

כיוון שכבר חזרתי על אותו סיפור, אזכיר את ההקשר של פרסומו. באותו זמן פנו אלי מספר בחורים, שבעקבות פעילותם למען ההתנחלות בגוש קטיף ובעמונה הצבא 'איים' עליהם שלא לגייסם. כדי לעודד את רוחם ולנחמם חשפתי סיפור אישי וסיימתי בשורות אלו: "לו הייתי יכול לחזור אחורה בזמן, הייתי חוזר ומשתתף בעליות להתנחלות, הייתי מסרב להתפנות, ומוכן שוב להיפצע, למרות הכאבים והמוגבלות המסוימת. המאבק על ההתנחלות אינו פחות חשוב משירות צבאי איכותי. ולא מפני שאני מזלזל במצווה להתגייס לצבא, אלא מפני הערך החשוב של המאבק על ההתיישבות ביהודה ושומרון, שאינו נופל במעלתו מהשירות הצבאי.

בשורה טובה

ואע"פ כן בשורה טובה: מעמדו של 'ידיעות אחרונות', ענק התקשורת החילוני-שמאלי, הולך ונחלש. ממצב בו רוב אזרחי ישראל קראו 'ידיעות', עד שהחשיבו אותו כמונופול, הוא הולך ומתדרדר. על פי סקר TGI, לפני כארבע שנים קראו את 'ידיעות' בסוף שבוע 59.5% מהציבור, וכיום רק 45.9%. ואת העיתון היומי קראו לפני כארבע שנים 43.7%, וכיום רק 34.2%. כלומר ירידה של כ-22 אחוזים בארבע שנים. לפי הקצב המבטיח הזה, בעוד כעשר שנים הוא ירד לפחות מעשרים אחוז. ואפשר אף לקוות שבהמשך המורד הקצב ילך ויגבר, והוא יצלול בדעת הקהל עד שניפטר מעונשו. או שבינתיים איזה חוזר בתשובה יקנה אותו, ואז הכתבים והתחקירנים שלו יתחילו להחניף לאדונם החדש.