בשבע 369: מגלגלים

שמואל אדלמן , ט' בכסלו תש"ע

 

באחד הסרטים המוכרים של צ'רלי צ'פלין מוצא גיבור העלילה דרך מקורית להתפרנס. הגיבור, בגילומו של צ'פלין עצמו, סוחב על גבו כמה לוחות זכוכית ומסתובב ברחוב בעוד בנו הקטן מצטייד בכמה אבנים ומנפץ שמשות בזו אחר זו, רגע לפני שגיבורנו עובר שם ומציע את עזרתו הנדיבה תמורת סכום סמלי.

נזכרתי בסרט הזה כשהגעתי לאחד ממכוני הרישוי בפ"ת כדי להעביר את הרכב שלי את מבחן הרישוי, הקרוי בפי העם 'טסט'.

כמובן שלפני הכניסה למסלול הייסורים הגלגלי צחצחתי את פנסי הרכב, בדקתי שאין נורות שרופות ואפילו החלפתי צמיג בלוי. חיכיתי בסבלנות בתור, אותתי ימינה ושמאלה, משכתי את בלם היד ולחצתי על דוושת הבלם, סובבתי את ההגה ימינה ושמאלה לקול צעקותיו של האיש מבור הבדיקה, והבטתי בגרפים הממוחשבים שהתחלפו על הצג בעת בדיקת זיהום האוויר של רכבי. ממש בקצה המסלול הודיע לי הבוחן כי הרכב עבר טסט למעט פרט חשוב אחד: לוחית הרישוי, אותה יש להחליף לאלתר. תוך כדי דיבור הסביר לי הבוחן שממש בתוך המכון ישנו בחור צעיר שישמח להעניק לי לוחית רישוי חדשה, ובינתיים אוכל ללכת למשרד ולשלם 60 שקלים נוספים. חזרתי מהמשרד של המכון והעפתי מבט אחרון בלוחית הרישוי. אומנם זיהיתי  קמט קל בלוחית, אך גם ללא משקפיים יכולתי לזהות בקלות את המספרים, ממש כמו שמצלמות כביש 6 עושות ללא קושי. ליתר ביטחון צילמתי את הלוחית רגע לפני שנחתכה והועפה לסל האשפה. למותר לציין שהלוחית החדשה הגיעה בתוך מסגרת פלסטיק שמפרסמת את מכון הרישוי.

ניגוד האינטרסים בין מכון רישוי ששולח בעלי רכבים לחנות אביזרים באותו מכון עצמו, תופעה שקיימת במספר מכונים נוספים, מעלה חשש כבד לגבי ההצדקה המקצועית והבטיחותית של פסילת לוחיות רישוי על פגמים של מה בכך, תופעה שרבים מנהגי ישראל נתקלים בה ומעדיפים למען המדבקה המיוחלת של הטסט לשלם עוד כמה עשרות שקלים.

עד מועד סגירת הגיליון טרם התקבלה תגובת משרד התחבורה.