בשבע 370: ציפי לבני עדיפה

נתניהו קרס תחת הלחץ ואימץ את דרך השמאל. דווקא נכונות של הימין להפיל אותו תוכל להחזירו למוטב



עמנואל שילה , ט"ז בכסלו תש"ע

 

רק שוטים ימתינו עתה להתגשמות הבטחות נתניהו ושריו כאילו מדובר בהקפאה זמנית בלבד. אין שום סיבה לחשוב שבעוד עשרה חודשים יתנדפו לפתע כל אותם לחצים בינלאומיים שהביאו להתקפלות הנוכחית

 

1    בנימין נתניהו מתפאר באוזני אזרחי ישראל ובתקשורת העולמית על תרומתו המשמעותית לכלכלה הפלשתינית ולהאצת הבנייה והפיתוח אצלם. כאילו היה שמעון פרס בימי חזונו המרחף, נתניהו שם את השגשוג הפלשתיני בראש מעייניו, ומציג את ההתפתחות שלהם כאילו היתה אינטרס חיוני לישראל. כל 'השלום הכלכלי' הזה נעשה, כזכור, בעוד אבו-מאזן מחרים אותו ומסרב לפגשו, ובטח שלא לנהל עמו משא ומתן.

ובעוד יד שמאל מושטת אל הפלשתינים כשהיא פתוחה בנדיבות, יד ימין מונפת באגרוף מאיים אל בני עמו, המתיישבים החלוצים והמסורים. צווי ההקפאה שהוציא נתניהו נגד הבנייה והפיתוח בהתיישבות היהודית הם דרקוניים וחסרי תקדים בחומרתם. לא מזמן הוא הבטיח לאפשר למתיישבים 'גידול טבעי' ו'חיים נורמליים', אבל הגזרה הזאת היא שיבוש קשה ביותר של נורמליות החיים ופגיעה חמורה בגידול הטבעי. ומה שחמור הרבה יותר - היא קושרת עננים מדיניים קודרים מעל לעצם קיומה העתידי של ההתיישבות. את כל זאת עושה ראש הממשלה בלי לקבל שום תמורה מהצד הפלשתיני, שכבר הספיק לדחות גם את המחווה הישראלית הנדיבה הזאת ולדרוש הקפאה גם בירושלים. הקפאה בירושלים, אגב, מתקיימת כבר כעת, אבל הפלשתינים דורשים את זה רשמי.

 

2    לאחר שנתניהו ביצע פניית פרסה אידיאולוגית והפר את כל ההבטחות שבזכותן עלה לשלטון, לאחר שהכריז בבר-אילן על חתירה למדינה פלשתינית וכעת גם קשר טבעת חנק לצווארה של ההתיישבות - אין עוד מקום לגרם אחד של אמון כלפי הבטחותיו. השרים בני בגין ובוגי יעלון, שרבים תלו בהם תקוות כמי שישמרו על יושרתו ונאמנותו האידיאולוגית של ראש מפלגתם, גם הם כשלו והכזיבו. במעבה האפלה החשאית של דיוני 'פורום השבעה' והקבינט, טחו עיני השניים מלראות את משמעותה החמורה של ההחלטה לה נתנו את ידם. במקום משגיחיו האידיאולוגיים של נתניהו, הם לוהקו לפתע לתפקיד מליצי היושר של סטייתו האידיאולוגית.

רק שוטים ימתינו עתה להתגשמות הבטחות נתניהו ושריו כאילו מדובר בהקפאה זמנית לעשרה חודשים בלבד. אין שום סיבה לחשוב שבעוד שנה פחות חודשיים יתנדפו לפתע כל אותם לחצים בינלאומיים שהביאו להתקפלות הנוכחית. לא קשה להבין כי קל הרבה יותר לשמור על סטטוס-קוו של בנייה שמזדחלת לאיטה מאשר לצאת מתוך מצב של הקפאה מוצהרת אל מציאות של תנופת בנייה. קל הרבה יותר להיזהר שלא ליפול לבור עמוק מאשר להיחלץ ולעלות לאחר שהפלת את עצמך לתוכו.

 

3. נתניהו של הקדנציה הזאת הוא ראש ממשלה שנכנע ללחצים. הוא החליט להטיל מע"מ על הירקות, ונסוג תחת הלחצים. הוא שאף לפצל את תפקיד היועץ המשפטי, והתקפל מול מכבש החונטה המשפטית. הוא הטיל קנסות על צריכת מים מוגברת, וביטל אותם. הוא לא מסוגל לעמוד באומץ ובתבונה מול דרישות הקמפיין לשחרר את גלעד שליט "בכל מחיר". עוד בתחילת הקדנציה הוא התקפל והעניק לשותפותיו הקואליציוניות תיקים רבים ואיכותיים, על חשבון מפלגתו. וכמובן, כל התנהלותו בתחום המדיני היא תוצאה של רפיסות מול לחצי האמריקנים והפלשתינים.

כולם מצליחים ללחוץ על נתניהו, רק אנחנו לא. מה שעומד לנו לרועץ הם אותם פחדים בלתי רציונאליים מפני כל מחשבה על הפלת ממשלת ימין. הרי בכל פעם שהפלנו ממשלת ימין, התוצאה היתה שהשמאל עלה והמצב נהיה יותר קשה, נכון? לא נכון. הנוסחה הזאת הוכיחה את עצמה רק פעם אחת, במקרה של הפלת ממשלת שמיר, שבעקבותיה באה ממשלת אוסלו של רבין ופרס. לעומת זאת, הפלת נתניהו בקדנציה השנייה בגלל הסכמי וואי אמנם העלתה את ברק והשמאל, אבל התוצאה לא היתה רעה כל כך. דווקא ההצעות מרחיקות הלכת של ברק לערפאת הוכיחו לראשונה גם לשמאל הישראלי שאין פרטנר לשלום. כך נסללה הדרך להכרה כללית בכישלון תהליך אוסלו, לניצחון המוחץ של הימין בבחירות שלאחר מכן, ולמבצע 'חומת מגן' שהחזיר את השלווה לרחובות ישראל ומחק הרבה מאוד מהישגי הפלשתינים בהסכמי אוסלו.

לעומת זאת, דווקא הרתיעה המוגזמת מפני הפלתה בעוד מועד של הממשלה הימנית-כאילו בראשות שרון היא שאיפשרה את ההרס והגירוש בגוש קטיף ובצפון השומרון. ההימנעות מהפלת ממשלת הליכוד בימי שרון גרמה נזק חמור לא פחות משגרמה הפלת ממשלת הליכוד בימי שמיר.

 

4. אז מה, אתם שואלים, יותר טוב שציפי לבני תהיה ראש הממשלה? אכן כן. הניסיון מוכיח כי ממשלת שמאל שמולה ניצבת אופוזיציה ימנית חזקה לא יכולה להרחיק לכת בצעדים דרקוניים נגד ההתיישבות. ממשלת ימין שאימצה מדיניות שמאלנית, פגיעתה רעה הרבה יותר. במבחן הכוונות הטובות נתניהו כנראה עדיף מלבני, אבל לא במבחן התוצאה שהוא העיקר. כאשר המחנה הכתום נותר לבדו ללא תמיכה פוליטית ממשית, הוא הופך למשיסה ולשק החבטות של כל הרשויות השלטוניות בישראל. חד משמעית - עדיף שהליכוד יהיה איתנו באופוזיציה משיהיה בשלטון ונגדנו. כמובן שעדיפה יותר האופציה השלישית - שהליכוד יהיה בשלטון ואיתנו. אבל כדי שזה אכן יקרה, קודם כל עלינו להיות מוכנים נפשית להפיל את נתניהו.

לנתניהו לא תהיה הזדמנות שלישית לכהן כראש ממשלה. אם הוא יופל הפעם, זה יהיה סוף הקריירה הפוליטית שלו. לאור התנהלותו התבוסתנית, הנזק הצפוי להתיישבות כתוצאה מהפלתו כלל לא ברור, בעוד הנזק הפוליטי שייגרם לנתניהו הוא ברור וקטלני.

ברגע שנחזיק בידינו נשק פוליטי טעון, סביר מאוד שכבר לא יהיה צורך כלל ללחוץ על ההדק. כל גזרת ההקפאה הזאת לא היתה באה לעולם אילו היתה לנתניהו אפשרות לומר לאמריקנים שהתוצאה הוודאית תהיה נפילת ממשלתו. מול איום פוליטי אמיתי, נתניהו הלחיץ יעשה חשבון שעדיף כבר להיאבק על אמונותיו הבסיסיות ואולי להישאר בשלטון, מאשר להמשיך בדרך השמאל ולהתרסק פוליטית.

 

5. הפעם הגיבו ראשי יש"ע בנחישות ראויה. במקום התבטאויות מתחנחנות על ערך אחדות העם והצורך לשמור על הדמוקרטיה הישראלית, הם הודיעו מייד על כוונתם להפר את צווי ההקפאה ועל נכונותם לעמוד לדין על כך. קשה להשתחרר מהחשדנות למודת הניסיון כלפי יכולתה של מועצת יש"ע להוביל מאבקים מסוג זה לאורך זמן. אך עדיין אפשר לקוות שהפעם ישכילו 'ראשי המתנחלים' שלא להתפתות לשידולי ברק ונתניהו, ולייצר תנופת מאבק שלא יופסק עד לפריצת המצור המוטל על ההתיישבות והתפתחותה כבר שנים רבות.  

 

6. כעת מתברר יותר מה הרקע לתגובה ההיסטרית ולענישה חסרת הפרופורציות שננקטה כלפי מחאתם של לוחמי חטיבת כפיר נגד גירוש יהודים. בכירי הצבא ידעו כנראה על משימת ההקפאה שתוטל עליהם בקרוב, ולכן חששו כל כך מפני מחאת חיילים מתפשטת שתחבל במאמץ המלחמתי נגד ההתיישבות היהודית.

התגייסותו של צה"ל בדרגיו הבכירים ביותר ל'משימה הלאומית' של דיכוי המתיישבים היהודים רק מוכיחה עד כמה חשוב להעמיד חומה איתנה בין המשימה הבזויה הזאת לבין כל חייל שיש לו מצפון יהודי אמיתי. לנוכח ההתפתחויות - החולשה המופגנת והעמדה ההססנית והמתנצלת של איגוד ישיבות ההסדר עלולה להזיק לא רק לבנייה ה'בלתי חוקית' במאחזים אלא לעתיד ההתיישבות כולה.