בשבע 370: כנגד כל הסיכויים

למרות התנגדות משרדי האוצר והביטחון, הח"כים לא יכלו להישאר אדישים מול מציאות מעוותת שכפתה על אלמנות צה"ל לבחור בין הישארות בבדידותן לבין הפסד כספי ניכר

ח"כ אורי אריאל , ט"ז בכסלו תש"ע

 

לכאורה, חוק אלמנות צה"ל שנישאו בשנית היה אמור להיכשל. אחרי הכול, מדובר בהצעת חוק שהובלה ע"י חבר כנסת מהאופוזיציה, עם התנגדות גורפת ועקבית של משרד הביטחון ועם משמעויות תקציביות. כל אחד מהגורמים הללו מספיק בדרך כלל כדי להוריד את החוק מעל סדר היום. זה לא קרה, בגלל שיש מקרים בהם המילים "תיקון עוול" הן לא סתם אמרה שחוקה - הן אמת שאי אפשר להתעלם ממנה.

מכיוון שרוב הקוראים מן הסתם לא מבינים עדיין על מה כל המהומה, נביא סיפור קטן: יעל ויוסי היו חברים כבר מגיל צעיר. הם התחתנו מיד אחרי שיוסי סיים את הצבא ותוך מספר שנים כבר היו להם שלושה ילדים חמודים - הגדול שבהם בדיוק עלה לכיתה א'. ואז פרצה המלחמה ויוסי המילואימניק נקרא לחזית, ממנה לא שב. כששככו הדי הקרבות, יעל מצאה את עצמה נאלצת להתמודד בשתי חזיתות: מצד אחד התמודדות נפשית עם אובדנו של יוסי, ומצד שני אחריות למשפחתה ולילדיה הרכים. מדינת ישראל תרמה ליעל בכל חודש סכום נכבד, שביחד עם משכורתה כמורה השאירו את משפחתה במצב מאוזן בבנק.

חמש שנים לאחר האובדן, יעל הרגישה שהגיע הזמן לנסות ולהתחתן מחדש. היא פגשה בדורון, אלמן עם שני ילדים בגיל ההתבגרות, והם החליטו להקים בית ביחד. אולם אז צצה בעיה חדשה: משרד הביטחון, שאחראי על תשלום הקצבה החודשית, הודיע לה שאם תתחתן הוא יפסיק את הקצבה. "זה החוק", אמרו לה כששאלה, "את לא תחשבי יותר כאלמנת חייל". יעל ודורון הבינו שעצם ההחלטה על חתונה תעלה להם ביוקר, תרתי משמע. כאישה מאמינה, הדילמה של יעל היתה בלתי נסבלת: האם להתחתן כדת ולאבד את הקצבה, כאשר ברור שגם עם הכנסתו של דורון לא תגיע לאותה רמה אליה הורגלה, או להיפרד מדורון ולהישאר עם הקצבה - אבל גם בלי בעל לה ואב לילדיה.

הסיפור של יעל הוא לא יוצא דופן. בחודשים האחרונים, כאשר חוק אלמנות צה"ל נכנס לישורת האחרונה לקראת אישורו, היו אלמנות צעירות שצלצלו אלי ושאלו האם כדאי להן להתחתן או לא. מה עונים לאישה כזו, שהקריבה את בחיר ליבה למען המדינה ועכשיו, כשהיא באה לשקם את חייה, היא מרגישה שמנסים לגבות ממנה מחיר נוסף?

כנראה שאני לא הייתי היחיד שהבין שיש כאן עוול אמיתי. למרות מאבקים בלתי פוסקים מצד משרד האוצר ומשרד הביטחון והעומד בראשו, שניסו בכל דרך למנוע מאיתנו להעביר את החוק, הצלחנו לקדם את החוק עקב בצד אגודל. ממש בסיום הכנסת הקודמת, החליט ח"כ יואל חסון, אז יו"ר הקואליציה ושותף להצעת החוק, להעביר את החוק לקריאה ראשונה, ובכך הציל את העבודה שנעשתה עד אז מאבדון. לקראת הקריאה השנייה והשלישית בכנסת הנוכחית, היה זה יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ח"כ חיים כץ, שלא נרתע מהלחצים ונרתם להעביר את החוק בהקדם האפשרי. ולבסוף - היו אלו 85 מחברי הבית שהצביעו כאיש אחד בעד החוק, שעבר ללא מתנגדים.

עוול אחד תוקן. מעתה אלמנות של חיילים שנפלו בהגנה על המולדת, וכן אלמנות נפגעי פעולות האיבה ונשות שוטרים, ימשיכו לקבל את הקצבה המגיעה להן גם אחרי נישואיהן. אך המערכה לא תמה, ועלינו לשנס מותנים לקראת החוקים הבאים. עוולות לא חסרות, לצערנו, וגם לא בעלי אינטרסים, אבל בעזרת ה' ובעזרת עם ישראל, נעשה ונצליח.