גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

לך אתננה ולזרעך - רביבים

בהתגלות החשובה והמכוננת של ה' אל יעקב בבית אל, הנושא המרכזי הוא הבטחת ירושת הארץ , מה היה ה' צריך לומר ליעקב לפי שיטות אנשי החוגים השונים של ימינו.
03/12/09, 10:27
הרב אליעזר מלמד

 

 כדי לזכות לברכת הריבוי צריכים להיות מוכנים לנהוג בענווה כעפר הארץ. להצטופף כדי לגדל עוד ילדים, לוותר על מותרות כדי להקים משפחה מבורכת. לקבל בזרועות פתוחות משפחות חדשות

 

מה ראוי היה שיאמר ה' ליעקב אבינו

אחת ההתגלויות המכוננות שנגלה ה' לאדם, היא ההתגלות ליעקב אבינו בעת שהגיע לבית אל. "וישכב במקום ההוא, ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. והנה ה' ניצב עליו ויאמר: אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק" (בראשית כח, יא-יג). וכאן אנו מצפים לשמוע מהו הדבר החשוב, המכונן, המהותי, שיאמר ה' ליעקב.

אם נעצור לרגע ונשאל את בני החוגים השונים בזמננו, מה לדעתם ראוי שיאמר ה' ליעקב, מן הסתם נקבל תשובות שונות. הליטאים היו אומרים: "תלמד גמרא בעיון עד שתהיה בן תורה". החסידים היו אומרים: "תתחזק באמונה ובעבודת ה' בשמחה". אנשי ש"ס היו אומרים: "תלמד הלכה למעשה על פי שיטת מרן". חניכי בני עקיבא היו אומרים: "ואהבת לרעך כמוך". הדתיים המודרניים היו אומרים: "דרך ארץ קדמה לתורה". אישי רוח מהאקדמיה היו אומרים: "הקפד להיות פלורליסט ולהטיל ספק בכל עמדה ודאית", ופמיניסטיות היו אומרות: "העצימו את הנשיות ותפסיקו לדכא את הנשים".

ומה אמר ה' ליעקב

אולם הקב"ה אמר: "הארץ אשר את שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה". ומתוך כך "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". זה הגילוי האלוקי. ואכן יעקב אבינו הכיר על ידי כך את גודל קדושת הארץ, וזהו שאמר: "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר: מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים" (בראשית כח, יג-יז).

ואולי עוד יטענו בני החוגים השונים שאמנם הפעם דיבר ה' על ארץ ישראל, אבל יש עוד גילויים ועוד פסוקים. אז הנה, גם בגילוי שנתגלה ה' ליעקב אחר חזרתו לארץ, שהיה אף הוא בבית אל, נאמר ליעקב: "פרה ורבה, גוי וקהל עמים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק - לך אתננה, ולזרעך אחריך אתן את הארץ" (בראשית לה, יא-יב). וכך בכל הגילויים אל יעקב, תמיד דיבר ה' על ארץ ישראל. כך בחרן (בראשית לא, ג), וכך בעת שעמד לרדת למצרים (בראשית מו, ב-ד).

ומה יאמרו היום

ומה אומרים על כך כתבי 'יתד נאמן' ו'יום ליום'? אם לא היו הדברים כתובים במפורש, היו פשוט מדווחים שהקב"ה אמר ללמוד גמרא בעיון או ללמוד הלכה למעשה. אלא שהפסוקים כתובים, ולכן הם אומרים שהעיקר הוא לשמוע ל'גדוילים' שאומרים על שמאל שהוא ימין. ולכתבי 'המודיע' החסידיים אין בעיה: 'ארץ' בחינת 'רצון', ו'ישראל' בחינת 'דבקות', הם מפרשים, וממילא אין צורך בארץ ישראל. ויש עסקנים חשובים שסוברים שרמז גדול יש כאן, שנתן ה' את הארץ לאברהם יצחק ויעקב כדי שצאצאיהם 'הקדושים' יוכלו לוותר עליה ולמוכרה בהסכמים קואליציוניים, ולקבל תמורתה כסף לתלמודי תורה ומקוואות.

ובוגרי בני עקיבא מתלבטים, שאולי משום אחדות ישראל יש לוותר לשמאל. והדתיים המודרניים אומרים שאי אפשר לעמוד נגד כל העולם. ואישי הרוח מהאקדמיה אומרים שספק גדול אם גם היום ישנה מצווה לישב את הארץ, ויש בזה דעות שונות וגרסאות שונות, ושבעים פנים לתורה. וגם הפמיניסטיות מסכימות לכך.

אולם האנשים הישרים - דתיים, חרדים ומסורתיים, יודעים את גודל ערכה וקדושתה של ארץ ישראל, ומתאמצים במסירות נפש ליישב אותה.

לפרות ולרבות ולפרוץ ימה וקדמה צפונה ונגבה

אל מול החולשה של הממשלה שגזרה להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון, עלינו להתחזק בדברי תורה אמתיים, ולשים לב לעצה העמוקה שאמר ה' ליעקב אבינו: "והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה". ונאמר (בראשית לה, יא): "פרה ורבה... ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך". כלומר, על ידי הקמת משפחות גדולות, ברוכות בבנים ובנות ובנכדים ונכדות לרוב כעפר הארץ, נוחלים את הארץ ופורצים ימה וקדמה צפונה ונגבה. וכמו שנאמר בנבואת יחזקאל להרי ישראל השוממים, שהגויים לעגו לחורבנם ושיממונם, שעוד יבואו ימים "והרביתי עליכם אדם, כל בית ישראל כולו, ונושבו הערים והחורבות תבנינה. והרביתי עליכם אדם ובהמה, ורבו ופרו, והושבתי אתכם כקדמותיכם... והולכתי עליכם אדם, את עמי ישראל, ויירשוך, והיית להם לנחלה, ולא תוסיף עוד לשכלם" (יחזקאל לו, י-יב).

כעפר הארץ

כדי לזכות לברכת הריבוי צריכים להיות מוכנים לנהוג בענווה, כעפר הארץ. להצטופף כדי לגדל עוד ילדים, לוותר על מותרות כדי להקים משפחה מבורכת. לקבל בזרועות פתוחות משפחות חדשות. ליצור מתוך הבתים הגדולים דירות משנה לדור השני. אילו היינו מוכנים לחיות בצפיפות בהתיישבות כפי שחיים בערים בשכונות של המעמד הבינוני, היינו יכולים להכניס בבתים שלנו ביהודה ושומרון 600 אלף אנשים במקום 300 אלף. ואילו היינו מוכנים להצטופף כמו במאה שערים, היינו יכולים להכניס בבתים שלנו תשע מאות אלף איש.

והעיקר להיות מוכן להיאחז באדמה כעפר הארץ, באופן שגם אם ידרכו עלינו, נמשיך לפרות ולרבות. ואז הדורכים ברגל גסה על מפעל ההתנחלות, שהוקם כדבר ה' ביד עבדיו הנביאים, כולם ייפלו וייבושו, ואנו נזכה לפרות ולרבות ולפרוץ ימה וקדמה צפונה ונגבה.

לתכנן את השלב הבא

כבר עתה צריכים להתעורר בתשובה ולהכין תוכניות מפורטות לבנייה רוויה וזולה, כדי שכל זוג צעיר יוכל לרכוש בית בתנאים סבירים ולהקים בו משפחה גדולה. כדי שכאשר בעזרת ה' יוסרו ההגבלות, אפשר יהיה מיד להתחיל בבנייה. ברוך ה' כך נוהגים אצלנו בהר ברכה, ולכן, למרות שהיישוב ממוקם בקו הראשון ובעומק גב ההר, הוא גדל בתוך כשמונה שנים ממאה משפחות ליותר מ-240 משפחות, ועתה נבנות עוד כשבעים דירות.

האם מותר לצאת מחתונה לפני הזימון

הכלל הוא שאדם שקבע סעודתו עם חבריו, אסור לו לצאת משם לפני הזימון. וקל וחומר בחתונה, שכל היוצא לפני סיום הסעודה פוגע בשמחת החתן והכלה. ואמרו בשם רבי חיים מבריסק, שדברי חז"ל (ברכות ו, ב): "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמישה קולות", מכוונים כלפי מי שאינו ממתין לשבע הברכות.

אמנם לצורך גדול מותר לצאת לפני כן. ומי שיודע מראש שלא יוכל להישאר עד הסוף, טוב שיאמר לשכניו לשולחן שהוא יאלץ לצאת באמצע, ועל ידי כך לא יתחייב עימהם בזימון. אמנם אם חבריו יסכימו להצטרף אליו לזימון תהיה לו בכך מצווה, ויאמר בתוך הזימון "שהשמחה במעונו". ולכאורה אם הם שלושה הוא יכול לזמן על כוס יין ולהוסיף ברכת "אשר ברא", שהיא הברכה השביעית משבע הברכות. אלא שיש לחוש שבעלי השמחה יקפידו שעושים זימון פומבי ויוצאים באמצע הסעודה, ולכן עדיף לזמן בשקט ללא כוס יין.

אבל אם מדובר בתלמיד חכם או אדם נכבד, שבעלי השמחה מבינים שאינו יכול להישאר עד הסוף, יש להניח שהם מעוניינים שיוסיף ברכה לכבוד החתן והכלה. ולכן אם יזמן בשלושה, יזמן על הכוס ויוסיף ברכת "אשר ברא". ואם הם עשרה, יזמן בעשרה עם שבע ברכות. ואין צורך שהחתן והכלה יהיו שם בשולחן, שכל זמן שהם במקום סעודת החתונה, כל עשרה מהם רשאים לזמן ולברך שבע ברכות (פניני הלכה ברכות ה, יא).

סגולה לרווקות ורווקים

כאשר החתן והכלה מסיימים את החופה, נוהגים להוליכם בריקודים לחדר הייחוד. למנהג אשכנזים ותימנים, בחדר הייחוד נשלמת החופה והנישואין מתקיימים. ולמנהג הספרדים אין צורך בחדר ייחוד מיד אחר החופה, כי החופה נשלמת בבוא החתן והכלה לביתם בלילה. ואע"פ כן, רוב הספרדים נוהגים כיום להוליך את החתן והכלה לחדר שבו הם יושבים יחד בשקט ואוכלים מעט, ואין מעמידים על כך עדים.

ויש חברים, ובמיוחד חברות, שמתוך כוונה טובה נדחפים אחר החופה לחבקם ולנשקם - החברים את החתן והחברות את הכלה. ואין זה מנהג טוב, כי אין ראוי לעכב את החתן והכלה בהליכתם לחדר הייחוד. ויש בזה סגולה לא טובה לרווקים ולרווקות, שכאשר הם מעכבים את החתן והכלה, גם זיווגם מתעכב. אלא עליהם להתאמץ לשמח את החתן והכלה בלי לחצוץ ביניהם, ועל ידי כך יזכו לזיווג טוב במהרה.