בשבע 370: פרצופה של הרשת

אמציה איתן , ט"ז בכסלו תש"ע

 

מזל טוב, נולדנו מחדש. נכנסנו לפייסבוק. אם עד היום למדנו ש-"אני חושב, משמע אני קיים", הרי שהדור החדש מלמד אותנו ש-"אני בפייסבוק, משמע אני קיים". כמעט מדי יום הייתי זורק לסל המיחזור הזמנות של מכרים קרובים ורחוקים להצטרף אליהם אל הפייסבוק. לעיתים זה היה קצת מביך: בן הדוד של גיס של אשתי מזמין אותי אליו ואני מסרב? לעיתים היה בזה קצת שמחה לאיד - "מגיע לו שירדוף קצת אחרי, הרי בטלפון הוא מסנן אותי". אך לבסוף נשברנו. אולי היה זה האינטרס העסקי, אולי החוש החברתי ואולי פשוט הסקרנות - אם כולם שם, ודאי יש בזה משהו מעניין. ופתאום, באחת, הפכנו למרכז חברתי תוסס. עשרות חברים שאישרו את הצטרפותם לקבוצה שלנו. רבים אחרים שמזמינים אותנו להצטרף אליהם, ובעיקר דיונים, תמונות משותפות, מסרים שונים ומשונים, תגובות לתגובות ושאר מיני תופעות לא מובנות. מה גורם לאדם מהישוב להודיע לכל הקבוצה: "כואב לי הראש, אני הולך לישון"? כואב לך הראש? ברור, אתה יושב מול המחשב כל הזמן. פשוט תכבה אותו ולך לישון. ולמה את חושבת שמישהו מתעניין בחולצה שקנית אתמול, וכמה זה עלה? חברי הכנסת מנצלים את הרשת כדי לספר לכולם על פועלם הרב, ואמנים משתפים את כולם ביצירותיהם החדשות. אחת התגובות שקבלתי דרך הרשת היתה מחבר ותיק, שלפתע נזכר שאני קיים. מסתבר שבינתיים בתו התחתנה והוא אפילו תכנן להזמין אותי לחתונה. אך מה לעשות, ובאותה תקופה עוד הייתי מאותם פרימיטיבים שאינם רשומים בפייסבוק, וכך נשכחתי כמת מלב, החתונה עברה בלעדי, והיום אינני יודע כמה חתונות הפסדתי באותה תקופה חשוכה.

 ד"ר צבי מוזס, מנהל מכון שילה-שירות יעוץ לציבור הדתי מסביר שבהיבט הסוציולוגי ההצטרפות לפייסבוק היא בגדר טרנד חברתי, שמשמעותו להיות 'אין', בעניינים. "זה נותן מענה לתחושת זהות ושייכות חברתית ומאפשר לשמור על קשרים, להתעדכן ולהתחבר למה שקורה". ד"ר מוזס מזהיר כי "יש כאן מימד קצת חיצוני, שטחי, קשור לעולם הדימויים. מדובר בעולם וירטואלי שלא מאפשר קשר יותר אינטימי, מופנם ורגשי. החשש הוא שהנסיון ליצור דימוי ותדמית, עלול להיות תחליף  לקשרים חברתיים יותר משמעותיים. אבל אם מתייחסים לכך בפרופורציות, מדובר במנוף חברתי שעשוי להעשיר את חיי החברה המודרנית".