בשבע 371: מממשל צבאי לשלטון אזרחי

החיים תחת ריבונות הממשל הצבאי מאפשרים התייחסות אל לתושבי יו"ש כאל אזרחים סוג ב' ,הגיע הזמן להחיל את החוק הישראלי על ההתיישבות .



עמנואל שילה , כ"ג בכסלו תש"ע

 

 

ברוב גדול ובתמיכת הממשלה אישרה הכנסת את רציפות הליכי החקיקה של החוק הקובע כי לא יימסר שטח ריבוני של מדינת ישראל אלא במשאל עם. כעת נותר לקוות שהליכי החקיקה יקודמו בזריזות, עד לקבלתו הסופית של החוק בקריאה שנייה ושלישית. מעודדת העובדה שהמשך תהליך החקיקה נתון בידיה של ועדה פרלמנטרית בראשות ח"כ יריב לוין, שכבר בשנה הראשונה שלו בכנסת מוכיח תקיפות ויעילות בעבודתו למען ערכי המחנה הלאומי.

חוק משאל העם, אשר צפוי לחזק את ריבונות ישראל בירושלים המזרחית וברמת הגולן ולהקשות על מסירת חבלי מולדת, מתקבל דווקא בשבוע הקשה הזה בו נמשכים צעדי הדיכוי הממשלתיים נגד הבנייה ביישובי יהודה ושומרון. הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת צווים דרקוניים שכאלה היא תזכורת נוספת למצב המשפטי הבעייתי והרעוע של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. אין ספק שאת הצווים הללו, אשר פוגעים בזכויות יסוד אזרחיות וגורמים טרדות עצומות והפסדים כספיים כבדים, לא ניתן היה להוציא אלא במקום בו שורר ממשל צבאי. איש לא היה מעלה בדעתו להטיל צווים כאלה, שמפקיעים מידי הרשות המקומית את סמכויות הרישוי והתכנון, בגבעתיים או בבאר-שבע.

כבר למעלה מארבעים שנה מתפתחת ומתנהלת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, בבקעת הירדן ואפילו בצפון ים המלח ("מה רוצים מאיתנו? אנחנו לא מתנחלים!") על בסיס משפטי רעוע. בתחילת הדרך לא היה בכך נזק רב, ועל פי רוב התקיימו יחסי אהדה ושיתוף פעולה בין ההתיישבות הצעירה והמתפתחת לבין רשויות הממשל הצבאי. אבל התמשכות המצב המשפטי הזה הפכה לרועץ. רוח המפקד הפוליטי והצה"לי השתנתה, ובשנים האחרונות רבים הם קציני הצבא שלדידם הצטיינות בתפקיד כרוכה דווקא בסיוע לפלשתינים ובהצרת צעדיהם של היהודים.

משום מה יש לראשי ממשלה מהליכוד לדורותיהם נטייה מסורתית תמוהה למסור את תיק הביטחון דווקא לאנשי מפלגת העבודה - רבין, פואד, ברק. כך נתונים היהודים תושבי יהודה ושומרון להתעמרות רבת שנים של שרי ביטחון עוינים, אשר עושים שימוש בסמכויות הנרחבות של הממשל הצבאי כדי להציק למתנחלים כאילו היו אוכלוסיית אויב כבושה ועוינת ולא אחת האוכלוסיות התורמות ביותר למדינה. גם רשויות אכיפת החוק מרשות לעצמן לנקוט כלפי היהודים ביו"ש צעדים דרקוניים ייחודיים כמו מעצרים מנהליים, צווי הרחקה ממושכים ושימוש בשב"כ לצרכי אכיפת חוק שאינה ביטחונית מובהקת. העובדה שהחוק הישראלי לא הוחל על ההתיישבות ביש"ע שימשה גם כנימוק בידי שופטי בג"ץ כדי לטהר את שרץ ההתנתקות מחבל עזה.

לנוכח המהלכים האחרונים של ממשלת נתניהו והחשש לבאות, מן הראוי להקים בכנסת שדולה למען ההתיישבות שבה יפעלו יחד ח"כים מסיעות הקואליציה והאופוזיציה. ניתן להתחיל בפעילות על בסיס מכנה משותף נמוך. זה יכול להיות פיקוח הדוק על קיום הבטחתו של נתניהו כי זמן ההקפאה לא יחרוג מעבר לעשרה חודשים, או מאבק נגד הרחבת היקף ההקפאה על ידי משרד הביטחון מעבר למה שהוחלט בקבינט. בעתיד תחתור השדולה הזאת להחלת החוק הישראלי לפחות על תחומי המתאר של ההתיישבות היהודית ביו"ש ובבקעת הירדן. אפשר לשקול גם פעולה בשיטת השלבים ("מעלה אדומים תחילה").

לאחר שחוק משאל העם יעבור בקריאה שנייה ושלישית, ניתן יהיה הרבה יותר בקלות להנציח את שלטון ישראל בארצו ולמנוע את מסירתו וחורבנו של כל יישוב שעליו הוחלה ריבונות ישראלית.

 

 לייבש את ביצות האלכוהול

התקשורת עסוקה מאוד בשאלה עד מתי ימשיך מאבטח הרמטכ"ל, החשוד בתקיפה מינית בנסיבות חמורות, ליהנות מאמונה ותמיכתה של ארוסתו. מתמיהה לא פחות העובדה שאין כמעט מי שמדבר על מעשיהם מעוררי שאט-הנפש של הקצין וחבריו עוד לפני אירוע התקיפה. על פי הפרסומים שלא הוכחשו, שהו הקצין וחבריו באותו ערב ב'מסיבת רווקים' לרגל חתונתו. מאחורי הביטוי 'מסיבת רווקים' מסתתרת תרבות בילוי וולגארית ובהמית במיוחד.

אין מחלוקת על כך שהקצין החשוד נלכד כשהוא שתוי לשכרה, לאחר שהוא וחבריו החוגגים עברו באותו ערב ממופע חשפנות אחד למשנהו וממאורת אלכוהול אחת לחברתה. זוהי הדרך שבה בחר קצין בצה"ל, מאבטח של הרמטכ"ל, להכין את עצמו לקראת כניסתו לחופה באותו שבוע. אין פלא אם בילוי של גירוי יצרים מהסוג הזה עלול להיגמר גם באונס, אבל בישראל החילונית 'מסיבת רווקים' היא תרבות בילוי לגיטימית. אלמלא החשד המבוסס לאונס, איש לא היה שואל האם ארוסתו של הקצין לא תבטל את החתונה בגלל מעשיו הבהמיים באותו ערב. מי יודע, אולי גם היא העבירה את הערב עם חברותיה ב'מסיבת רווקות' בסגנון בהמי דומה.

בעקבות מעשים פליליים על רקע אידיאולוגי של אנשים מקצה ההתיישבות ביש"ע, נשמעו בשיח הציבורי אמירות צדקניות לפיהן אין די בהריגת היתושים אלא יש לייבש את כל ביצת המאחזים. ומכיוון שנאמר "קשוט עצמך תחילה", מן הראוי להחיל את העיקרון הזה קודם כל על נמל תל-אביב.

מסביב למאורות האלכוהול והחשפנות יש עולם שלם של פשע בתחומים כמו סחר בסמים וצריכתם, סחר בנשים, עבריינות מינית, קטטות שלעיתים קרובות מסתיימות בשליפת סכינים וברציחות, ונהיגה עבריינית תחת השפעת סמים ואלכוהול. במקום מעצרים וכתבי אישום, המאבק נגד העבריינות הזאת מתנהל היום בעיקר באמצעות ג'ינגלים בכלי התקשורת. אבל מה שדרוש כאן באמת זה טיפול שורש: לייבש את הביצות, ולסגור לצמיתות את מקומות הבילוי הוולגריים הללו שסביבם מתפתחות כל אותן תופעות של עבריינות חמורה. לפני שבאים בדרישה לוותר על אידיאולוגיה ערכית מקודשת בגלל עבריינות נדירה שמתפתחת בשוליה, יש להקדים ולוותר על תרבות בילוי שהיא לכל הדעות ירודה ומפוקפקת, ושהיקף העבריינות שמתפתח סביבה הוא חמור יותר לאין ערוך.

 

העדפה מתקנת 

מי כמונו מבין לתסכולה של מנורה חזני (ראו מאמרה, עמ' 38) על הפער הקיים בין השאיפות הגדולות של צעירים דתיים שעושים סרטים לבין המציאות המדשדשת אותה מכתיבים המשאבים המצומצמים, חוסר הפירגון של הברנז'ה והתמיכה הלא מספקת של הציבור. הרי גם לנו, העוסקים בתקשורת, יש חלומות גדולים משלנו שנותרים בינתיים במגרה בגלל משאבים מוגבלים.

לקריאתה של מנורה להקים קרנות שיתמכו ביצירה אמנותית 'משלנו' אפשר רק להצטרף, ולהוסיף כי יש צורך בקרנות כאלה כדי לפעול בעוד כמה תחומים, חשובים לא פחות.

אינני רואה צורך להגן על החלטתנו מלפני שלושה חודשים לבחור את אביתר בנאי לאיש השנה בתחום התרבות ולהסתפק בצל"ש 'בלבד' לשושי גרינפלד. זה לא מדע מדויק, הדירוג שנראה לנו נכון אינו הלכה למשה מסיני, ומי שדעתו שונה רשאי לחלוק עלינו. כך או כך, אין ספק ש'הבן הסורר' זכה אצלנו כמה וכמה פעמים לאזכורים בולטים ומחמיאים, כפי שמגיע לסרט המצוין הזה ולבמאית המוכשרת שעשתה אותו.

כן חשוב לי לומר כי הטענות נגד ההתבטלות הרווחת בציבורנו אל הטעם האמנותי של הברנז'ה השלטת הן אולי נכונות, אך מופנות על ידי מנורה אל הכתובת הלא נכונה. דומני שאפשר לומר כי אין עוד בעיתונות המודפסת במה כמו 'בשבע' שעוסקת בעיקר ביצירה 'משלנו' וממעטת מאוד להסתכל על מה שקורה בחוץ. אנחנו מעזים להאמין כי משמעותה הערכית של יצירה חשובה לא פחות מאיכותה האמנותית, ובוודאי שהערכת קובעי הטעם מהברנז'ה איננה מדד מרכזי בעינינו. יחד עם זאת, מעבר לערכה האמנותי העצמי, ליצירה אמנותית יש בעיניי גם תפקיד חשוב ביצירת אווירה ואף בהפצת ערכים. במובן הזה בלבד יש בהחלט חשיבות לשאלה מה היקף הקהל שאליו מגיע הבשורה, ויש משמעות מיוחדת ליכולת לגעת גם בקהל שהערכים הללו רחוקים ממנו ואינם מגיעים אליו בדרכים אחרות.