בשבע 371: האח הגדול נגד העבריינים הקטנים

המאגר הביומטרי יאפשר להדק את הפיקוח על עבריינים קטנים. עבריינים בינוניים וגדולים יידעו כיצד לחמוק מהרשת.

יאיר שפירא , כ"ג בכסלו תש"ע

 

הכנסת אישרה השבוע ברוב גדול ותחת משמעת קואליציונית הדוקה את הקמת המאגר הביומטרי. המאגר יקום על אף מחאה ציבורית משמעותית על הפגיעה בפרטיות, ועל אף אזהרות מומחים ומדענים בעלי שם מהשלכות זמינותו של מאגר שכזה. הפוליטיקאים, שהתקפלו בקלות אל מול המערכה הפופוליסטית נגד מס הבצורת, גילו עמידות מפתיעה בדרך להקמת המאגר.

מי שחשב כי חברי הכנסת נפלו שדודים לרגלי הכריזמה של חברם מאיר שיטרית שהוביל את המהלך, שיחשוב שוב. שיטרית היה רק פנים ופה לפקידי הממשל, שכישלונם המתמשך בניהול יעיל של מדינת ישראל דוחף אותם למצוא פתרונות קלים ומסוכנים. הצורך לגבות מס ביעילות, למנוע אלימות ולרסן קבוצות פוליטיות דורש משאבים רבים של תחכום, נחישות ובעיקר סבלנות. או לחילופין - פיקוח הדוק, ככל שמאפשרת הטכנולוגיה, על חיי האזרחים.

המאגר הביומטרי הוא רק צעד אחד בשרשרת צעדים טכנולוגיים שננקטו לאחרונה כדי לפקח על הפעילות האזרחית. רשויות מקומיות החלו לרשת את הרחובות במצלמות אבטחה, המתעדות ושומרות את תנועת האזרחים ברחובות. המשטרה הכלכלית שהוקמה לאחרונה חולשת על מאגרי מידע של מספר רשויות אכיפה. האפשרות להצליב מידע ממחשבי המשטרה, רשות המיסים והרשות להלבנת הון אמנם מסייעת בפיענוח עברות גדולות וקטנות, אך גם מאפשרת לצבור ידע מקיף על פעילותו הכלכלית של כל אזרח - טאבו שנשמר במשך שנים רבות. מערכת ממוחשבת לדיווח על כל חשבונית מס שמונפקת במדינה, שתחנך בשנה הבאה, תקשה על הנפקת חשבוניות פיקטיביות, אך גם תאפשר לפקידי הממשל לדעת מה קנה כל אזרח, היכן ומתי. נותר רק להוסיף למשוואה את הגישה הקלה של הממשל למאגרי הטלפונים הסלולאריים והנייחים, השומרים בדיוק של מטרים את מיקומו של אדם בכל רגע, ולעיתים אפילו את תוכן השיחות, ואת הגישה אל השרתים השופעים מידע על כל שיחו ושיגו של אדם ברשת. המסקנה הברורה היא שהרשת הולכת ונסגרת על כל אוהבי החרות והפרטיות.

והעבריינים, מה יהא עליהם? הרשת תיסגר על הקטנים שביניהם. לא טוב להיות כייס ברחוב מצולם, או עבריין מס קטן שכל תנועה בחשבונותיו גלויה לעיני הממשלה. אך הגדולים וגם הבינוניים שבין העבריינים מכירים את הרשת הטכנולוגית הפרושה ופועלים מחוצה לה, במקום בו נדרשים אוכפי החוק ליותר מפלט מחשב. השדה הזה דורש סבלנות ותחכום, ובו עיני פקידי ממשלנו הממוחשב הולכות ומתעוורות.

 

 אין חדש בענף הכשרות

זה שנים שאנו מסקרים את מאבקה של התנועה להגינות שלטונית, כמו גם את הנחיותיו של מבקר המדינה, להסדרת מעמדם של משגיחי הכשרות. שופטי בג"ץ עוקבים אחר העניין שנים ארוכות ומעניקים למדינה עוד ועוד ארכות כדי להסדיר את התחום הפרוץ.

משגיחי כשרות, שהם שלוחיו של הציבור, תלויים כלכלית בבעלי העסקים שעל שמירת כשרותם הם מופקדים. במקרים רבים הם מועסקים ללא תלוש שכר, ללא דיווח וללא זכויות סוציאליות. הכשרתו של אדם לתפקיד מתמצה על פי רוב בהיכרות עם גורמים במועצה הדתית, ברבנות או בחצרות הרבנים והעסקנים. בעלי תפקידים ציבוריים במערך הכשרות לא נמנעים מלהפעיל גופי כשרות פרטיים במקביל, והתחום כולו מתנהל במרחק שנות דור או שניים מהמקובל במערכת ציבורית מודרנית.

בשבוע שעבר התבשרנו כי בשעה טובה הוציא שר הדתות, יעקב מרגי מש"ס, תקנות מקיפות האמורות להסדיר את נושא משגיחי הכשרות לשביעות רצונו של בג"ץ. הנהלים שפורסמו אומנם ממלאים 13 עמודים מודפסים בצפיפות, אך ספק אם נדרש לפקיד מיומן יותר מ-13 שעות עבודה כדי להנפיקם.

במשך שנים התגלגל הנושא בין ועדות שונות, שהתלבטו בדבר השינויים המבניים שיידרשו המועצות הדתיות לעבור כדי להסדיר העסקה מוצלחת של המשגיחים. התלבטו שם האם יוקמו מספר חברות כוח אדם ייעודיות להעסקת המשגיחים. דנו בשאלה האם תופרט המערכת למספר ארגוני השגחה פרטיים כשהרבנות הראשית מהווה מפקחת-על ממשלתית, או אולי ייחשבו המשגיחים לעובדי מדינה. 

דבר מכל העניינים הללו לא נותר בנהלים שפרסם השר מרגי. המשגיחים ימשיכו להיות בני ערובה של מעסיקיהם. המשכורות ימשיכו להיות משולמות בידי מושאי פיקוחם. הרפורמה על פי מרגי מסתכמת באזהרה על העסקה תוך ניגוד עניינים (דבר המפוקח כבר ע"י משרד המשפטים); נוהל מסודר לגיוס משגיחים (שבסופו מי שמחליט לבדו הוא רב העיר); תעודות כשרות אחידות לכל המועצות הדתית (מחברי הנוהל מתלבטים האם יהיו עם הולוגרמה כדי להקשות על זיוף); והמון המון ניירת שתתויק במשרדי המועצות הדתיות.

 

משפחה במשפט

לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים הגיעה עורכת דין והגישה תביעה בשם מרשתה, שהתגרשה זה מכבר. בכתב התביעה היא מבקשת לבטל הסכם שאושרר בבית הדין הרבני בעיר. על פי כתב התביעה, הדיין שאישרר את ההסכם לא בדק האם האישה חותמת מרצונה החופשי על המסמך, והאם הבינה את תוכנו. על פי עורכת הדין, האישה היא עולה חדשה מרוסיה שלא הבינה את תוכן המסמך. עד כאן סיפור שבשגרה. עניין שגרתי הרבה פחות הוא מערכת היחסים המשפחתית שבין עורכת הדין לדיין בבית הדין הרבני. עורכת הדין המלינה על ההתנהלות בבית הדין היא לא אחרת מבתו של הדיין שאישרר את הסכם הגירושין.

 

 שוועת עניים

פומביות הדיון הנהוגה בבתי המשפט במקומותינו היא דבר מבורך, אלא שלא פעם היא מהווה פגיעה קשה בפרטיות. המתדיינים בבתי המשפט למשפחה זוכים לאנונימיות ולדיונים בדלתיים סגורות. אך פסקי הדין בבתי משפט אחרים חושפים לעיני כל פרטים רבים שהמתדיין לאו דווקא שש להציגם בפומבי.

כזה הוא למשל האזרח א', קבצן במקצועו. במשך שנים קיבץ א' נדבות בכותל, בניגוד לחוק. מדיניותו של רב הכותל היא לאכוף את החוק בעניין רק במקרה שהקבצנים גורמים הטרדה של ממש לבאי המקום. לטענת רב הכותל ואנשיו, זו היתה הסיבה שא' הורחק מרחבת הכותל.  לטענת א', אנשיו של רב הכותל לא הניחו לו להתקרב לאזור גם כשביקש להתפלל.

עתירה שהגיש הקבצן נמחקה בהסכמה לאחר שמלשכתו של הרב הבהירו כי יניחו לו להתפלל במקום כל עוד לא יעבור על החוק. אך כעת מתנוסס שמו המפורש של א' כמי שעוסק בקבצנות על החלטה של בית המשפט העליון הפתוחה לעיון הציבור. א' שב לבית המשפט וביקש להטיל חיסיון על שמו. להתפרסם כקבצן אינו כבוד גדול, אך השופטים קבעו כי אין נזקו של א' שווה כדי לחרוג בגללו מעיקרון פומביות הדיון.