בשבע 371: מדברות בלחש

הצגת הנשים 'עקרת. בית' מצליחה – למרות בוסריות קלה - להעביר ביצירתיות ובכישרון תמונות מעולמן של אמהות ונשים



עפרה לקס , כ"ג בכסלו תש"ע

 

 'עקרת. בית'- תיאטרון לחישה. כתיבה בימוי, ומשחק: שני שח"ם, יעל דרורי, ורחלי מושקוביץ.

הנחייה: שרונה פלורסהיים.

תיאטרון 'לחישה', תיאטרון נשי צעיר, מבקש להביא אלטרנטיבה תרבותית לנשים ולעסוק בתחומים הקרובים לחייהן. ההצגה 'עקרת. בית' פוסעת אחרי המדרש בשיר השירים רבה, אשר במרכזו אישה אחת ובעלה, שחיו ביחד במשך 10 שנים ולא נפקדו. השניים ביקשו מר' שמעון בר יוחאי שיגרש אותם זה מזה, אך הוא הורה להם להיפרד זה מזו במאכל במשתה. לבסוף, במהפך שמגיע ביוזמת האישה, השניים נשארים יחד, ר' שמעון מתפלל עליהם והם נפקדים.

אף שהשחקניות הולכות בעקבות הטקסט באופן די שמרני, הן מצליחות על ידי משחק בתפאורה מעניינת, ריקוד, שירה ומתיחת המילים, להמחיש את החדווה שבבניית בית, את כאב השהייה של האישה עם הבעל במשך תקופה ארוכה, ואת הכעס שבבית שומם. על ידי מניפולציה די מרשימה נוספת, הן גם מעבירות היטב את כאב הקנאה במי שכן הצליחה להרות ונושאת ברחמה פרי בטן.

אל תוך סיפור הבסיס הן אף מערות את המדרש על בריאת האדם והנסירה, שמקבל כאן הקשר חזק של תקשורת זוגית, שביכולתה לעבור מכשולים.

שמחת הבניין המחודש של בני הזוג מצליחה לעבור לצופות, אם כי, המהלך התיאטרוני המעט מיוחד גרם לכך שלא כל היושבות בקהל הבינו מה בעצם השחקניות רוצות לומר.

בחלק הזה של ההצגה חסרה עד מאוד סצינה אחת, שהיתה שם, אך נדמה כי לא פותחה עד תומה, והיא הגילוי של הבעל, שהוא יקר לאשתו מכל חפץ שבעולם, וההחלטה המשותפת על בניין מחודש. את הקטע הזה היה אפשר לפתח, למתוח ולהביא לשיא את מה שההצגה מנסה לומר: יש בידה של אישה לשנות את גורלה.

להצגה יש גם חלק שני, שנדמה שהוא מעט זר לחלק הראשון. אמנם יש קשר רעיוני בין השניים: שניהם מדברים על אישה נשואה ועל הדילמות שלה בחיים (בחלק הראשון: גזירת גורל ובחלק השני: שחיקה יומיומית), אך בחלק השני השחקניות מתלבשות ומדברות בעגה אחרת, יומיומית, ומנסות להמחיש בשירה, בריקוד ובמונולוג את קשייה של אישה צעירה, הלכודה בין הבית הכביסות והילדים, שלכאורה יש לה הכל, אך היא איננה מוצאת את מקומה. החלק הזה הוא בעצם המתח שבין היות האישה סינדרלה להיותה לכלוכית.

נדמה כי החלק הזה, הקיומי להרבה נשים צעירות, יכול היה להיות יותר הדוק: החל מההקשר לחלק א', וכלה בשיוף המונולוג, או שהוא מחזה לפעם אחרת.

בשורה התחתונה יש כאן כיוון נכון, רצון השקעה וכישרון. מי שמחליטה ללכת לערב כזה, תרוויח חוויה של יצירתיות וכישרון משחק, מוסיקה ועניין, מצד שני, יש עוד דרך לעשות.

                                                                                                                                  ofralax@gmail.com