בשבע 371: חנוכה בקניון

חגית רוטנברג , כ"ג בכסלו תש"ע

 

"אז מה עושים השנה בחנוכה?" שאלה אור, כשהיא שרועה על הספה בשעמום. "חסרים רעיונות?" שאלה אמא, שטיגנה לביבות במטבח, "יש הצגות לילדים, טיולים בעקבות המכבים וגם אמרת לי שיש לכן מסיבת כיתה. שום דבר מכל אלו לא מעניין אותך?" אור עיוותה את פניה באי רצון: "לא יודעת, נמאס לי מכל הדברים הרגילים האלה..." ובטרם סיימה את המשפט צלצל הטלפון. "הלו? כן, זו אור. מי זו? אה, יונית! מה שלומך? באמת? כן גם לי משעמם. אז מתי? סבבה, מחר זה מעולה. להתראות!". אור פנתה לאמא בחיוך: "הנה, בדיוק עכשיו יונית מזמינה אותי לבוא אליה מחר ליום כיף. אז יש לי כבר מה לעשות".

למחרת עלתה אור על אוטובוס לרמת השרון, שם גרה בת דודתה החילונית יונית. "היי, מה קורה?" התחבקו השתיים כשנפגשו בתחנה. "אז מה תכננת לנו לחנוכה?" שאלה אור בסקרנות. "את יודעת, לא משהו מיוחד", אמרה יונית. "הדברים הרגילים שאני אוהבת לעשות: נלך לקניון, נראה סרט, נקנה קצת בגדים ונראה מה עוד יבוא לנו". אור הנהנה בהתלהבות. גם היא אהבה את כל הדברים האלו.

הן התחילו את היום בקניון במרכז העיר: בחנויות הרבות, ששמות כולן היו באנגלית, עם שמות מפורסמים ומודרניים, נשמעה ברקע מוסיקה לועזית רועשת. יונית היתה מתנועעת לפי הקצב, "אני מתה על השיר הזה", אמרה לאור, שניצבה מן הצד מעט נבוכה. היא לא ממש הכירה  את השירים הללו. כשסיימו לבחור בגדים, בחרו לעצמן מסעדה של מזון מהיר, גם לה כמובן היה שם היישר מאמריקה. הן ישבו לאכול את ההמבורגרים, הצ'יפסים והקולה, תוך כדי שיונית מספרת לאור בהתלהבות על הסדרה המצחיקה בה צפתה אתמול בטלוויזיה. אור צחקה בעיקר מהפרצופים המצחיקים של יונית, אבל האמת שחלק מהבדיחות ממש לא נראו לה מצחיקות.

התחנה הבאה היתה סרט: יונית המליצה על סרט שחברות שלה ראו בשבוע שעבר, אבל לאור היה נשמע שזה סרט לא כל כך צנוע. היא ניסתה להציע משהו אחר, ומשלא הגיעו להסכמה הציעה שאולי לכבוד חנוכה הן יעשו משהו קצת יותר יהודי: "ראיתי בתחנה המרכזית דוכן כזה שמחלקים בו נרות חנוכה לאנשים, בתוספת עלון שמסביר את הרעיון של הניצחון על היוונים. אולי נלך לעמוד שם קצת?". יונית הביטה באור במבט מופתע: "מה? לחלק דפים? זו הדרך שלך לבלות? מה קרה לך, נהיית מרובעת כזאת? ואת מי מעניין מה בכלל קרה בחנוכה, זה היה לפני המון שנים, לא?". אור משכה בכתפיה. לא היה לה רעיון יותר טוב. יונית לקחה אותה לשחק באולינג, ואחר כך הן נכנסו לחנות של משחקי וידאו. היא דווקא ניצחה בכמה משחקים, אבל בסוף היום אור הרגישה פתאום שהיא נורא מתגעגעת לחנוכייה ולנרות שמדליקים בערב, ודי נמאס לה מהאורות הצבעוניים המרצדים בשלטי החנויות האמריקניות שעברה בהן כל היום. "יאללה, יונית, אני חייבת לזוז. עוד מעט ערב ואנחנו צריכים להדליק נרות חנוכה בזמן", הודיעה לבת דודתה, "אז תודה. היה לי נחמד לבלות איתך היום", נפרדה ממנה בחיוך, אבל בלב חשבה לעצמה שהמכבים, שכל כך נלחמו כדי לנצח את היוונים ואת תרבותם הזרה, היו מן הסתם מבלים את חנוכה בדרך אחרת.