בשבע 372: מכתבים למערכת

קוראי העיתון , ל' בכסלו תש"ע

 

עמידה על כבוד התורה / הרב דוד מאיר דרוקמן, רב העיר קרית מוצקין

 

פרשת הרה"ג רבי אליעזר מלמד שליט"א מזכירה  לי מעשה שהיה ברבו הראשון של הישוב כפר חב"ד - הגאון רבי שניאור זלמן גרליק זצ"ל .

זכורני, שאחד העסקנים ביקש מהרב זצ"ל להשתתף באסיפה אשר אמורה הייתה להתקיים במשרדו של אותו עסקן. נענה הרב גרליק ואמר: "שניאור גרליק מוכן לבוא לאסיפה, אבל הרב של כפר חב"ד דורש שמשתתפי האסיפה יבואו אליו והאסיפה תתקיים דווקא בביתו...".

תתי לו לרב מלמד שליט"א שהשכיל  לעמוד על כבוד הרבנות וכבוד התורה. לא מדובר כאן בכבודו האישי של הרב אליעזר מלמד, אלא ב'כבוד התורה' שהוא זוכה לייצג, וכלשונו של הרמב"ם: "זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת" - אין כוח או עוצמה שבעולם הרשאים לשנות  אפילו פסיק מהוראותיה והלכותיה.

עמידתו האיתנה של הרב מלמד הינה "כרביבים עלי עשב" לכל רבני ישראל, זוקפת את קומתם, ומשמשת עבורם דוגמא חיה כיצד יש למסור את הנפש על כבודה של תורה ועל "דבר ה' – זו הלכה".

 

 

משטרת המחשבות הסלקטיבית / שמריהו בקרמן, ירושלים

   באוניברסיטאות מרצים בעד סרבנות ונגד צה"ל. אבל שר הביטחון, הרמטכ"ל ואלוף מזרחי לא יאמרו דבר. לעומת זאת, כאשר הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת הר ברכה, סובר שאין לציית לפקודה פוליטית המצווה על הרס וגירוש מתנחלים, מיד קוראים לו לשימוע. גם הדבר נעשה בצורה משפילה דרך התקשורת. צה"ל רוצה את הלוחמים תלמידי ישיבות ההסדר, הם הלוחמים המחרפים נפשם בקו החזית. אבל משטרת המחשבות של שר הביטחון עם מיפלגתו המדולדלת רוצה לעשות שרירים פוליטיים על חשבון חיילים מצוינים. עד מתי ניתן לו להתנהג כפיל בחנות חרסינה?

                                                   

                                                                 

  יוצרי תרבות אותנטיים / אהד שגב, יבנה

(בתגובה  ל'להכיר ביצירה של עצמנו', גיליון 371)

אני מזדהה מאוד עם דבריה של מנורה חזני. כמוסיקאי ומבקר מוסיקה אני חושב שהאמנים שגדלו בקו הייצור הדתי לאומי אמורים להיות בראש המחנה ובראש היוצרים בז'אנר, כמו אודי דוידי, משפחת ואך, בין השמשות וסיני תור. אמנים אלה, שלא כמו החוזרים בתשובה שמוערכים מעולמם הקודם, לא מקבלים די אהדה מאחיהם במגזר. מהכרותי את השטח, הם אינם נופלים ברמתם מכל אמן אחר, ומה שמפריד בינם לבין הצלחה כלל ארצית הוא חברות ההפקה האמוניות. אלה קטנות בהרבה מחברות ההפקה החילוניות הגדולות שיכולות להפוך כל 'זבוב' ל'פיל מלכותי' עם כספם הרב והפירסום האגרסיבי שלהן. שהרי לפחות חצי מהצלחה של אמן היא בחשיפה ופרסום ופחות באיכות היצירה עצמה.

 

      י ש   ל נ ו   ר ב / דוד אשל, גבעת שמואל

      לא עוצמתו וחוזק ידו

      של שר הביטחון ירום הודו,

      לא הוא ממלא את מצברי הנשמה

      ולא הוא מלוונו בעת מלחמה,

      יש לנו רב

      ופניו המאירים, עימנו בקרב.