בשבע 372: דרך בורמה

'הנער מבורמה' מביא באופן מוחשי עד להדהים את סיפורה של חזית כמעט נשכחת במלחמת העולם השנייה



טלי וישנה , ל' בכסלו תש"ע

 

  הנער מבורמה, ביי בּנְדֶלֶה, מאנגלית: גרשון גירון, כנרת זמורה ביתן

 

כשאנחנו מדברים על מלחמת העולם השנייה, איננו יכולים שלא לחשוב על השואה. אסונם של יהודי אירופה, אסונה של אירופה כולה, דוחק לא פעם לשוליים התודעתיים שלנו את החזיתות האחרות של המלחמה, בין היתר שדה המערכה של בעלות הברית מול יפן. ואפילו כאשר יפן עומדת במוקד, הרי שעולים בדעתנו פרל-הארבור, ומנגד - פצצות האטום הניחתות על הירושימה ונגסקי.

ביי בנדלה מביא בספרו 'הנער מבורמה' חזית אחרת לגמרי, ובלתי מוכרת לחלוטין, בפרט לקורא הישראלי. הוא מספר על היחידות המגוייסות של נערים אפריקנים צעירים שנלחמו בשם המלך ג'ורג' השישי (ג'וג'י, כפי שהוא מכונה בספר) בשדות הקרב העקובים מדם בג'ונגלים של מזרח אסיה.

במובנים מסויימים מזכיר הספר את 'מלכוד 22' האגדי. כאן ושם נלחמים החיילים בקרבות מתישים ולא פעם חסרי משמעות. ובשני המקרים יודעים כל המשתתפים במערכה שרבים מהם לא יחזרו בחיים. קטיעת רגלו של אחד מחיילי הבריגדה השחורה נחשבת אצל חלק מהחיילים ברכה גדולה – הוא לפחות לא יחזור לשדה הקרב. אלא שבניגוד ליוסריאן, גיבור המלכוד, עלי בננה, טוראי בבריגדת הרעם וגיבור הספר 'הנער מבורמה' אינו מתוחכם מספיק כדי להבין את המלכוד שבמצבו. קודם הוא היה שוליה לנפח, שספג את נחת שוטו של אדונו. כעת הוא חייל מגוייס למען המלך ג'וג'י, ומבחינתו הוא מתכוון ליישם את מה שלמד. הוא לא מכיר אלטרנטיבה אחרת, וגם לא מחפש כזו.

החיילים המגוייסים מניגריה מייצגים טווח רחב של תת תרבויות. אפילו שפה משותפת אין לכולם, שלא לומר תרבות. בדומה לאנשים צעירים בכל מקום, גם החיילים הניגרים מרבים לריב ביניהם, וקשיי התקשורת לא ממש מקלים. אך כל אלה נעלמים בזמן אמת, כאשר החיילים נאלצים ללחום יחד עם חייהם.

בריגדת הרעם חודרת אל מאחורי קווי האוייב היפני בבורמה. תחילה הולכים החיילים במסע אינסופי מצויידים בתרמילים עמוסים. מטרתם להגיע לעיר הלבנה, עיר מבוצרת שעליהם להגן עליה מפני היפנים. היפנים מצדם, לא מוכנים לוותר בקלות, ובתאורים מצמררים בפשטותם הם שולחים חיילים מתאבדים לפשוט על הגדרות הממולכדות, על מנת לפנות דרך לבאים אחריהם. עלי בננה, רק בן 14, נאלץ לחזות בגופות ביפנים הנערמות בנהר שליד העיר הלבנה, ובחבריו הנורים, מופצצים, גוססים ומשתגעים.

בסופו של דבר, בגיחה אל מחוץ לעיר הלבנה, מוצא את עצמו עלי בננה לבדו בג'ונגל שורץ היפנים. הוא נאלץ לשרוד בגפו ומצליח לעשות זאת באופן שמי שיקרא את הספר יתקשה לשכוח. סיפורו של הנער הניגרי המפלס את דרכו בג'ונגלים של בורמה הוא בלתי נשכח, וסיפור החזית הזו ראוי שייכנס לספרי ההיסטוריה.