בשבע 373: ישיבות ההסדר על פרשת דרכים

השבוע התברר כי מלבד שתדלנות ומחאה רפה, אין לראשי ישיבות ההסדר נשק מול דורסנותו של שר הביטחון. התלות הזאת מסוכנת לעצמאותו הרוחנית של הציבור הדתי-לאומי

עמנואל שילה , ז' בטבת תש"ע


"לחיילים יש רק מפקד אחד וזה לא הרב". זוהי המנטרה שעליה חזרו ברק ודובריו שוב ושוב מאז שפרצה הפרשה.

1. החלטת ראשי ישיבות ההסדר בכנס אור עציון השבוע לא מנוסחת כמו עמדה תורנית חשובה היוצאת מכינוס מיוחד נכבד ונדיר, בהשתתפות חלק משמעותי מבכירי רבני הציונות הדתית. אל מול הצעד החד-צדדי והדורסני של אהוד ברק - שהוא אשר גרם לכל ראשי ישיבות ההסדר להתכנס יחדיו - המסר העיקרי העולה משורות ההחלטה ומביניהן הוא רצון עז לפייס את שר הביטחון וזהירות מופלגת שלא לעורר את חמתו.

מסמך ששת הסעיפים של איגוד ישיבות ההסדר, שפורסם ביום ראשון אחר הצהריים, עושה הכול כדי לעקוף שתי סוגיות עקרוניות שהטיל הדיון הציבורי לפתחם של הרבנים: סוגיית עליונות ההלכה על הפקודה, וסוגיית חופש המחשבה, הדעה, הביטוי והפסיקה של רבני ישיבות ההסדר. המסמך יוצר מראית עין של אחדות צייתנית נגד הפגנות בצבא. אך אחדות זו אינה אלא מעטה דק שאינו מצליח להסתיר את המחלוקת הנפיצה והרלוונטית בסוגיית הסירוב להשתתף בהרס יישובים ומאחזים, אשר טוטאה אל מתחת לשטיח.


2. חנן פורת, עורך עלון השבת 'מעט מן האור', הוא תלמיד חכם בעל ניסיון ציבורי ופוליטי שמכיר מקרוב את מרבית ראשי הישיבות - ודאי את המבוגרים והמשפיעים יותר מביניהם. פורת הוא גם אדם 'מתון' למדיי, שמימי גירוש קטיף ועד היום התנגד בעקביות לסירוב מוצהר ומאורגן לפקודת עקירת יישובים. בעלונו האחרון נתן פורת הד לתחושתם של רבים וקרא לראשי ישיבות ההסדר "לצאת מהמעמד הצנוע והשתקני בו הם שרויים" ולהשמיע "בקול צלול ועז" את הקריאה להוציא את צה"ל ממשימות של עקירת יישובים. "על ראשי ישיבות ההסדר... להפסיק להתנצל על כך שאין הם יכולים לכפות על תלמידיהם לפעול בסתירה לכל מה שחינכו אותם", המליץ פורת. "עליהם לתקוף חזיתית את שר הביטחון ולומר לו במילים פשוטות: הפסק להתעלל בחיילי צה"ל ושחרר אותם מהמשימה הפוליטית הבזויה שאתה כופה עליהם מסיבות פוליטיות".

אבל הציפייה הציבורית לעמדה תורנית עקרונית ואמיצה נענתה במסמך פייסני, שלא לומר כנוע, אשר ניכר בו חותמם הבולט של שיקולים פוליטיים. האם לשם כך הטריחו את עצמם חמישים ראשי ישיבות? איזו עוצמה רוחנית מבוזבזת!


3. "לחיילים יש רק מפקד אחד וזה לא הרב". זוהי המנטרה שעליה חזרו ברק ודובריו שוב ושוב מאז שפרצה הפרשה. במסמך ראשי הישיבות לא ניתן לכך מענה עקרוני שידגיש כי עצם השירות בצבא של בני הישיבות, כמו גם מסירותם בקרב, הצטיינותם המקצועית והמשמעתית בימי שיגרה והתייצבותם המסורה לאורך שנים לשירות מילואים - כל אלה באים מתוך תורה ובמסגרת הגבולות שמציבה התורה. לא למפקד אנו כפופים, אלא לריבון העולמים שציווה אותנו לציית למפקד. וכאשר הפקודה סותרת את ההלכה, כבר פסק הרמב"ם: דברי הרב (הקב"ה) ודברי התלמיד (המלך) - דברי מי שומעין? את העיקרון הזה, שאין רב שיחלוק עליו, לא חייבים אולי להשמיע בכל יום לאוזן החילונית. אך בנסיבות שנוצרו הפעם - השתיקה מול המנטרה של ברק ודובריו מתפרשת כהודאה החתומה בגושפנקא של חמישים ראשי ישיבות. לכל הפחות יש כאן התחמקות מלהשמיע ברמה השקפה תורנית ברורה ומוסכמת, בגלל הרצון לברוח מכל שמץ של עימות עם ההשקפה החילונית.


4. כואבת ומאכזבת גם ההתעלמות של מסמך רבני האיגוד מהניסיון החמור של פוליטיקאי דורסני לקחת לידיו את השליטה במסקנות הדיון התורני בבית המדרש. בפרשה הזאת עשה שר הביטחון שימוש סחטני ברצונם של תלמידי ישיבת הר ברכה לתרום לביטחון המדינה, וקבע כי עד שלא יחזור בו הרב מלמד מעמדתו התורנית לא יוכלו תלמידיו להתגייס לצה"ל כבני ישיבות הסדר. הרב אליעזר מלמד אינו חייל בצה"ל ואינו כפוף לשר הביטחון. כאזרח חופשי וכאיש רוח הוא זכאי לחופש מחשבה, דעה וביטוי. כאישיות תורנית, רב וראש ישיבה, הוא לא רק זכאי אלא חייב לבטא את עמדתו בכנות ולא להכפיף אותה לדעת השלטונות.

לא חייבים להסכים לדעתו הספציפית של תלמיד חכם כדי להבין את הצורך להילחם על זכותו להביע אותה. "אינני מסכים עם דעתך אך אני מוכן למות למען זכותך לבטא אותה" - אותה אימרה ידועה לגבי חופש הביטוי במערכת דמוקרטית, היא נכונה שבעתיים כשמדובר בעמדה תורנית של רב וראש ישיבה. רבני בנימין חלקו גם הם על עמדתו התורנית של הרב מלמד, אך ידעו גם להתבטא בעוצמה לגבי זכותו לבטא אותה. בגילוי דעת שפרסמו הם מביעים התנגדות חד-משמעית להפגנות בצבא, אבל אצלם זה מופיע רק בפסקה הרביעית. קודם כל מוצגת בהרחבה חובתם של חכמי התורה לבטא את דעתם ללא מורא, ומובעת מחאה נגד הניסיון ללחוץ על אנשי התורה "לבל יאמרו דעותיהם בסוגיות הקשות העולות בחיינו הציבוריים". "גם אם ישנן התבטאויות של רבנים שמאוד איננו מסכימים עימהן... אין שום זכות חוקית ומוסרית לפגיעה ברבנים בשל דבריהם", קובעים רבני בנימין, תוך שהם קובלים על הניסיון להפלות לרעה את הרבנים לעומת חופש הדעות ממנו נהנים אנשי רוח באקדמיה. הרי לפנינו דוגמה נאותה כיצד ניתן לחלוק על דעתו של רב, אך גם להילחם על זכותו וחובתו לבטא אותה. אבל במסמך ראשי ישיבות הדבר הראשון והחשוב ביותר לומר הוא התנגדות לכל הפגנה בצה"ל והבעת הערכה למערכת הביטחון, לצה"ל ולמפקדיו. הביקורת המינורית והמנומסת להפליא על סגירה חד-צדדית של ההסדר בהר ברכה נדחקת לסעיף הרביעי במסמך, ואילו מחאה על פגיעה בחופש הביטוי והפסיקה של רב בישראל נעדרת ממנו לחלוטין.