בשבע 373: שורשים מפתיעים

'עבודת שורשים' – משימה שכל ילד או ילדה שהגיעו לכיתה ו' בערך מכירים. אצל רוב הילדים מדובר בעבודה רגילה, לפעמים משעממת קצת, לפעמים יותר מעניינת...

חגית רוטנברג , ז' בטבת תש"ע


'עבודת שורשים' – משימה שכל ילד או ילדה שהגיעו לכיתה ו' בערך מכירים. אצל רוב הילדים מדובר בעבודה רגילה, לפעמים משעממת קצת, לפעמים יותר מעניינת. אבל אני רוצה לספר לכם על עבודת השורשים שלי, שהתחילה בצורה מפתיעה, והסתיימה בצורה מפתיעה עוד יותר...

השנה הצטרפה אלינו תלמידה חדשה לכיתה – תמר מיכאלי. כשהמורה הציגה לנו את התלמידה בשמה, כולן בבת אחת הסתכלו עליי. למה? כי לי קוראים אלישבע מיכאלי. כן, אותו שם משפחה בדיוק. תמר ואני הבטנו זו בזו, ואז אמרתי: "לא, אין בינינו שום קשר משפחתי. זו הפעם הראשונה שאני רואה את תמר". אבל כשהמורה חיפשה כיסא פנוי להושיב בו את תמר, היא הורתה לה על הכיסא הריק שהיה בדיוק בשולחן שלי.

תמר היתה ילדה נחמדה וחביבה, שתמיד הרשתה לי להשתמש בטושים שלה, עזרה לי בתרגילים קשים בחשבון והיו לה המון בדיחות מצחיקות. תוך כמה שבועות הפכנו לחברות הכי טובות, והזמנתי את תמר לבוא אליי לישון. היה לנו ממש כיף: שיחקנו יחד במחשב, יצאנו לרכב על אופניים ולמדנו למבחן בתורה.

בערב, כשרצינו להתקלח ולישון, אבא חזר הביתה. "הי, אבא", משכתי בידו, "אני רוצה להכיר לך את החברה החדשה שלי, תמר". אבא חייך אל תמר ואמר: "שלום, ברוכה הבאה! תמר מה?" התעניין בשם המשפחה. "זה הקטע הכי מצחיק", מיהרתי להשיב, "יש לה בדיוק את אותו שם משפחה כמו שלנו – מיכאלי!" אבא האזין, ולפתע שקע בהרהורים כבדים. "אבא, הכל בסדר?" נבהלתי. אבא הפנה את גבו אלינו ופסע במהירות לחדרו. "מה קרה? עשיתי משהו לא בסדר?" התפלאה תמר. "לא נראה לי", אמרתי, "אברר עם אמא שלי מחר מה העניין".

כשחזרתי הביתה למחרת, שאלתי את אמא למה אבא נראה כועס ועצוב אתמול כשראה את תמר. אמא ניגבה את ידיה בסינר, והתיישבה מולי בפנים רציניות. "את יודעת, אף פעם לא סיפרנו לכם על זה, כי אתם ילדים צעירים ולא רצינו שתדעו. אבל לחברה שלך לא במקרה יש את אותו שם משפחה כמו שלך. יש לאבא אח, אברהם, שבגלל איזו מריבה טיפשית שהיתה להם לפני עשרים שנה, הם הפסיקו לדבר זה עם זה, ואפילו לא הגיעו לחתונות אחד של השני. תמר היא בתו של אברהם". הקשבתי לסיפור כשבגופי חולפת צמרמורת. "אז... תמר היא בעצם בת דודה שלי?" נבהלתי מעצם הגילוי. אמא חייכה: "כן, יש לך בת דודה חדשה. זה דווקא נחמד, לא?"

כל הלילה לא הצלחתי לישון. בשש בבוקר התקשרתי לתמר וסיפרתי לה הכול. "באמת?" היא שאלה בתדהמה, וכמעט פרצה בבכי. דיברנו המון, והחלטנו שחייבים לעשות משהו כדי לשנות את המצב. לא יכול להיות שה' הפגיש אותנו במקרה...

את עבודת השורשים שלנו הכנו ביחד. קבענו ערב אחד בו שתינו נדבר כל אחת עם אבא שלה, ונשאל על האחים והאחיות שלו. גם אבא של תמר וגם אבא שלי ניסו להתחמק, אבל בסוף סיפרו שיש להם אח שלא דיברו איתו המון זמן, "והאמת שאני בקושי זוכר למה הכול התחיל", הודה אבא. תמר ואני תכננו את ההמשך: בערב בו מגישים את עבודת השורשים, אמורים להגיע התלמידות וההורים למסיבת כיתה. שם נדאג לכך שלכל אחת מאיתנו יהיה גם דוד חדש...

הגיע הערב המיוחד. תמר ואני תכננו להושיב את המשפחות שלנו בשולחנות צמודים. אבא של תמר הגיע ראשון. כשאני הגעתי עם אבא, מיהרתי לשולחן של תמר: "אבא שלי, אבא של תמר", הצגתי אותם זה לזה "האבות הכי טובים בעולם!". אבא שלי הושיט יד ביישנית לאחיו, ואני ותמר הבטנו זו בזו באושר.